פאת השולחן/הקדמה
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
|
< הקודם · הבא > |
ברוך אלהי ישראל מעולם ועד עולם, מעולם העליון שבכולם עד עולם השפל במצב הסולם, אשר הנחילנו תורת אמת חצובה באש נתונה כאש כמ"ש (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ושילב על ידה שני העולמות כחכמתו ותבונתו אשר חיי עולם נטע בתוכינו. וכשם שבאדם יש חלקי הנשמה והגוף חיבור שמים וארץ כך בתורה יש חלק נשמה והם נסתרותיה גנזי חמודיה, וחלק הגוף פשטי התורה שהן גופי התורה וכשם שהנשמה היא נעלמת באדם ונסתרת ואינה נראית כ"א ע"י פעולותיה בגוף בעולם המעשה כך נשמת התורה נעלמת ואינה נראית כ"א ע"י גופי התורה הלכות עולם וכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הלכות עולם לו, וכשם שהעולם מעורב טוב ורע וכן האדם כך התורה הק' מעורב הסולת בפסולת וכדתנינא סופכ"ח במסכת אבות דרבי נתן בראשונה היו אומרים דגן ביהודה ותבן בגליל וכו' חזרו לומר אין דגן ביהודה וכו' שהתורה מלובשת בלבושין רבים כמו שהתבואה מלובשת בתבן ומוץ ואדם לעמל יולד לעמלה של תורה לברר וללבן ולהוציא הסולת נקיה:
והנה אבותינו ורבותינו הקדושים הראשונים נוחי נפש המה חפרוב כרוה חפשו מטמוניה יגעו ומצאו גנזי אוצרותיה ויאכלו מפרי תבואתה וישבעו ויותירו גם לנו, וכדאמרינן במסכת שקלים פ"ד ר' חני בשם ר"ש ב"נ הראשונים חרשו וזרעו וניכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועמרו ודשו וזרו ובררו וטחנו והרקידו ולשו וקטפו ואפו ואנו אין לנו פה לאכול ובחידושי אגדות שם ביארתי בארוכה ענין הט"ו מלאכות הפת שזהו מ"ש ואפו שנעשה פת והוא התורה שבע"פ שנקראת פ"ת ר"ת תורת פיך וכן מלשון פתות אותה פיתים שהיא מפררת ללחם שהיא תושב"כ שנקראת לחם כמ"ש (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי וגם פ"ת עולה בחשבון גי' תלמוד שהוא עיקר תושבע"פ שמרומז בתיבת ד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד לשבר קליפת לילית שחשבונה כך בסוד הללוהו בת"ף ומחו"ל וכו':
ובזה ביארתי בספר זכרון שלי מתני' פ"ו דפרקי דחסידי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואכתוב בקצרה אגב גררא דמלבד פשוטה רמז לנו התנא הקדוש סדר דרכה של לימוד התורה דתורה שבע"פ היא העיקר כמ"ש כי ע"פ הדברים כרתי אתכם ברית והיא פני התורה כמ"ש שלא נשא פנים לתורה כי התלמוד מפרש לתורה שבכתב הסתומה כמו אתרוג שלא נתפרש בתורה כ"א פרי עץ הדר וכיוצא, והיא בסוד נקבה מלשון נקבה שכרך כמו הנקבה מציירת הטיפה להיות ולד וז"ש (משלי כח כא) הכר פנים לא טוב שאינו הולך בדרך התורה שנקראת טוב והשי"ת נקרא טוב ה' לכל ולכן עי"ז מונע טוב מן העולם וסיפי' דקרא (שם) ועל פת לחם יפשע גבר זהו בתושבע"פ שנקראת פת לחם שפושע בה כמ"ש ריב"ז (בבא בתרא פט:) אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר מפני שילמדו הרמאין ומסיק דאמרן ע"פ הכתוב (הושע יד י) צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וז"ש גבר בסוד נקבה תסבסב גבר (ירמיה לא כא) וכמ"ש (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר וידוע מ"ש בגמ' פ"ב דשבת (לא.) על פסוק (ישעיה לג ו) והיה אמונת עתיך כו' אמונת זה סדר זרעים כו' חשיב כל הששה סדרים ומסיים ואפ"ה אי איכא יראת ה' אוצרו אין וכו' משל לא' שאמר העלה כור חיטים כו' א"ל העלית קב חומטין וכו' לאו א"ל מוטב אם לא העלית. ופרש"י חומטין ארץ מליחה שנותנים זה בחטים כדי לקיימן. וזהו ענין יראת ה' שהוא קיום החכמה כמלח שממתקת התבשיל והבשר וז"ש פת במלח תאכל שתערב ליסוד תורה שבע"פ ביראה כדי לקיימה ומים במשורה תשתה הוא על רזין דאורייתא הגנוזים באגדות המושכין לבו של אדם כמים, וכתיב (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דיך והן ג' הראשונות דעה בינה שכל. וע"ז אמרו בפ"ב דחגיגה (יג.) במופלא ממך כו' במכוסה כו' אין לך עסק וכו' ושמעתי בזה הפיוט דפ' שקלים אז ראית וספרת והכנת וכו' ושאלו ממרן הגאון החסיד רבינו אליהו נ"ע מהו כל כך תיבות והשיב שהם ל"ט תיבות ובהם מרומזים ל"ט מלאכות של מעשה בראשית שבהן ברא עולמו ושבת מכולם ביום השבת, ולכן נאסר לנו ל"ט מלאכות בשבת וזהו הטל שברית כרותה שאינו נפסק ששמים נותן מעשר בכל יום טל ע"כ ולדעתי ג' תיבות הראשונות הם ג"ר חב"ד. ראית הוא חכמה כמ"ש בקהלת (א טז) ולבי ראה הרבה חכמה לפנים היו קורין לנביא רואה והוא אספקלריא האמורה. וספרת הוא בינה כמ"ש (תהילים קמז ה) לתבונתו אין מספר ונאמר (דברי הימים א, כז לב) איש מבין וסופר ובדניאל (דניאל ט ב) בינותי בספרים ודעה כולל חו"ב כידוע. ולכן נא' הכנה גבי חכמה וגבי בינה כמ"ש כונן שמים בתבונה. ובתבונה יתכונן וכתיב מכין תבל בחכמתו וז"ש והכנת וכתוב מלא הוא שאלו הג' הם מלאכות הבריאה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. ואלו הג' הם גבוהים ועמוקים ראשים לל"ט מלאכות ובהסיר הג' מן ל"ט נשאר ל"ו שבהם מותר הדרישה והחקירה וז"מ גול אל ה' דרכך שהם הדרכים להשיג שם הוי' ב"ה איך שמהוה את הכל. ובגמ' אמרו בב"ב וכמה משורה א' מל"ו בלו"ג וז"ש ומים במשורה תשתה א' מל"ו בלו" הנ"ל. ולא תלך בגדולות ובנפלאות. ועל הארץ תישן דרגא דענוה אף בעת סילוק מהתורה. וחיי צער תחיה. גם בדבר הכרח להחיות א"ע יצטער בנגיעתו בעוה"ז וכן חיי התורה שנק' חיים כתיב אשרי אדם מפחד תמיד בד"ת כתיב שיפחד שלא ישכח וצריך לפשפש תמיד כמו בכיסו. ובתורה אתה עמל בג' חלקי תורה עין מוח לב. תורה שבכתב המיוחס לעין כמ"ש דברים שבכתב כו'. ותושבע"פ מיוחס למוח שיזכיר אותה ורזין דאורייתא המיוחס ללב וצריך להיות עמל ויגע הרבה לברר וללבן התורה הקדו' וביראת ה' ובענוה ושפלות ועי"ז אשריך וטוב לך בעוה"ז ועוה"ב שני עולמות הנ"ל בתיקון הגוף והנשמה ע"י גופי תורה ונשמתה. והארכתי שם בזה. ותורה שבכתב נגד חמה שהיא נ"ן סדרי' כמ"ש בת"ז ע"פ גן נעול כו' ותושבע"פ נגד לבנה המקבלת מתורה שבכתב כמו לבנה שמקבלת מאור החמה. וז"ש הנחמדים מזהב ומפז רב זהב נגד חמה ונגד תורה שבכתב שהיא ז' ספרים כמ"ש במס' שבת (דף קט"ז ע"א) חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה וכ"ה במדרש פ' שמיני ובב"ר פ' ס"ד וזהו זהב שהן כפולין נגד פנים הטהור והיפוכו שהוא ה"ב. ופז נגד תורה שבע"פ בחי' לבנה חושבן פ"ז:
ובזה ביארתי מ"ש בשבת פ"ח א'. האי צדוקא דקא חזיי' לרבא דקא מעיין בשמעתתא ויתבה אצבעתא דידי' תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתי' דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו'. ר"ל דהמין כפר בתורה שבע"פ שהיא שמעתתא ולכן קראו פזיזא מבחינת פז שהוא הלבנה תושבע"פ וזה כל עיקר יגיעתינו ועמלינו לברר ולחוור התושבע"פ ולשאוב מים קדושים ממעייני הישועה הוא ים התלמוד הקדוש:
ינוחו אבהן דעלמא רבותינו הקדמונים נוחי נפש. אשר השתמשו בשימושה של תורה ושקלו וטרו הרבה בשני התלמודים הבבלי והירושלמי. ע"פ שכלם הזך וזהיר ורוחב חכמת לבבם שהי' לבן כפתחו של אולם וע"פ קבלתם מרבותיהם שיטתם וגירסתם ופירושם בכל הסוגיות ואסקי שמעתתא אליבא דהילכתא גברוותא ורבבתי וקבעו בעלי אסופות כמסמרות נטועי' הלכות פסוקות על כל סדרי התורה שבע"פ. וראשון בקודש היה האדם הגדול הגאון משה איש אלקים רבינו הרמב"ם ז"ל בחיבורו משנה תורה הלכות קבועות וסדורות תורה חתומה נתנה ואחריו קמו רבותינו בעלי השולחן ערוך הגאונים מרן בית יוסף ז"ל ומור"ם ז"ל. והעריכו ארבע שולחנות בכל הדברים הנוהגים בזמן הזה ע"פ לשונו של הרמב"ם ז"ל והוסיפו חידושי דינים שנתחדשו ונתוספו מגאונים אחרים שהיו בימיו של הרמב"ם ז"ל וחלקו עליו או מגאונים שהיו אחריו והמה האירו עיני כל ישראל להורות הלכה למעשה ואחריהם כל גדולי גאוני האחרונים ז"ל. ובפרט אחרון הגאונים בזמן רשכבה"ג גאון הגאונים רבינו אליהו החסיד נ"ע מווילנא אשר פירש טליתו על כל הארבע שולחנות וחברם להתלמודים וספרי התנאים ורבותינו הראשונים והאירו עיני כל החכמים בהכרעותיו בעומק דעתו הקדושה. מה טוב ויפה אף נעים מעשה השולחן הטהור בו מלכים ימלוכו בו שרים ישורו בו נגידים ידברו כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:
אמנם כל אלו השרים ומלכים רבנן קדישין הניחו מקום שיור פאה לעני שבישראל כמוני באשר לא הכניסו בשולחנם כמה הלכתות בהלכות א"י לא סדרם הטור והשו"ע והאחרונים והמה הלכות פאה ולקט ושכחה והלכות דמאי והלכות שביעית. ונתתי אל לבי לאמר אעשה גם אנכי לביתי בית ישראל ואלקט פאה בשדה אחרי העומרים כי אולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו למען יושלם שלימות מעשה הארבע שולחנות ויעזבו גם המה הלקט והשכחה והפאה לעני כמוני:
והנה סעיפי ישיבוני לסוג אחור מזה באמרי מי אנכי לעמוד במקום גדולים הראשונים כמלאכים אשר לבן פתוח כאולם ואם גדולים האמוראים הקדושים אמרו על עצמן שלבן כמחט נקב סדקית וכסיכתא בגודא לגמרא וכאצבעיתא בקירא לסברא וכאצבעתא בביזרא לשכחה אנן מה נעני בתרייהו אשר אף לחמוריהם אין אנו יכולים להעריך ערכינו איך יערב אל לבי לגשת אל הקודש פנימה:
ברם ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה כי חובה לאדם לספר מעללי ה' וכל אשר מביא על האדם יסורים וצרות ואשר עוזר בנפלאותיו. כמ"ש בזוהר פ' בא וז"ל כגוונא דא חובה הוא על ב"נ לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסומי ניסי' בכל אינון ניסים דעבד וכו' עיי"ש. ובכן גם עלי חובה להזכיר היסורין וצרות שעברו עלי ביסורי א"י. כמ"ש יסור יסרני יה ולמות לא נתנני:
בשנת תקע"ג בשובי ממדינתינו אחרי עזרני הרחמן ויסדתי יסודות קבועות לישוב ארצינו בכל גלילותינו, ופגעתי בזמן צרות המגפה בגליל הק' ר"ל לא תקפ"ץ ותעשה בני אדם כדגי הים ר"ל ויברחו אנשים רבים למדברות וליערות בשיירות. וגם אני ובני ביתי נסענו לעה"ק ירושלם ת"ו ואני בדרך מתה עלי נות ביתי אשת נעורים הצנועה יראת ה' מרת העני' תנצב"ה ביום ה' סיון. ואקברה בדרך בעה"ק שפרעם תוב"ב. ובבואי עם כב"ב לעה"ק ירושלם תו'. גם שם מצאתי מחדרים אימה וחשיכה עלה מות בחלונינו. ושמה נלקיתי בכפלים בעו"ה בני יצאוני ואינם בחורי חמד חמודי לבבי. בראשונה החל הנגף ונלקח חתני המופלג השנון וי"ש כמו"ה יואל בן לאותו צדיק מחו' המנוח מהו' יידל ז"ל ביום כ"ז תמוז בן טו"ב שנה, ואחריו נפטרה בתי הצנועה מרת לאה נ"ע בת ח"י שנה ביום י"ד אב ונשאר ממנה תינוק יונק הבן יקיר לי נכדי המופלג כמוה' אליקום יקיר וסבלתי יסורין רבים לגדלו עד הי' בן כ' שנה ונלקח ג"כ ממני במוצאי החג דמוצאי שביעית תקצ"ד. ואח"כ נפטר בני הנחמד כמר נחמן עש"ק ט"ו אב. ובתי הנחמדה מרת אסתר נפטרה י"ד אב ואח"כ נפטר בני הנחמד זך השכל בן יד"ש כמ"ה זאב וואלף ז"ל ביום א' י"ז אב, ובא אלי שמועה רעה מגליל הק' שנפטר אדוני אבי הרבני המופלג בתוי"ר עסקן במצות כמו"ה שמואל זצ"ל עם אמי מגדלתי הצדקניות מרת מלכה נ"ע. והייתי כשוכב בלב ים באש התבערה הנ"ז ואוהבי וריעי רחקו ממני והייתי שוכב על הגג בוכה ומתנפל ומתחנן לפני אבינו שבשמים, ובתי הצנועה מרת שיינדל תחי' היתה ג"כ קטנה חולה מוטלת על ידי ודמעותי על לחיי עיני ירדו מים על כל אשר עבר עלי וגדול כים שברי. ובגליל הק' הלכו עדרים עדרים אנשי אמת גדולי חבורתינו הצדיקים ומעומק הלב הוצאתי מילין בשפל קול התחנה לאשר את דכא ישכון נכח שער השמים לאמר. אנא מלך מלא רחמים חוס נא ורחם על שארית פליטת בית ישראל אוד מוצל מאש אחרי שולחם האם עם הבנים, ותפשתי מעשה אבינו הזקן יעקב אבינו ע"ה אשר נדר בעת צרה. כן אנוכי נדר נדרתי לאמר. והיה אם תעשה עמדי חסד. והקימותני מחלי זאת אז אייגע לסדר חיבור. סדר זרעים בתלמוד ירושלמי עם שיטת אדמו"ר הגאון קדש הקדשי' רבינו החסיד זצוק"ל אשר זכיתי לשמשו לפני מותו. וזכותו הגדול יעמוד לי לחבר ולסדר ההלכות אשר השמיטו רבותינו הקדושים הקדמונים:
והנה אחרי בכיי בכי רב ונרדמתי בשינה מתוך הבכי ונדמה כאלו אחד בא ויגע בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וכה אמר לי: נגוף ורפוא. ומן אז והלאה הופיע חסדו עלי ויצילני אותי ובתי הנז' וישיבני לגליל הק' לביתי אשר זכיתי מאז בגליל הק' וברחמיו הגדולים בנה ביתי. ומצא לי אשה בת גדולים הצנועה אשה יראת ד' מב"ת מרת יוטא בילא תי' בה הרב המופלג בתוי"ר זקן שקנה חכמה כבוד מו"ה דוד סג"ל בהגאון הרב דק"ק יאמפולי ז"ל. ואח"כ בשנת תקע"ד חזרה המגפה ר"ל בגליל הק' ועברו גם עליה יסורין וסכנות נפשות ובחולי' המסוכן הנז' נטתה למות ושמע ה' לקול בכייתינו וזכות אבותיה עמדו שב"ה קמה וגם נצבה מחולי'. ואח"כ בעת ניטל מאתנו הגביר הצדיק אור החיים ז"ל[1] עברו עלינו צרות רבות ופחד ואימת מות, וג"כ ניטל מחמד עיני הבן יקיר לנו כמר שמואל זאב בליל ר"ה תקפ"ב. ואח"כ בן קטן השני מנחם שמו. ונפל עלי כל משא סבל עול צורכי ציבור הטהור דכוללינו הנהגתם וכלכלתם ולראות כל צורכי סיפוקם וסדר לימודם, וסבלתי צרות הרבה מצרי הגוים אילי הארץ בעת סוגרה העיר עכו יע"א, והושלכתי בבית הסוהר בשבי הקשה וסבלנו פחדים ואימת מות ומכולם הצילנו הרחמן ית"ש ונתקיים בי הכתוב (תהלים נד ט) כי מכל צרה הצילני וגומר, באלהי בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי עלי אלהי' נדרך אשלם תודות לך, ומפני סיבת טרדותי המרובים וגם אשר בחלה נפשי להכניס ראשי להוציא מכח אל הפועל חיבורי באין עזר על הוצאות הדפוס וקשה עלי מאד להשתרג בחובות ח"ו נמנע להוציא לפועל. ואח"כ בחודש אדר תקפ"ה, היה פה עה"ק צפת ת"ו, מפולת בתים בימות הגשמים מגשמים מרובים ורוחת קשות ונפלו הרבה בתים ונפל ביתי בליל י"ג אדר ואני וכב"ב ושכני ישבו בתוך הבית בעת שנפלה. וברוך ה' שעשה לנו נס במקום הזה שהצילני עם כב"ב. ואת בתי הצנועה מרת שיינדיל תי' נתתי אותה לאיש חשוב ת"ח הוא חתני הרב החריף ובקי ירא ה' מרבי' המפו' כבוד מוה' ישעי' נ"י[2] מעה"ק ירושלם ת"ו ה' יברכם עם בתם הילדה הנעימה מרת שרה רחל. ובגליל הק' בתי הצנועה מב"ת מרת ברכה תי' עם בעלה חתני האברך המופלג החכם השלם כמו' משה יוסף נ"י עם הבן יקיר הנולד להם זה שמו אברהם יצחק שי' ובתי הקטנה האהובה מרת ליבא תי' כולם יעמדו על הברכה ויזכו לכל טוב ולאורך ימים ושנים:
אז אמרתי אין זה כ"א יד ה' לעוררני על אשר אחרתי ונרפיתי לקיים נדרי ונתעצלתי בבנין בית ישראל הוא ספרי הלזה, לכך נפל בית ישראל ועברו עלי כל הצרות הנז'. ושנסתי מתני ואזרתי כגבר חלצי לקיים נדרי לה' וסידרתי זה הספר, והוא זה: אלו ההלכות סידרתי פנימה לשון הרמב"ם. והוספתי הגהות חידושי דינים הרבה משיטות רבותינו בעלי התוס' ורש"י והר"ש הזקן והראב"ד ז"ל ושיטות עמוקות חדשות מתוקות ממרן הגאון החסיד ז"ל מביאוריו לירושלמי ומשניות סדר זרעים. והכל בקצרה כלשון שולחן ערוך בהלכותיו וסימניו וסעיפיו. ומחביבותא דארץ ישראל הקדמתי בהתחלתו בשלשה סימני הלכות ארץ ישראל מליקוטי חיבורי הרמב"ם' וגאונים וחידושי דינים אשר לא נדפסו וגם סיימתי סי' כ"ט הלכות שמיטה גם שכבר מסודר בטור וש"ע חו"מ סי' ס"ז מ"מ כדי שלא יחסר סוף מכילתין פ"י דשביעי' סידרתיו, וגם הוספתי בסדר לשון הרמב"ם אשר מרן ב"י קיצרו ודילג מלשונו ופירשתי טעם סידור רבינו וגם כי בכמה מקומות חידשתי שיטות ודינים ועיונים בדברי הגאון בעל אורים ותומים אשר דנתי בהשגת דבריו לאמתתו של תורה:
ומצידה ביאור ארוך. כמ"ש כתוב חזון ובאר על הלוחות. חזון הוא הקיצור שהיא מראה סתום. ואח"כ באר על הלוחות כי בזה מתקיים הלימוד בדרך קצרה שנכלל בו הביאור. וכללתי בביאורי זה כל שיטות ולשון רבינו הרמב"ם מאין נובעו ובמקומות שמרן הכסף משנה נשאר בקושי' או ישב בדוחק יגעתי ומצאתי בעז"ה פתח פתוח לרוחה. וכן עם הגאון בעל משנה למלך היה לי מו"מ בפלפוליו העמוקים ותרצתי בכמה מקומות קושיותיו ובררתי ספקותיו והוספתי דינים חדשים הרבה מתוספתא וירושלמי אשר השמיט הרמב"ם ז"ל. ואשר אמצני בזה עוד כי בעת עיוני וחיבורי לא היה בידי ס' מים חיים להגאון פר"ח ז"ל מעט חידושי' על סדר זרעים להרמב"ם ואח"כ בא לידי וראיתי ומצאתי כי כוונתי לדעתו הרחבה והעמוקה בכמה מקומות, ובכמה מקומות באופנים אחרים אמיתיים >>