ערך/מניית בני ישראל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:51, 3 באפריל 2020 מאת סיני ועוקר הרים (שיחה | תרומות) (ערך חדש)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png מניית בני ישראל

מקור האיסור

בגמרא ביומא (כב:) אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב כו' וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר, ע"כ. ובסוגייא שם מבואר שמשום כך נעשה הפיס במקדש על ידי הוצאת אצבעות.

ובגמרא בברכות (סב:) אמרו על דברי דוד לשאול 'אם ה' הסיתך בי ירח מנחה' אמר רבי אלעזר א"ל הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד כו', ע"כ.

להלכה

הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ד ה"ד) הביא להלכה שמנין הכהנים היה באצבעות ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים, וכדברי הגמרא ביומא.

אם צריך שיהיה המניין לצורך חשוב

הרמב"ן (במדבר א ב בפירוש א) כתב שאף כשמונים על ידי דבר אחר לא הותר אלא כשהמנין נעשה לצורך חשוב[1]. וכן נקטו להלכה התוספות רי"ד (יומא כב:), המגן אברהם (או"ח סימן קנו ס"ב)[2].

אמנם עוד כתב (שם בפירוש ב) שכשמונים על ידי דבר אחר מותר אף כשאין המנין נעשה לצורך חשוב[3].

מניין של חלק מישראל

יש הסוברים שכל האיסור נאמר כאשר מונים את כל ישראל אך במנין חלק מבני ישראל אין איסור[4]

מניין לדיוק המספר הידוע

יש הסוברים שכל האיסור הוא כאשר המניין בא לגלות את שאינו ידוע לנו לגבי מניינם הכללי של ישראל, אך אם המספר ידוע בערך והמניין בא לדייקו שרי[5].

מניין יהודים ושאינם יהודים יחד

יש הסוברים שכאשר מונים יהודים ושאינם יהודים יחד אין איסור במניין[6], אמנם יש שכתבו שאף בכה"ג אסור ואדרבה גריע טפי לפי שמשויים יהודים לנכרים[7].




שולי הגליון


  1. ובכך הסביר את חטאו של דוד, כי לא מסתבר שנשמט ממנו עצם האיסור למנות את ישראל.
  2. ראה גם בשו"ת שרידי אש (ח"א סימן קמ) ומשפטי עוזיאל (ח"ד סימן ב).
  3. ודוד המלך טעה בעיקר ההלכה ומנה את ישראל לא ע"י דבר אחר. ועיין יביע אומר (ח"י סימן ב) שלפי פירוש זה צ"ל שסבר דוד שגביית השקלים במדבר היתה לצורך גביית האדנים או בכדי לכפר על חטא העגל אך לא משום שאסור למנות בלאו הכי
  4. חוות יאיר, פרי האדמה הובאו ביביע אומר ח"י סימן ב.
  5. דעת הכלי יקר הובא שם.
  6. שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן לה.
  7. תשובות והנהגות ח"ג סימן שפז.



מעבר לתחילת הדף