ערך/מניית בני ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
(המשך) |
(המשך) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
ובגמרא בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/סב/ב|סב:]]}} אמרו על דברי דוד לשאול 'אם ה' הסיתך בי ירח מנחה' אמר רבי אלעזר א"ל הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד כו', ע"כ. | ובגמרא בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/סב/ב|סב:]]}} אמרו על דברי דוד לשאול 'אם ה' הסיתך בי ירח מנחה' אמר רבי אלעזר א"ל הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד כו', ע"כ. | ||
=== דין דאורייתא או מדברי קבלה === | |||
האחרונים הקשו מדוע הביאה הגמרא ביומא פסוקים אלו שהם מדברי סופרים ולא הזכירה הפסוק המובא בברכות שהוא מדאורייתא. | |||
'''א.''' המהרש"א {{ממ|[[מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/כב/ב|ח"א יומא שם]]}} ביאר שמהפסוק של מחצית השקל לבד אין מקור לאיסור כי לא ניתן אלא לכפר על חטא העגל{{הערה|עיין להלן בדברי היביע אומר בדעת הרמב"ן בתירוצו השני שאכן בסברא זו טעה דוד.}} | |||
אך הקשה על יישוב זה בספר עיון יעקב על עין יעקב, שבגמרא בברכות מפורש שפסוק זה איירי באיסור למנות בני אדם. ועוד הקשה שהרי אף כהנים ולווים חייבים במחצית השקל אף שלא חטאו בעגל. | |||
'''ב.''' הט"ז {{ממ|פירוש על התורה}}, הגהות מהרש"ם {{ממ|[[הגהות מהרש"ם/יומא/כב/ב|יומא שם]]}} ובעיון יעקב שם יישב שהאיסור הנלמד ממחצית השקל הוא כשמונה שלא לשם מצווה, ומדברי קבלה ילפינן שאף במקום מצוה אסור למנות. | |||
'''ג.''' כעין זה יש שכתבו{{הערה|משפטי עוזיאל {{ממ|ח"ד סימן ב}}.}} שהפסוק מדאורייתא למדנו שאוסר לספור את בני ישראל שלא לצורך, והפסוק מדברי קבלה בא ללמדנו שאף ספירה לצורך יש לה להעשות על ידי דבר אחר. | |||
'''ד.''' החיד"א {{ממ|[[עין זוכר/יומא/כב/ב|עין זוכר יומא שם]]}} והשפת אמת {{ממ|[[שפת אמת/יומא/כב/ב|שם]]}} כתבו שהפסוק דמחצית השקל איירי בספירת כל ישראל, ומדברי קבלה ילפינן שאף בספירת חלק מהעם אסור{{הערה|ובברכת משה {{ממ|יומא שם}} הקשה שאף במנין ישראל במדבר לא נמנו כל ישראל אלא רק מבן עשרים ועד בן שישים.}}. | |||
'''ה.''' החתם סופר {{ממ|שו"ת חתם סופר/חדשות/ח|חדשות סימן ח]]}} מיישב שהפסוק דמחצית השקל מלמדנו שאסור למנות את ישראל כשרוצה למנות את האנשים עצמם, וקרא דדברי קבלה מלמדנו שאף כשמונה לצורך דבר אחר{{הערה|כפיס במקדש שמנאם בכדי לדעת איזה כהן עלה בגורל.}} אפ"ה אסור, ויליפנן לה מקרא ד'לא ימד ולא יספר' שמשמע שאסור בכל גווני. | |||
=== הלכה === | |||
להלכה כתב הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תמידין ומוספין/ד#ד|תמידין ומוספין פ"ד ה"ד]]}} הביא להלכה שמנין הכהנים היה באצבעות ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים, וכדברי הגמרא ביומא. | להלכה כתב הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תמידין ומוספין/ד#ד|תמידין ומוספין פ"ד ה"ד]]}} הביא להלכה שמנין הכהנים היה באצבעות ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים, וכדברי הגמרא ביומא. | ||
| שורה 13: | שורה 30: | ||
'''א.''' מצד עין הרע. '''ב.''' שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. '''ג.''' שכשכל העם מתאחדים וכולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאד, מה שאין כן כשמונים אותם שאז יתחשב כל אחד ואחד לבדו ואז יחופשו עוונתיו ועי"ז יהיה הנגף. | '''א.''' מצד עין הרע. '''ב.''' שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. '''ג.''' שכשכל העם מתאחדים וכולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאד, מה שאין כן כשמונים אותם שאז יתחשב כל אחד ואחד לבדו ואז יחופשו עוונתיו ועי"ז יהיה הנגף. | ||
כטעם השלישי כתב ברבינו בחיי {{ממ|[[רבינו בחיי/שמות/ל#יב|שמות ל יב]]}} שקודם המנין היה עניינו של היחיד נמשך בכלל הרבים, אבל עתה בהיות כל יחיד ויחיד וכל מעשיו נפרטין אי אפשר מבלתי עונש, וכענין שהשיבה השונמית לאלישע בתוך עמי אנכי יושבת, כלומר איני רוצה שתתפלל בשמי לפני המלך מוטב לי שיהיה ענייני נכלל בכלל הרבים ולא נפרטת, פן אענש. וע"ע פנים יפות {{ממ|[[פנים יפות/במדבר/ב#א|במדבר ב א]]}}. | |||
== אם צריך שיהיה המניין לצורך חשוב == | == אם צריך שיהיה המניין לצורך חשוב == | ||
| שורה 20: | שורה 39: | ||
== מניין של חלק מישראל == | == מניין של חלק מישראל == | ||
יש הסוברים שכל האיסור נאמר כאשר מונים את כל ישראל אך במנין חלק מבני ישראל אין איסור מדאורייתא אלא מדרבנן{{הערה|חוות יאיר, פרי האדמה הובאו ביביע אומר ח"י סימן ב}}. | יש הסוברים שכל האיסור נאמר כאשר מונים את כל ישראל אך במנין חלק מבני ישראל אין איסור מדאורייתא אלא מדרבנן ומדברי קבלה{{הערה|חיד"א {{ממ|[[עין זוכר/יומא/כב/ב|עין זוכר יומא שם]]}} ושפת אמת {{ממ|[[שפת אמת/יומא/כב/ב|שם]]}}. וע"ע חוות יאיר, פרי האדמה הובאו ביביע אומר ח"י סימן ב}}. | ||
== מניין לדיוק המספר הידוע == | == מניין לדיוק המספר הידוע == | ||
גרסה מ־03:24, 3 באפריל 2020
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
מניית בני ישראל
מקור האיסור
בגמרא ביומא (כב:) אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב כו' וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר, ע"כ. ובסוגייא שם מבואר שמשום כך נעשה הפיס במקדש על ידי הוצאת אצבעות.
ובגמרא בברכות (סב:) אמרו על דברי דוד לשאול 'אם ה' הסיתך בי ירח מנחה' אמר רבי אלעזר א"ל הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד כו', ע"כ.
דין דאורייתא או מדברי קבלה
האחרונים הקשו מדוע הביאה הגמרא ביומא פסוקים אלו שהם מדברי סופרים ולא הזכירה הפסוק המובא בברכות שהוא מדאורייתא.
א. המהרש"א (ח"א יומא שם) ביאר שמהפסוק של מחצית השקל לבד אין מקור לאיסור כי לא ניתן אלא לכפר על חטא העגל[1]
אך הקשה על יישוב זה בספר עיון יעקב על עין יעקב, שבגמרא בברכות מפורש שפסוק זה איירי באיסור למנות בני אדם. ועוד הקשה שהרי אף כהנים ולווים חייבים במחצית השקל אף שלא חטאו בעגל.
ב. הט"ז (פירוש על התורה), הגהות מהרש"ם (יומא שם) ובעיון יעקב שם יישב שהאיסור הנלמד ממחצית השקל הוא כשמונה שלא לשם מצווה, ומדברי קבלה ילפינן שאף במקום מצוה אסור למנות.
ג. כעין זה יש שכתבו[2] שהפסוק מדאורייתא למדנו שאוסר לספור את בני ישראל שלא לצורך, והפסוק מדברי קבלה בא ללמדנו שאף ספירה לצורך יש לה להעשות על ידי דבר אחר.
ד. החיד"א (עין זוכר יומא שם) והשפת אמת (שם) כתבו שהפסוק דמחצית השקל איירי בספירת כל ישראל, ומדברי קבלה ילפינן שאף בספירת חלק מהעם אסור[3].
ה. החתם סופר
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (שו"ת חתם סופר/חדשות/ח) מיישב שהפסוק דמחצית השקל מלמדנו שאסור למנות את ישראל כשרוצה למנות את האנשים עצמם, וקרא דדברי קבלה מלמדנו שאף כשמונה לצורך דבר אחר[4] אפ"ה אסור, ויליפנן לה מקרא ד'לא ימד ולא יספר' שמשמע שאסור בכל גווני.
הלכה
להלכה כתב הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ד ה"ד) הביא להלכה שמנין הכהנים היה באצבעות ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים, וכדברי הגמרא ביומא.
אמנם בשולחן ערוך לא מוזכר איסור זה, ואף ברמב"ם לא הזכירו כדין בפני עצמו אלא רק כנתינת טעם לאופן שבו נעשה הפיס במקדש.
טעמו
המלבי"ם (שמואל ב' כד א) כתב ג' טעמים בטעם הדבר שעל ידי מניית בני ישראל בא הנגף לישראל:
א. מצד עין הרע. ב. שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. ג. שכשכל העם מתאחדים וכולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאד, מה שאין כן כשמונים אותם שאז יתחשב כל אחד ואחד לבדו ואז יחופשו עוונתיו ועי"ז יהיה הנגף.
כטעם השלישי כתב ברבינו בחיי (שמות ל יב) שקודם המנין היה עניינו של היחיד נמשך בכלל הרבים, אבל עתה בהיות כל יחיד ויחיד וכל מעשיו נפרטין אי אפשר מבלתי עונש, וכענין שהשיבה השונמית לאלישע בתוך עמי אנכי יושבת, כלומר איני רוצה שתתפלל בשמי לפני המלך מוטב לי שיהיה ענייני נכלל בכלל הרבים ולא נפרטת, פן אענש. וע"ע פנים יפות (במדבר ב א).
אם צריך שיהיה המניין לצורך חשוב
הרמב"ן (במדבר א ב בפירוש א) כתב שאף כשמונים על ידי דבר אחר לא הותר אלא כשהמנין נעשה לצורך חשוב[5]. וכן נקטו להלכה התוספות רי"ד (יומא כב:), המגן אברהם (או"ח סימן קנו ס"ב)[6].
אמנם עוד כתב (שם בפירוש ב) שכשמונים על ידי דבר אחר מותר אף כשאין המנין נעשה לצורך חשוב[7].
מניין של חלק מישראל
יש הסוברים שכל האיסור נאמר כאשר מונים את כל ישראל אך במנין חלק מבני ישראל אין איסור מדאורייתא אלא מדרבנן ומדברי קבלה[8].
מניין לדיוק המספר הידוע
יש הסוברים שכל האיסור הוא כאשר המניין בא לגלות את שאינו ידוע לנו לגבי מניינם הכללי של ישראל, אך אם המספר ידוע בערך והמניין בא לדייקו שרי[9].
מניין יהודים ושאינם יהודים יחד
יש הסוברים שכאשר מונים יהודים ושאינם יהודים יחד אין איסור במניין[10], אמנם יש שכתבו שאף בכה"ג אסור ואדרבה גריע טפי לפי שמשויים יהודים לנכרים[11].
ספירת רגלי האנשים
בשו"ת תורה לשמה (סימן שפו) נשאל אם מותר שלא להביט כלל על האנשים אלא רק להביט ברגליים ולסופרם. ופסק שם להתר והוכיח זאת מספירת הכהנים באמצעות הוצאת האצבע שאף שהוא חלק מגופם כיון שהמונה נותן דעתו על האצבעות דווקא לא חשוב כמונה מספר האנשים וה"ה בנותן דעתו על הרגליים דווקא.
ספירה על ידי כתיבה
יש שכתבו שספירה הנעשית על ידי כתיבה הרי היא כספירה על ידי דבר אחר ומותרת[12]. אמנם דעת החתם סופר (יו"ד סימן קו) שאין זה חשוב כדבר אחר.
ספירה במחשבה
דעת הפסוקים שמותר למנות במחשבה, כ"כ הכף החיים (סימן נה סי"א) בשם ר"ח פלאג'י (סימן יג), חסד לאלפים (או"ח סימן נה), ציץ אליעזר (ח"ז סימן ג, קונטרס מפקד תושבים פ"ז).
מנין על ידי פסוק
בקיצור שולחן ערוך (סימן טו ס"ג) כתב שמותר למנות על ידי פסוק והביא את הפסוק "הושיעה את עמך" וגו' שיש בו עשר תיבות.
פסוק נוסף הביאו הפסוקים[13] 'ואני ברוב חסדך' וגו'.
וכן יש שהביאו ברכת המוציא לחם מן הארץ שיש בה עשר תיבות.
ובספר העיתים שם הביא זאת לגבי מניין כשנכנסים לבית הכנסת ולכך הזכיר הפסוק שיש לאומרה בכניסה לבית הכנסת, ואילו כשרוצים לזמן בעשרה יש שאמרו את ברכת המוציא שהוא מענין הסעודה.
הטעם בהתר זה, לפי שאינו מונה את האנשים אלא רק מזכיר את הפסוק וממילא יודע שיש עשרה אנשים.
מפקד אזרחי
פוסקי זמנינו דנו בנוגע לעריכת מפקד תושבים על ידי המדינה לצרכים שונים וביניהם לצורך בחירות. יש שכתבו להתיר מכח הסברות המוזכרות לעיל שספירה לצורך כשנעשית על ידי כתיבה בפנקס או במחשב הרי היא מותרת[14].
גם בשו"ת שבט הלוי (שם) פסק להתיר מכח סברתו הנ"ל שאין איסור מניין כשנמנים יהודים ושאינם יהודים כאחד, וה"ה במפקד אזרחי שאין מונין בני הדת אלא את מספרם הכללי של התושבים ואף גויים בכלל.
אמנם יש שאסרו מפקד זה וכתבו שאין זה נחשב לצורך, וגם יש מקום לאסור כשמונים יהודים ושאינם יהודים יחד כמבואר לעיל[15].
- ↑ עיין להלן בדברי היביע אומר בדעת הרמב"ן בתירוצו השני שאכן בסברא זו טעה דוד.
- ↑ משפטי עוזיאל (ח"ד סימן ב).
- ↑ ובברכת משה (יומא שם) הקשה שאף במנין ישראל במדבר לא נמנו כל ישראל אלא רק מבן עשרים ועד בן שישים.
- ↑ כפיס במקדש שמנאם בכדי לדעת איזה כהן עלה בגורל.
- ↑ ובכך הסביר את חטאו של דוד, כי לא מסתבר שנשמט ממנו עצם האיסור למנות את ישראל.
- ↑ ראה גם בשו"ת שרידי אש (ח"א סימן קמ) ומשפטי עוזיאל (ח"ד סימן ב) ובכך ביאר הטעם שדרשו בגמרא ביומא דין זה מדברי קבלה ולא מדברי תורה, כי בפרשת כי תשא לא למדנו אלא שצריך שיהיה צורך במנין ומדברי קבלה ילפינן שאף לצורך צריך שיהיה על ידי דבר אחר.
- ↑ ודוד המלך טעה בעיקר ההלכה ומנה את ישראל לא ע"י דבר אחר. ועיין יביע אומר (ח"י סימן ב) שלפי פירוש זה צ"ל שסבר דוד שגביית השקלים במדבר היתה לצורך גביית האדנים או בכדי לכפר על חטא העגל אך לא משום שאסור למנות בלאו הכי
- ↑ חיד"א (עין זוכר יומא שם) ושפת אמת (שם). וע"ע חוות יאיר, פרי האדמה הובאו ביביע אומר ח"י סימן ב
- ↑ דעת הכלי יקר בדעת רש"י הובא ביביע אומר שם.
- ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן לה.
- ↑ תשובות והנהגות ח"ג סימן שפז.
- ↑ משפטי עוזיאל שם.
- ↑ ספר האורה (א ו) וספר העיתים (סימן קעד).
- ↑ שרידי אש, משפטי עוזיאל וציץ אליעזר שם.
- ↑ תשובות והנהגות שם.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |