ערך/אין אדם משים עצמו רשע

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אין אדם משים עצמו רשע

באיסור דרבנן

נסתפק בזה ארעא דרבנן באות י"ז והסיק שגם באיסור דרבנן אומרים אין אדם משים עצמו רשע. ובשדי חמד מערכת האלף אות לג הביא דבריו. עוד הביא שם שבקהלת יעקב אות י"ז כתב שהוא מחלוקת ראשונים שהביא בא"ז לכתובות דף יח ולהרמב"ן והרשב"א והרא"ה (בדעת רש"י) שבעבירה דרבנן אין אומרים אאמע"ר. וציין לעיין בפני משה ח"ב סימן ק"ה ובזרע אברהם יו"ד סימן יד. עוד הביא לדברי ישועות יעקב אבן העזר סימן קס"ז סק"ו ד"ה ובגוף שכתב שנחלקו בזה האחרונים, שו"ת פני משה ומוהר"א ששון אם אומרים אאמע"ר בעיברה דרבן. ובישועות יעקב הוכיח מדברי הראב"ד שאף בדרבנן אומרים כן, ועי' שדי חמד שדחה ראייתו. ובברכי יוסף חושן משפט סימן לד אות לד דן בזה ודברי ארעא דרבנן והביא אף הוא שנחלקו הראשונים שם בדבר זה שדעת הרמב"ן והרשב"א שאף בעבירה דרבנן אין אדם משים עצמו רשע, ולדעת הרא"ה ורש"י אליבא דהרמב"ן במשחק בקוביא שהוא מדרבנן אומרים אדם משים עצמו רשע. וע"ע בפני יהושע שם שהאריך בזה. וביעיר אוזן מערכת האלף אות ט"ן דן בזה אף הוא. וכן מוהרח"א בקונטרס שבסוף ספר אשדות הפסקה דף ז' עמוד ג. ובשו"ת מכתם לדוד יורה דעה סימן לד דף צז סו? ע"א כתב שבדברי הפוסקים מבואר שאומרים אאמע"ר אף באיסור דרבנן. ובפת"ש אבן העזר סימן ז ס"ק ט"ז ד"ה ואח"כ בסי' י"ג כתב בשם שו"ת ברית אברהם סימן יג שהאריך להוכיח שגם בדרבנן אומרים אאמע"ר ודלא כהתומים בכללי מיגו אות קה. וכן בפ"ת יורה דעה סימן א סק"ו הזכיר מחלוקת הברית אברהם והתומים בזה. ובפ"ת אבן העזר סימן קסט ס"ק כ"ד ד"ה ועיין עוד כתב שהנודע ביהודה מהדורא תניינא סימן קנו התספק בזה שאפשר שלא שייך לומר אאמע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע. וציין אף הוא לדברי התומים והברית אברהם. וע"ע חשק שלמה סימן לט אות מז. ובשו"ת יד יוסף סימן כ"ז השיג על הנוב מדברי הריב"ש סימן שצו שמוכח מדבריו שאף באיסור דרבנן אומרים כן. וכן הוכיח מדברי השואל ומשיב מהדורא ב' סימן פג ד"ה והנה בשנת תרי"ג שנקט שאף באומר שאינו עושה כפי שראוי לעשות אינו נאמן וכ"ש באיסור דרבנן. ובבית שמואל סימן קנ"ב ס"ק י"ג נראה דפשיטא ליה דבאיסורין דרבנן אדם משים עצמו רשע. ובכתב סופר יורה דעה סימן פא כתב דרוב הראשונים סוברים שאין נאמן לשום עצמו רשע אפילו בדברנן, ויש שלמדו זכות על רש"י שאף הוא סובר כן ורק במשחק בקוביא שבעצם הדבר אין איסור אפילו מדרבנן ורק פסול עדות מדרבנן הוא שם ס"ל דנאמן. ובבית שלמה יורה דעה סימן לב דף כד עמוד ב' פשיטא ליה שגם בדרבנן אאמע"ר ומוכיח כן מדברי הראב"ד הנ"ל. ובתפארת ישראל יבמות פ"ו מ"ה אות כ"כ כתב מסברא שכיון שמה שאין אמע"ר הוא משום שאדם קרוב אצל עצמו אם כן מאי שנא דאורייתא מדרבנן. ושו"ת זרע אמת ח"ב סימן קה נקט בפשטות שאף בדרבנן אומרים כן. ובשב שמעתתא שמעתתא ז' פרק ה' הביא לדבריו בקצות החושן סימן לה סק"ד שכתב שכל שאומר שלא עשה כדין אמרינן אאמע"ר. בספר עמודי אש דף לג עמוד ב דעתו נוטה יותר לומר דבדרבנן לא אומרים אאמע"ר.

האם אומרים אין אדם משים עצמו רמאי

בכנסת הגדולה חושן משפט סימן לד אות סח כתב בשם מהר"ם מינץ סימן עד דכשם שאומרים אאמע"ר כך אומרים אין אדם משים עצמו רמאי. ובשדי חמד (מערכת האלף אות לג) תמה מאי קמ"ל הלא העושה רמאות עובר לכל הפחות על איסור דרבנן ואם כן הרי הוא בכלל משים עצמו רשע (ראה לעיל פרק 'באיסור דרבנן'). וע"ע חינא וחסדא ח"ב דף כט עמוד ד.

ועוד הוכיח מדין האומר עשיתי מצוה שלא מן המובחר (ראה פרק בענין זה) וא"כ כ"ש בעושה רמאות.

וכ"כ בשו"ת נו"ב תניינא אבן העזר סימן ע"א שרמאי היינו רשע.

באומר עשיתי מצוה שלא מן המובחר

בשו"ת שו"מ ח"ג סימן ס"ב כתב בשם האו"ז לכתובות דף י"ט שגם באופן שאמר שלא עשה מצווה מן המבוחר אינו נאמן מטעם שאאמע"ר. וכ"כ בשואל ומשיב מהדורא ב' סימן פג ד"ה והנה בשנת תרי"ג שהביא לשט"מ כתובות דף יח באומר שלא עשה כמו שראוי לעשות שאומרים בזה אאמעש"ר ולמד מכך דמשים עצמו שאינו רוצה ליטול את ידיו להעלות לדוכן שאינו נאמן. ומשמע מדבריו שכך נוקטים.

במידת חסידות

בשואל ומשיב מהדורא ב' סימן מח ד"ה והנה כתב שאף בדבר שאינו רק מדת חסידות אינו נאמן על עצמו.

ועי' רשב"א כתובות דף יט שאף בדבר חסידות אמרינן אין אדמע"ר וע"ע קצות החושן סימן לה סק"ד. ובשדי חמד תמה שהרשב"א לא אמר כן אלא בדעת ר"מ והלכה כרבנן ואף לר"מ למסקנא אדחיא לה.

בספר עמודי אש דף לג עמוד ב כתב שהרבה אחרונים כתבו שאם עושה עצמו שאינו חסיד אינו נאמן, ונתלו בדברי הרמב"ן שהביא האור זרוע לכתובות. ותמה עליהם איך נאמר במילי דחסידותא אאמע"ר הלא אפילו באיסור ממש מדרבנן נסתפקו רבני האחרונים. והרמב"ן לא כתב כן אלא לס"ד בדעת ר"מ. וכן כתב השדי חמד וכנ"ל.

כשאינו אומר מפורש שחטא

התפארת ישראל יבמות פרק ו משנה ה אות כב כתב שדווקא בהרגתיו או פלוני רבעני שאומר בפירוש שחטא אז אמרינן אין אדם משים עצמו רשע. אבל ארוס שאומר צדקה ממני נאמן משום שאינו אומר בפירוש שבעלה בלא ברכה ובלא טבילה לנידתה.

כשאומר דרך וידוי ותשובה

בפתחי תשובה יורה דעה סימן א סק"ו כתב בשם גבעת שאול שאף כשאומר דרך וידוי אמרינן אאמע"ר. ובשם חות יאיר כתב שבדרך וידוי נאמן. ושכן דעת החתם סופר יורה דעה סימן ד ושיבת ציון סימן כג. וע"ש סקכ"א. ובחתם סופר הביא תשובת החות יאיר הנ"ל.

עוד הביא הפתחי תשובה מתוספות בבא מציעא דף ג סוף עמוד ב' שאם אומר דרך תשובה נאמן ולא אמרינן אאמע"ר. וכתב שבתשובת חת"ס דחה ראיה זו, ששם אינו מקלקל לאחרים אבל במקום שמקלקל לאחרים מי יימר דנאמן משום שאומר דרך תשובה. ובשואל ומשיב ח"ג סימן ס"ב כתב אף הוא לפי דברי תוס' אלו להאמינו במקום שרוצה לעשות תשובה.

במידי דאפרושי מאיסורא

בשיבת ציון כתב בשם הנודע ביהודה דכשהוא מידי דאפרושי מאיסורא לא אמרינן אאמע"ר וכתב שיש לפקפק בראיותיו והביא ראיה אחרת לדבריו. ומסיק שבדבר שהוא אפרושי מאיסורא ונוגע גם לאחרים בודאי נאמן דאמרינן מיגו שנאמן לעצמו משום שויא אנפשיה נאמן גם לאחרים ואין כאן משום משים עצמו רשע לפי שאנו אומרים שכוונתו להציל אחרים מאיסור.

משוגג למזיד

בידוע לנו המעשה רק דאיכא לתרוצי בשוגג ואומר שהזיד. עיין מל"מ (פ"ד מהל' מלוה ולוה ה"ו) ד"ה וכתב בעל כנסת הגדולה. עיין תוס' (ב"מ ג' ע"ב סוד"ה מה). בגליון מהרש"א (שם) וארעא דרבנן (מערכת הא' סוס"י י"ז) שהקשו מד' תוס' ליסוד המל"מ. אמנם יעויין תוס' מכות ב' ע"א ד"ה מעידין בתרא. וקושיית מהרש"א שם. ושמא ס"ל להמל"מ דבזה נחלקו התוס'.

בדיני ממונות

אם אדם משים עצמו רשע בטענה בדיני ממונות. עיין הג' אשר"י ב"ק (פ' הגוזל עצים סי"ח). עיין שעורי רבי שמואל מכות דף ב' ע"א בתוד"ה מעידין בתרא.

מעבר לתחילת הדף