ערך/תורה שבעל פה

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png תורה שבעל פה

אם נמסר הכל למשה מסיניעריכה

בברכות (ה.) אמרו מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זו מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.

וכעין זה אמרו במדרש (ויק"ר פכ"ב ס"א) רב נחמיה אמר ויתרון ארץ בכל היא, אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה, כגון הלכות ציצית תפילין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה שנאמר (דברים ט י) 'ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים', ריב"ל אמר 'ועליהם ככל הדברים' וכתיב 'כל המצוה אשר אנכי וגו' כל ככל דברים הדברים מצוה המצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כולן נאמרו למשה בסיני, שנאמר (קהלת א י) 'יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא' חבירו משיב עליו 'כבר היה לעולמים'. ועיין כעי"ז בירושלמי (פאה פ"ב ה"ד; מגילה פ"ד ה"א).

במגילה (יט:) אמרו מאי דכתיב 'ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר', מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש.

ובמנחות (כט:) אמרו בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רב"ש מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחורך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך, אמר להן הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. וכעין זה בילקוט שמעוני (שמות רמז קעג).

בביאור מאמרי חז"ל נאמרו כמה דרכים:

  • דעת התוספות יום טוב (בהקדמה) שאע"פ שהתורה שבעל פה שמסרה משה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' היתה ביאור התורה ומצותיה ביאור שלם, איך לך זמן ודור שלא יתחדש בהכרח ויפלא למשפט. ומה שאמרו 'מלמד שהראהו' וכו' היינו דווקא ראיה בעלמא ולא מסירה, כאדם המראה דבר לחבירו לראותו ואינו נותנו לו.
  • דעת האור החיים (ויקרא יג לז) שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, אלא שמשה קיבל תורה שבעל פה ותורה שבכתב אך לא קיבל היכן רמוזה כל התורה שבעל פה בתורה שבכתב, וזה עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות ולתת להם מקום בתורה שבכתב. וזה מה שאמרו שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה דהיינו היכן רמוזים דיני תורה שבעל פה בתורה שבכתב.
  • וכעין זה ביאר התורה תמימה (שמות כד יב הערה כח) שעיקרי ההלכות שעתידים התלמידים לחדש מכח פלפולם, רמזיהם ודיוקם בתורה, הכל היה רצוף במובן התורה מתחלתה ונמסר למשה. אבל אין הכוונה שגוף הפלפולם אף הם נאמרו למשה מסיני "כאשר רצו צרי עין על התלמוד להעמיס כוונה זו בדברי הדרשות"[1].


שולי הגליון


  1. עיי"ש שביאר לפי זה דברי הגמרא במנחות (כט:) על תשישות כוחו של משה כשלא הבין דרשת רבי עקיבא ועל הניחותא שהיתה לו כששמע שאמר הלכה למשה מסיני.
מעבר לתחילת הדף