ערך/שעבוד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת הערך מספר הון יוסף + התאמה לאוצר)
 
מ (תיקון)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
== טעם דמטלטלי לא משתעבדי ==
== טעם דמטלטלי לא משתעבדי ==
רש"י (ב"ק לג: ד"ה ש"מ, וב"מ סז: ד"ה אין, וב"מ קד: ד"ה להכי, וכתובות נ:) כתב דאין סמיכות דעת על המטלטלין. והסיבה שלא סומך דעתו – דיכול להצניען ולאבדם (רש"י ב"מ סז:), ובידו להוציאן (רש"י ב"מ קד:). וכ"כ הרשב"ם (בב"ב קכח. ד"ה ור"נ), ובעה"מ (בב"ב נה. מדפי הרי"ף), והמאירי (בב"ק צו: ד"ה כבר ביארנו) והטור (חו"מ תחילת סי' קיג). וע"ש בב"ח ובדרישה ובסמ"ע דיש גם טעם דאין קול. וע"ע רשב"א בהשמטה בסוף כתובות.
רש"י (ב"ק לג: ד"ה ש"מ, וב"מ סז: ד"ה אין, וב"מ קד: ד"ה להכי, וכתובות נ:) כתב דאין סמיכות דעת על המטלטלין. והסיבה שלא סומך דעתו – דיכול להצניען ולאבדם (רש"י ב"מ סז:), ובידו להוציאן (רש"י ב"מ קד:). וכ"כ הרשב"ם (בב"ב קכח. ד"ה ור"נ), ובעה"מ (בב"ב נה. מדפי הרי"ף), והמאירי (בב"ק צו: ד"ה כבר ביארנו) והטור (חו"מ תחילת סי' קיג). וע"ש בב"ח ובדרישה ובסמ"ע דיש גם טעם דאין קול. וע"ע רשב"א בהשמטה בסוף כתובות.
שורה 38: שורה 37:
== אין גובין ממשועבדים במקום שיש בנ"ח ==
== אין גובין ממשועבדים במקום שיש בנ"ח ==
אם הגדר הוא שפקע השעבוד מהמשועבדים או דאינו אלא סדר גבייה – ע' חי' הגרנ"ט סוף ב"ק, וחי' ר' לייב מאלין סי' נח. וע' כתובות צה. ספק אם אישתדוף הבנ"ח אם יגבה ממשועבדים, ולכאורה תלוי בזה. אמנם א"כ לא תתיישב המסקנא עם הא דב"ק ח. ורש"י כתובות צב. ד"ה כל. וצ"ל דאף שפקע השעבוד יכול לחזור.
אם הגדר הוא שפקע השעבוד מהמשועבדים או דאינו אלא סדר גבייה – ע' חי' הגרנ"ט סוף ב"ק, וחי' ר' לייב מאלין סי' נח. וע' כתובות צה. ספק אם אישתדוף הבנ"ח אם יגבה ממשועבדים, ולכאורה תלוי בזה. אמנם א"כ לא תתיישב המסקנא עם הא דב"ק ח. ורש"י כתובות צב. ד"ה כל. וצ"ל דאף שפקע השעבוד יכול לחזור.
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:הון יוסף]]
[[קטגוריה:הון יוסף]]

גרסה מ־16:48, 20 בספטמבר 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png שעבוד

טעם דמטלטלי לא משתעבדי

רש"י (ב"ק לג: ד"ה ש"מ, וב"מ סז: ד"ה אין, וב"מ קד: ד"ה להכי, וכתובות נ:) כתב דאין סמיכות דעת על המטלטלין. והסיבה שלא סומך דעתו – דיכול להצניען ולאבדם (רש"י ב"מ סז:), ובידו להוציאן (רש"י ב"מ קד:). וכ"כ הרשב"ם (בב"ב קכח. ד"ה ור"נ), ובעה"מ (בב"ב נה. מדפי הרי"ף), והמאירי (בב"ק צו: ד"ה כבר ביארנו) והטור (חו"מ תחילת סי' קיג). וע"ש בב"ח ובדרישה ובסמ"ע דיש גם טעם דאין קול. וע"ע רשב"א בהשמטה בסוף כתובות.

וע' רש"י ב"ק יד: (ד"ה ביתמי) שכתב "דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דאיכא למימר לאחר מיתת אביהן קנאום." ולכאורה סותר לדבריו במקומות האחרים. וע' תומים (קיב, ה) שביאר שמה שכתב רש"י שאינו סומך ר"ל שחושש שהיתומים יבריחו ויאמרו שאחר מיתת אביהם קנאום וזו כוונת רש"י בב"ק יד: וכן מבואר בשו"ת הרשב"א (ח"ד קנב ד"ה ולפע"ד) שזה הטעם שלא משתעבד. אמנם בשואל ומשיב (רביעאה ח"ב פג) פי' דברי רש"י בב"ק יד: דבנזק אינו תלוי בדעתו ולכן בזה ל"ש הסברא דלא סמך דעתיה ובזה אם ידוע שזה משל אביהם יכול לגבות. [והמאירי בב"ק יד: כתב שרש"י כתב כן אגב שיטפיה.]

אם יש שעבוד במטלטלי כשאין לוקח או יורש

הרשב"א ב"ק מט:) כתב שגר שלוה ומת בלא יורשים בע"ח גובה ממטלטלין. ופי' האמרי בינה (הל' הלואה סי' ב או ג) שיש שעבוד במטלטלין, אלא שכשמוכר או מוריש פוקע השעבוד. אמנם המחנה אפרים (זכייה מהפקר סי' ה) כתב שחל שעבוד בשעת מיתה. וכ"מ מל' הרשב"א, וצ"ע. וע' קוב"ש (כתובות אות של) שהביא משו"ת הרשב"א (סא) שגם במטלטלי יש דין קדימה דבמיניה יש שעבוד גם במטלטלין. (וע"ע קוב"ש פסחים אות קמו). ובחי' ר' שמואל (ב"ב סי' כז) הביא כן מרשב"א בקידושין (עד.), וע"ש שכתב שמה שפוקע אם מת וכדו' היינו מדרבנן. וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנב ובמיוחסות סי' סט. וע' נחל יצחק סי' לט סי' ב ענף ג (דף עד:) ד"ה וי"ל. וע"ע שם (דף עז) סוף ענף ח ותחילת ענף ט. ובאבני נזר (חו"מ מט מחודש ה אות י) כתב בשם בעה"ת (מג, ח) דיש שעבוד על המטלטלין כשהם אצל הלווה, וע"ש במחודש ג (אות ט) מה שהביא מהרשב"א ומה שביאר.

גדר שעבוד למ"ד למפרע הוא גובה ולמ"ד מכאן ולהבא

ע' מערכת הקניינים (להגר"ש שקאפ) סי' יא.

הטעם שא"א למכור שעבוד הגוף

בחי' הגר"ח (הל' מכירה פכ"ב) כתב דאין מעשה קנין הראוי לזה. ובקוב"ש (ב"ב אות שפט) כתב דאין מה למכור. וע' קצה"ח (סו, כו) שכתב דהטעם משום שאין בו ממש. ובתוס' (כתובות פה: ד"ה המוכר) כתבו "מה מוכר לו" ולהגר"ח לכאורה היו צריכים לכתוב "איך מוכר". [ובשו"ת הרא"ש (יג, א) כתב שחוב הוא דבר שלא בא לעולם.]

אם יש שעבוד נכסים לפני שחל החיוב

ע' נ"י (ב"ק י. מדפי הרי"ף) מש"כ "אילו מת קודם שהדליק וכו'." משמע שיש שעבוד אף שמת לפני שחל החיוב. וע' חי' הגר"ש שקאפ (ב"ק סי' כט) שביאר שכיון שסיבת החיוב היא מעשה הזריקה והיא הסיבה גם לשעבוד לכן מספיק שהיו הנכסים שלו בשעת הסיבה, וכן נראה מהחזו"א (אה"ע נו, טז) שאם בשעת סיבת החיוב היו הנכסים שלו אף שבשעת החיוב כבר אינם שלו נשתעבד, וכן מבואר בחי' ר' חיים מטעלז (בב"ק דף לג בענין הוחלט או יושם השור - סי' יב, ד"ה וחזינן), וע"ע קוב"ש (ח"ב יא אות א). (וע' גרנ"ט סוף ב"ק).

אם הלכה כמ"ד שעבודא דאורייתא

ע' ש"ך (חו"מ תחילת סי' לט).

האם שעבוד מדין ערבות או גזה"כ ומדין קנין

ע' מהרי"ט אלגאזי בבכורות מח אות סט בדף נט.

שעבוד דאיקני

בב"ב (קנז) מבואר דשייך שעבוד דאיקני, והטעם מבואר בראשונים שם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. וע' קצה"ח (קיב, א) שביאר איך יכול לשעבד דבר שעדין אינו שלו מ"ש מקנין שנחשב דשלב"ל, וע"ש מה שהביא ממהרי"ט, וע' תוס' כתובות (נד: ד"ה אף).

אם שעבוד הוי קצת קנין

הריטב"א (בקידושין יג: סד"ה אמר רב יהודה) כתב ששעבוד הוא קנין לחצאין [ובזה ביאר טעם מ"ד שעבודא לאו דאורייתא דס"ל דאין הקנאה לחצאין], ולכאורה בתוס' בב"מ ע: ד"ה אין משמע ששעבוד אינו קצת קנין (אא"כ היה שלו לפני כן). אמנם ייתכן שאין זו מחלוקת אלא הגדרה שונה שהריטב"א קורא לזכות זו "קצת קנין" ותוס' לא הגדירו כן.

שעבודא דר"נ: - אם משום אפוכי מטרתא או שהשעבוד משתעבד

ע' רשב"א (קידושין טו.) שכתב משום אפוכי מטרתא. ובזכרון שמואל (נא, ד) נקט שההג"א חולק. וע' תוס' (פסחים לא. ד"ה משתעבדנא) ובמהרש"א (שם), וע' קה"י (פסחים סי' כד).[1]

שעבודא דר"נ – אם חיוב הגוף עצמו עובר, שהשלישי חייב לראשון, או שרק נשתעבדו הנכסים

ע' ריטב"א (כתובות יט. ד"ה אמר אביי) שהאמצעי אינו יכול למחול דכיון דמשתעבד מדר' נתן וכאילו הוא בעל חובו ממש, ולא דמי למוכר שט"ח שלא נשתעבד. וכ"כ בשו"ע (חו"מ פו, ה), וע' קצה"ח (פו, ה. פה, ב). וע' קה"י (פסחים סי' כד).

אין גובין ממשועבדים במקום שיש בנ"ח

אם הגדר הוא שפקע השעבוד מהמשועבדים או דאינו אלא סדר גבייה – ע' חי' הגרנ"ט סוף ב"ק, וחי' ר' לייב מאלין סי' נח. וע' כתובות צה. ספק אם אישתדוף הבנ"ח אם יגבה ממשועבדים, ולכאורה תלוי בזה. אמנם א"כ לא תתיישב המסקנא עם הא דב"ק ח. ורש"י כתובות צב. ד"ה כל. וצ"ל דאף שפקע השעבוד יכול לחזור.



שולי הגליון


  1. ובדעת הרשב"א צ"ע דמבואר בפסחים לא. שמשום שעבודא דר"נ יכול לגבות אחר מות האב. והרשב"א (בקטע שנדפס בסוף קידושין, ובדפוס חדש נדפס בקידושין טו) כתב "וההיא דרב נחמן דאמר גבו קרקע יש לו – מדרבנן היא דנראית כמקרקעי דאבוה".
מעבר לתחילת הדף