ערך/שביעי של פסח

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי שביעי של פסח

אמירת הלל

הרמב"ם (חנוכה פ"ג ה"ז) מנה את כ"א הימים שבהם גומרין את ההלל, והוסיף: אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצווה, ומנהג זה בצבור, לפיכך קוראין בדילוג ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג כו' וכן בשאר ימי הפסח קוראין.

וכתב המגיד משנה: דעת רבינו להשוות חולו של פסח (ובכללו שביעי שביעי של פסח) לראשי חדשים וזה נראה כדעת כל המפרשים חוץ מהרמב"ן ז"ל שחילק ביניהם ואמר דבחולו של פסח אפילו יחיד מחוייב לקרותו בדילוג שעיקר תקנה כך היתה לאומרו בחול הפסח בדלוג ולברך עליו.

כדברי כל המפרשים שהזכיר המגיד משנה, מבואר בתוספות בסוכה (לח.).

הר"ן (שבת יא: מדפה"ר ד"ה ובשאר) מביא את שתי השיטות וכתב וז"ל: ובשאר יומי מר מהני דהיינו ששה של פסח בגולה וראש חדש אין היחיג דומר בהן את ההלל כו' דבבבל ממנהגא קורין אותו בדלוג אבל אין הכי נמי דמדינא אינו חייב לומר אותו כלל. אבל הרמב"ן כתב בספר הלקוטות דששה ימים של פסח וראש חדש לאו חד דינא אית להו, דששה ימים של פסח כיון דאיקרו מועד מחייבין למקרי הלילא בדילוג כו' אבל בראש חדש קורין ממנהגא ואין מברכין.

טעם שאין אומרים הלל

בטעם שלא אומרים הלל בשביעי של פסח ובשאר ימי חול המועד פסח בשונה מחול המועד סוכות שגומרין בו את ההלל בכל יום ויום, מבואר בגמרא בערכין (י.-י:) שימי חג הסוכות חלוקין בקרבנותיהן ואילו ימי הפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.

טעם נוסף מובא בבית יוסף (סימן תצ) בשם שבלי הלקט (סימן קעד, סט:) שהביא בשם מדרש הרנינו (פרשת סוכה) שאין גומרין את ההלל כל ימי הפסח לפי שנטבעו המצריים וכתיב בנפול אויביך אל תשמח. טעם זה מובא גם במהרש"א (ח"א ברכות ט:) אלא שהזכירו בנוסח שונה קצת שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכן כתב הט"ז (סימן תצ סק"ג).

הפרישה (שם) מעיר שטעם זה אינו שייך אלא בשביעי של פסח שבו טבעו המצריים בים, ומביא בשם מנהגים שהוא כדי שלא יהא עדיפא ימי חול המועד משביעי של פסח. וכ"כ הט"ז (שם).

המשנה ברורה (סימן תצ סק"ז) הזכיר רק את טעמו של המדרש בנוסח המהרש"א והט"ז, שקורין את הלל בדלוג מפני שביום שבעה של פסח נטבעו המצרים, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני. והוסיף את דברי הט"ז והפרישה: וכיון שבשביעי אין אומרים אותו על כן בחול המועד גם כן אין אומרים אותו שלא יהיה עדיף מיו"ט אחרון.

האחרונים העירו מדוע נצרכים ב' הטעמים, גם מפני שחלוקים בקרבנותיהם וגם מפני שטבעו המצריים בים. בספר משנת רבי אהרן (א ג) ובמשנת יעבץ (או"ח סימן כ אות ה) יישבו שחיוב קריאת ההלל בפסח כוללת ב' חיובים, האחד כמבואר בתוספות בסוכה (לח.) שקריאת ההלל בחג היא משום שיום טוב הוא ולא מחמת הנס. והשני מצד המבואר בגמרא בפסחים (קיז.) נביאים שביניהם תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן, דהיינו שיש לומר הלל על הנס.

וממילא הטעם המובא בגמרא בערכין מספיק לבאר מדוע מצד עצם החג אין חיוב הלל בכל יום, ועל זה מבארת הגמרא שחול המועד אינו חלוק בהגדרתו מיום טוב הראשון ושאר הימים שאין חלוקין בקרבנותיהן. ומלבד זאת מבאר המדרש מדוע לא נתחייבו באמירת הלל על נס קריעת ים סוף, ועל כך אומר שכיון שטבעו המצריים בים אין ראוי לומר על כך הלל - וטעם זה לא מספיק כדי לדחות את חיוב אמירת ההלל מצד עם היום טוב.

הטעם שקוראים בדילוג

בספר ירח למועדים (פסח - שיעורים) העיר על שיטת הרמב"ן שיש חיוב הלל בדילוג בחול המועד פסח ובשביעי של פסח שלכאורה אם יש טעם לחייב הלל מדוע לא יהיה חייב באמירתו כולו, וכמו שבמקום שגומרין את הלל אם חיסר תיבה אחת לא יצא ידי חובתו, ואם אין טעם לחייב הלל מדוע תקנו שיקרא ממנו מעט.

וביאר על פי דברי הגרי"ז שחיוב אמירת הלל בליל הסדר הוא מדין שירה ולא מדין אמירת הלל, וכן נראה שבכל הלל הבא על הנס אינו מדין הלל אלא מדין שירה, וכמו שכתב הגרי"ז שלכן בהלל שבליל הסדר יכול להפסיק בין חלקו הראשון לשני כן בהלל הנאמר בכל הפסח תקנו לחסר ולומר רק מקצתו ואין בכך חסרון של האומר הלל וחיסר בו תיבה אחת.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף