ערך/קנין בשבת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(קנין לשלושים יום כשיום שלושים חל בשבת. תורה לשמה סימן עז)
שורה 14: שורה 14:
== הודאת אשה על סילוק שעבוד ==
== הודאת אשה על סילוק שעבוד ==
בשו"ת תורה לשמה כתב שאשה הרוצה להודות לפני אדם שסילקה שעבודה מקרקעות בעלה ביום חול, ובאמת לא היו דברים מעולם ורוצה שיחול הדבר מדין אודיתא, אין כאן איסור מצד מקח וממכר כיון שדומה הדבר להסתלקות מרשות המותרת, אלא שלא התיר לעשות כן משום שיש בזה איסור דיבור חול בשבת ובפרט כשמודה לפני אדם ואוושא מילתא ואיכא זילותא דשבת טפי משאר דברי חול.
בשו"ת תורה לשמה כתב שאשה הרוצה להודות לפני אדם שסילקה שעבודה מקרקעות בעלה ביום חול, ובאמת לא היו דברים מעולם ורוצה שיחול הדבר מדין אודיתא, אין כאן איסור מצד מקח וממכר כיון שדומה הדבר להסתלקות מרשות המותרת, אלא שלא התיר לעשות כן משום שיש בזה איסור דיבור חול בשבת ובפרט כשמודה לפני אדם ואוושא מילתא ואיכא זילותא דשבת טפי משאר דברי חול.
== קנין לשלושים יום ==
אם מותר להקנות דבר לשלושים יום כשיום שלושים חל בשבת. תורה לשמה {{ממ|סימן עז}}.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}


{{ערכים|ק}}
{{ערכים|ק}}

גרסה מ־22:14, 19 בינואר 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png קנין בשבת

מחילה

תורה לשמה (סימן עג) מותר למחול בשבת חוב ממוני או למחול תנאי שהיה לו על חברו במכר ולא דמי למקח וממכר. ומקורו מגמרא עירובין (עא.) מיקנא רשותא בשבת אסור, אסתלוקי רשותא בשבת שרי, משמע שכל ההקפדה היא על הקונה אך כשהמוכר מסלק רשותו ולא מקנה בעין שום דבר לחברו שרי. אך כתב שאם אומר בפני עדים "הוו עלי עדים שמחלתי" יש לחוש משום כבוד השבת שמדבר בו דיבורי חול, ואינו מורה התר בכה"ג.

במשיכה בלי קנין סודר

כתב הבית יוסף (או"ח סימן תקכז) בשם המרדכי (ביצה סימן תרעו) בשם הלכות גדולות (ריש הלכות לולב) שאסור משום דמיחזי כמקח וממכר.

הפקר

תורה לשמה (סימן עג) מוכיח שמותר מדברי הגמרא בשבת (קכז:) לגבי דמאי שמבאר הגמרא שחשוב ראוי לו כיון דאי בעי מפקר ליה לנכסיה, וכן הביא מדברי המארי בשיטה כתב יד (שבת שם) שהוכיח מסוגיא זו שמותר להפקיר בשבת ולא דמי להפקר שהקדש כעין מכר וכדאמרינן בבבא קמא (ב"ק עו.) מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים, אך הפקר אין כאן שינוי רשות ואפילו זכר בו אחר, מאיליו הוא זוכה. ועוד הביא בתורה לשמה ממה שאמרו בשבת (קלא.) כשצייץ טליתו בשבת שחייב אף לרבי אליעזר משום דבידו להפקירו. ובטעם הדבר כתב על פי דברי הגמרא בעירובין (עא.) מיקנא רשותא בשבת אסור, אסתלוקי רשותא בשבת שרי. שבהפקר רק מסלק רשותו ורק שחברו יכול לקנותו מעצמו אך אין המפקיר מקנה את החפץ לזוכה.

לומר התקבלתי

רדב"ז (ח"ד סימן רפא) נשאל על מי שנשבע לפרוע את חברו לזמן קצוב וחל בשבת אם יכול חבירו לומר נתקבלתי או דמיחזי כנושא ונותן בשבת, והשיב שלצורך מצוה כדי שלא יעבור חבירו על השבועה שרי. ומבואר שבלא צורך מצוה אסור. ועיין תורה לשמה (סימן עג) שחילק בין דין זה לאם מוחל בעלמא על החוב, שכאן כשאומר התקבלתי מיחזי כקונה.

הודאת אשה על סילוק שעבוד

בשו"ת תורה לשמה כתב שאשה הרוצה להודות לפני אדם שסילקה שעבודה מקרקעות בעלה ביום חול, ובאמת לא היו דברים מעולם ורוצה שיחול הדבר מדין אודיתא, אין כאן איסור מצד מקח וממכר כיון שדומה הדבר להסתלקות מרשות המותרת, אלא שלא התיר לעשות כן משום שיש בזה איסור דיבור חול בשבת ובפרט כשמודה לפני אדם ואוושא מילתא ואיכא זילותא דשבת טפי משאר דברי חול.

קנין לשלושים יום

אם מותר להקנות דבר לשלושים יום כשיום שלושים חל בשבת. תורה לשמה (סימן עז).

מעבר לתחילת הדף