ערך/קנין

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי קנין

יסוד הכח להקנות

בכל הקנאה אין הביאור שהוא מעביר את הבעלות שיש לו דזה א"א, אלא דזהו כח של בעלים להקנות [כדמוכח מקני ע"מ להקנות]. ( חי' ר' שמואל גיטין יא: אות ריז בשם הגרש"ש).

קנין מצד המקנה וקנין מצד הקונה

בתוס' (סנהדרין סח: ד"ה קטן, ב"ק קט: ועוד) כתבו דהקנאה לקטן מהני מדאו' בדעת אחרת מקנה. ופי' הקצה"ח (רמג, ה) דסגי בכוונת מקנה בקנינים. ובשער"י (ז, יב) הוסיף דאף בכוונת קונה לחוד סגי אם יש ניחותא מצד המקנה. וע' ריטב"א כתובות לד. וע' אבן האזל (שכנים ב, י ד"ה ונראה) שנקט כן בדעת הנתה"מ וכתב שלדעת הקצה"ח צ"ל שלא סגי בדעת קונה. [וע"ע בענין אם מהני קנין ע"י דעת הקונה לבד – בנוב"י אה"ע נט ובתניינא עז ד"ה ומה שנסתפקתם. [הובא בפ"ת בחו"מ שנט, א ובאה"ע כח סעיף יז. וע"ע אבני מילואים כח, מט. ובקונטרסי שיעורים (ב"ק כג, א) כתב דאף להאבנ"מ קנין מצד הקונה ל"מ, והוא חולק ונוקט כהגרש"ש.

קנין דרבנן אי מהני לדאו'

ברש"י בב"מ מח. (ד"ה קאי) משמע דקנין דרבנן ל"מ לקידושין דאורייתא, וכן משמע לכאורה בטור חו"מ קצח, וכ"ה בשו"ת המבי"ט (כה), ובב"י אה"ע כח (ד"ה הי' השני) הביא דעת רבי' ירוחם דלא מהני, וכתב ע"ז דאינו מוכרח. [ובאבנ"מ (כח, לג) מפ' דעת הב"י דמודה דקנין דרבנן ל"מ לדאו' ע"ש]. ובשטמ"ק (ב"מ י. ד"ה גמ' ד' אמות) כתב בשם ר"פ דמהני, ופי' הטעם משום הפקר ב"ד, וכ"כ הריטב"א שם בע"ב (ד"ה ור' יוחנן), וכ"כ הר"ן (גיטין מ: מדפי הרי"ף ד"ה היכי). [הריטב"א והר"ן כתבו גם את הטעם דהפקר ב"ד הפקר]. והך טעם דהפקר ב"ד כן פי' הב"ש (כח, ו) ע"פ דברי היש"ש (ב"ק פ"ז סי' ז). וע' מחנ"א הל' משיכה סי' ב (עמ' לח:) דתלה במח' ראשונים אם קנין דרבנן מהני לדאורייתא. וע' שעה"מ (לולב ח, י). וע"ע אבנ"מ (כח, לג), וקצה"ח (קצד ג ד, רלה ד ד"ה אמנם). וע' שו"ת רעק"א (רכא ו ורכב כא) שהק' סתירות בדברי התוס' והרא"ש בנידון זה והעלה צד ליישב שקנין דרבנן מהני לדאו' רק לענין להפקיע ולא לענין להקנות ועדין נשאר סתירה בתוס'. וע' נתה"מ (רלה, יג) שנראה מדבריו ג"כ כיסוד זה. (ושם צויין למקו"ח תמח, ט ד"ה ומה שכתב, ולקהלת יעקב אה"ע כח, יג, ולגט פשוט קכ, ה). ובשער"י (ה, ט) כ' דכאשר הוצרכו להפקיע הבעלות לגמרי - מהני לדאו', וכאשר לא הוצרכו אלא להרשות לאחרים להשתמש - לא מהני. [ויש סמך לסברא זו בר"ן בנדרים מד: ד"ה ופרכינן, וכן ביאר הקה"י (נדרים סי' כט) את דברי הר"ן הללו.] ולכאורה יש ראיה מתוס' ב"ק עט. (בסוף העמ') דל"מ קנין דרבנן לדאו', אמנם יש לדחות כיון דהתם מיירי בהקדש ותלוי בנידון אם שייך הפקר ב"ד בהקדש (ע"ע הפקר ב"ד).

אם קנין הגוף לזמן הוי קנין פירות

בפי' הר"ן (בנדרים כט. ד"ה אמר) כתב דקנין לזמן הוי קנין פירות (ע"פ הגמ' בגיטין מח.) וע' קצה"ח (רמא סק"ד) דאינו ממש ק"פ אלא דלענין אישות צריך קנין גמור. [וע"ש אם אתרוג נחשב 'לכם' ע"י קנין לזמן]. וע' נתה"מ (רמא סק"ה) שהשיגו ממה שהוכיח הר"ן מגיטין. (וע' קצה"ח רנז ד). וע' מנחת ברוך צ ענף א וע' קהילת יעקב לבעל משכנות יעקב סוכה מא.

אם קנין פירות לעולם הוי קנין הגוף

ע' גר"ח ריש הל' ביכורים (ב ג) דקנין השתמשות לעולם - חשיב קנין הגוף.

אם מעשה הקנין בשביל גמ"ד

י"א שהענין בפעולות הקניינים היינו משום שעי"ז גומר בדעתו, או שעי"ז נודע שגמר בדעתו (ואינו דברים שבלב). כ"כ הגר"ש קלוגר (בטוב טעם ודעת סי' רע, ובסי' רסה, ובהאלף לך שלמה סי' רפז), וכ"כ בחמדת שלמה (כתובות נד: ד"ה שם י"מ), ובחי' הגרש"ש (נדרים סי' כב), ובחזו"א (חו"מ סי' כב ד"ה כלל גדול) בשם אביו. והמהרש"ם מבערז'אן חולק ע"ז (בשו"ת ח"ג סי' קנא, ובמשפט שלום סי' קצד). וכן מבואר בנוב"י (קמא חו"מ כח ד"ה עוד) שנחלק עם חתנו אם מה שמצאנו בכמה מקומות שמהני גמ"ד בלי מעשה לקנין (ע' כתובות קב: "בההיא הנאה וכו' גמרי ומקני" ובתוס' שם בע"א ד"ה אליבא "דהואיל וטרח... גמר ומשעבד") אם הוי מדאורייתא או מדרבנן. ומהנוב"י מוכח שמעשה קנין אינו בשביל גמ"ד דא"כ לא היה מועיל מדאורייתא, ומחתנו אין ראיה שהמעשה משום גמ"ד, די"ל דכשיש גמ"ד גמורה א"צ מעשה וכשאין גמ"ד כ"כ צריך מעשה ואז המעשה פועל מצד עצמו.

קנין דברים

בב"ב ג. מבואר דל"מ קנין להתחייב לחלוק חצר דהוי קנין דברים. ונחלקו הראשונים אם קנין אתן הוי בכלל קנין דברים (מובא בטור חו"מ קנז, כ). וע' תוס' כתובות נד: ד"ה אף. הטעם דל"מ קנין אתן – ע' רא"ש כתובות פ"ה סי' א "שאין לקנין על מה לחול" וע' שער"י (ה, ב ד"ה והנה) שביאר דאין כאן דבר הנקנה. [וביאר דלא דמי לשעבוד שנקנה לקונה זכות בגופו של המתחייב, ע"ש.]

אחריך לפלוני (ב"ב קלז כתובות צה:)

ע' קצה"ח (רמא סק"ד) דגדר קניינו של הראשון היינו קנין לזמן. ומה שיכול למכור (לרשב"ג) בתוך הזמן – ביאר הגרש"ש (במערכת הקניינים סי' ח) שכך כוונתו שאינו משייר הזמן של אחר מותו אלא במקרה שלא מכר. וע' שיעורי הגר"ש רוזובסקי (ב"ב קלג אות קלד) שהעלה צד נוסף שנתן לו מלבד הקנין לזמן גם כח מכירה (כמו קני ע"מ להקנות). ומהגר"י שרייבר שמעתי דמה שבעלים יכול למכור אינו משום שנותן את מה שיש לו אלא שמכח היותו בעלין יש לו סמכות למכור, ולכן אם ניתנה לו לענין אותו זמן בעלות מוחלטת גם לגבי הזמן שאח"כ (כגון שיכול לכלות הקרן) יכול למכור ג"כ.

קנין למת

בשו"ת הרשב"א (שעה) כתב שיש למת בעלות בדברים שנוגעים לו. ובמחנה אפרים (זכייה ומתנה לא) פי' דר"ל מצוה ולא בעלות ממש. ובקוב"ש (כתובות שיד) כתב שבשטמ"ק (ב"ב ח) לא משמע כן בד' הרשב"א שם אלא בעלות ממש. והביא מיד רמה (בסנהדרין מח) שנראה כהמחנ"א.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף