ערך/פורע חובו של חבירו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:48, 20 בספטמבר 2021 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (תיקון)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png פורע חובו של חבירו

טעם הפטור (לפי המ"ד דפטור)[עריכה]

בנדרים לג מבואר דפטור משום דהוי מבריח ארי. וע' תוס' (ב"ק נח. ד"ה א"נ) שאינו הפסד כיון שחייב. ובירושלמי (כתובות פי"ג ה"ב) פי' שפטור משום שיכול לומר הייתי מפייסו והיה מוחל לי. (הובא בתוס' כתובות קח. ד"ה הא, וב"ק נח. ד"ה א"נ, וע"ש שביארו דבבע"ח דוחק יכול לומר שהיה מוצא מישהו אחר שהיה משלם בשבילו). ובתוס' בכתובות (קח.) כתבו בשם ר"ת דרק בחוב של מזונות אשתו פטור שיכול לומר שהיתה מצטמצמת (ולדבריו הבבלי חולק על הירושלמי כמבואר שם בתוס'). וריב"א חולק על ר"ת וכן דעת רש"י שם ד"ה חנן). ומה שאין לדמותו ליורד לשדה חבירו ע' תוס' (כתובות קז: ד"ה חנן) דשם אין שבח בעין וכ"כ הריטב"א שם.

אם פורע חובו של חבירו היינו שיכול אדם לשלם חוב של אחר ממש או שגורם למלוה למחול[עריכה]

בקוב"ש (קידושין אות לד) כתב שמהמל"מ נראה שהמלוה מוחל, והגר"ש שקאפ הוכיח משוקל לו שקלו (כתובות קח.) שיכול אדם לפרוע חוב חבירו. ובחזו"א (אה"ע קלו תחילת פרק אין בין המודר) כתב שא"א לומר שהלווה זוכה במעות ע"י קבלת המלוה דא"כ היה אסור במודר הנאה, וא"א לומר שהמלוה מוחל דא"כ לא יוכל לשלם אלא מדעת המלוה, אלא הוא מדין ע"כ שחבירו יכול לשלם עבורו. וע"ש.



שולי הגליון


מעבר לתחילת הדף