ערך/עשרה בטבת

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:33, 5 במאי 2021 מאת סיני ועוקר הרים (שיחה | תרומות) (תודה למשתמש מצולות ים על עריכתו בדף בית יוסף או"ח סימן תקנ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טעם התענית

ביום זה החל מצור על ירושלים, ומזה נמשך החורבן, תיקנו חכמינו ז"ל לצום ביום הזה, כדי לעורר הלבבות. כתב הרמב"ם [הל' תעניות פרק ה' א'] יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב.

אם היה דוחה שבת

כתב האבודרהם [סדר תפלת התעניות] "ואפילו היה חל [עשרה בטבת] בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כד ב) בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים". אמנם הבית יוסף אורח חיים סימן תקנ כתב על דבריו: ולא ידעתי מנין לו זה.

ובחידושי הגר"ח (סטנסיל, ר"ה יח:) ביאר שמכך שמתענים תענית חלום בשבת מוכח ששייך תענית בשבת אלא שאם אפשר לדחות לאחר השבת דוחים, ולכן תענית חלום שיפה לחלום דווקא כשמתענים באותו יום (שבת יא:) לכן מתענים בשבת. וממילא כל התעניות שבאים מפני המאורעות ותלויים בחודש ככתוב בפסוק לכן אם חל בשבת נדחים, משא"כ עשרה בטבת שכתוב בו "בעצם היום הזה" אם כן תלוי ביום זה דווקא ולכן מתענים גם בשבת.

חומר עזר

הטעם שאם היה יוצא בשבת היה דוחה שבת, - פורום לתורה.