ערך/עשה דוחה לא תעשה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי עשה דוחה לא תעשה

טעמו

כתב הרמב"ן (שמות כ ח) ואמת הוא גם כן כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו. ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה.

שני מעשים התלויים זה בזה

כשאין העשה והל"ת באותו מעשה רק בב' מעשים תלויים אי אמרי' עדל"ת. טו"א חגיגה (ב. ד"ה עוד תירץ) ובהגהות מקור ברוך שם, ובכתבי קה"י יבמות (סימן ח).

לא דחי עשה ולא תעשה

שיטת הריב"א (חולין קמא. ד"ה לא) דמכל מקום לא לקי דהלא תעשה נדחה, והתוספות שם הקשו על דבריו. ועיין נודע ביהודה (קמא, בסוף הספר) שהקשה דכיון דלא נדחה העשה הוה מצוה הבאה בעבירה ושוב אף הל"ת לא נדחה, ועי' נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) שיישב דל"ח באה בעבירה כשיומא קא גרים.

כשיש בו כרת

בגמ' יבמות מבואר דאין עדל"ת שיש בו כרת, ועי' מלא הרועים (כלל דיו) ובנהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואא"מ) שכתב עפ"ד התוס' (יבמות ז. ד"ה ומה, ביישובם הא') דלרבנן דאמרי' דיו היכא דמיפרך ק"ו עדל"ת שיש בו כרת, דמדבעי' למיכתב לא תבערו ש"מ דהו"א דנהרוג החייב מיתה דידחה שבת (ולר' טרפון אמרי' בגמ' דבעי' ללא תבערו שלא נילף בק"ו שידחה שבת, אך לרבנן ליכא לק"ו דנימא דיו עי"ש).

אכילת מצה או בסוכה מפת טבל

התוספות בקידושין (לח.) הביאו קושיית הירושלמי מדוע לא אכלו בני ישראל כזית מצה בשנה שנכנסו לארץ כיון שחששו מאיסור חדש, הלא ממ"נ יאכלו כזית מצומצמת ופחות מכזית אין איסור חדש וכיון שיאכלו כזית הרי קיימו בכך מצות עשה דמצה ואתי עשה ודחי ל"ת.

ויישב, שאין עשה דקודם מתן תורה (מצה, שנצטוו במצרים) דוחה לא תעשה דלאחר מן תורה (חדש). עוד יישב, שגוזרים כזית ראשון אטו כזית שנ.

והמטה אפרים (סימן תרכה סנ"ו) דן לפי זה באכילת כזית ראשון בסוכות, כשאין לו אלא פת טבל או חדש וכיו"ב אם אמרינן עשה דוחה לא תעשה, שהרי עשה דסוכות לאחר הדיבור הוא אך מאידך יש מקום לגזור כזית ראשון אטו כזית שני. והסיק שלא יאכל.

וכ"כ בשו"ת בנין ציון (ח"א סימן לז) שלכולי עלמא חיישינן כזית ראשון אטו כזית שני.

אמנם לענין אם כבר אכל נקט המטה אפרים בפשטות שצריך לאכול שוב, והבנין ציון נקט שמסתבר שיצא ידי חובתו.

בספק עשה וספק לא תעשה

בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קמה) מחדש שכשם שעשה דוחה לא תעשה, כך ספק עשה דוחה ספק לא תעשה, ולכן בתינוק הנמצא במקום שמחצה ישראלים ומחצה נוכרים, שיש בו ספק לחייבו במצות עשה של שמירת שבת, ונגד זה יש ספק איסור של נכרי ששבת, אמרינן דאתא ספק עשה של שמירת שבת ודוחה ספק לא תעשה של לא ישבותו.

באיסור עשה

כתב הרשב"א (כתובות מ.) שבאיסור עשה אין אומרים אתי עשה ודחי לא תעשה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף