ערך/סוחרי שביעית

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי סוחרי שביעית

סוחרי שביעית הם אנשים העושים מסחר בפירות שביעית, חרף האיסור לסחור בהם. אנשים אלו פסולים לדון ולהעיד (כדאיתא במסכת סנהדרין, פרק ג משנה ג. וכן נפסק ברמב"ם שופטים פרק י הלכה ד).

מקור האיסור וטעמו

סימון ירקות בשנת שמיטה.

לדעת הרמב"ן איסור סחורה בפירות שביעית הוא מצוות עשה (לאו הבא מכלל עשה) הנלמדת מפרשת בהר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה ו) חז"ל דרשו מהפסוק שמותר רק לאוכלם "לאכלה ולא לסחורה", מחמת קדושת הפירות (עבודה זרה סב.).

אולם הרמב"ם אינו מונה מצווה זו במניין המצוות. הערוך והמהר"ץ חיות (על מסכת ראש השנה כב א) כתבו שאיסור זה הוא רק "מדרשא" - מדרבנן, כמו אבק ריבית שאינו נחשב כריבית ממש, בערוך השולחן (שביעית סי' כה ס"ק ב) אף טוען שהוא חייב מכת מרדות כשאר איסורי דרבנן.

בטעם איסור סחורה כתב רש"י (סוכה לט.) שכיוון שחייבים לבער את הפירות, יש חשש שעם הארץ יצניע אותם במטרה לסחור בהם ולהעשיר: "דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער הן ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי הארץ חשודין על כך".

טעם אחר הובא בתוספות (קידושין כ.) שאיסור סחורה הוא מחשש שלא יאכלו את הפירות כפי החיוב הנובע מקדושתם.

פסילת הסוחרים מעדות

סוחרי שביעית הם חלק מפסולי עדות. חזרתם בתשובה היא רק "משתגיע שביעית אחרת, וייבדקו. ולא חזרת דברים בלבד, אלא כותב אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתיים זוז מפירות שביעית, והרי הן נתונים במתנה לעניים" (משנה תורה לרמב"ם, פי"ב מהלכות עדות), כלומר צריך לתרום לצדקה את הרווח שהרוויח מהמכירה.

עונש

חז"ל בקידושין (קידושין כ.) מפליגים בעונשם של סוחרי שביעית: "רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית... לסוף מוכר את מטלטליו... לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו... לא באת לידו עד שמוכר את ביתו... לא באת לידו עד שמוכר את בתו לשפחה... לא באת לידו עד שלווה בריבית... לא באת לידו עד שמוכר את עצמו לעבד..."

היתרים

אוצר בית דין

כדי לעקוף את איסור סחורה בפירות שביעית לדעת חלק מהדעות אפשר לעשות הסדר לחלוקת פירות הקדושים בקדושת שביעית לציבור הרחב על ידי שליחות של בית דין בלא לעבור על איסור המסחר בפירות אלו (שביעית פ"ז מ"ג, פ"ו מהלכות שמיטה ויובל ה"א).

מ"מ נוספים

עבודה זרה סב.; בכורות יב:.

כמות מועטה

לשיטת הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"ו ה"א) מותר למכור מזון שלוש סעודות, כיוון שזה נחשב "לאוכלה", וכן כשלקח פירות משדה הפקר ונשאר לו מהם. לעומתו סוברים התוספות (סוכה לט. ד"ה וליתיב) שאסור. לשתי השיטות מותר ללקוט כמות מועטה בשביעית ולתת לבנו או לאחר למכור בשוק.

דבר שאינו ראוי לאכילה

מותר לסחור בשביעית בדבר שאינו ראוי לאכילה, מאחר שהלימוד מהפסוק "לאכלה" הוא רק על דברים שראויים לאכילה (כסף משנה הלכות שמיטה ויובל פרק ה הלכה כ).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף