Difference between revisions of "ערך/אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(מקצת שבחו של אדם בפניו)
 
(הוספות)
Line 14: Line 14:
 
המהרש"א (ח"א שם) הוסיף טעם נוסף שלא יהיה לב השומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו.
 
המהרש"א (ח"א שם) הוסיף טעם נוסף שלא יהיה לב השומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו.
  
וכ"כ הפלא יועץ (ע' שבח) שהטעם שאין אומרים כל שבחו בנפניו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו, אבל מקצת אומרים כדי שיזדרז בעשיית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות{{הערה|וראה להלן שחילק לפי זה בין אדם לאדם.}}.
+
וכ"כ הפלא יועץ (ע' שבח) שהטעם שאין אומרים כל שבחו בנפניו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו, אבל מקצת אומרים כדי שיזדרז בעשיית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות{{הערה|וראה להלן שחילק לפי זה בין אדם לאדם.}}. ועוד כתב (ע' דיבור) שהאומר שבחו של אדם בפניו באופן שיכול להיות גורם לו שיגיס דעתו במקום מצוה עבירה היא בידו שעובר על ולפני עור לא תתן מכשול{{הערה|וכ"כ בערך הילול.}}.
 +
 
 +
== באדם שאינו צריך שישבחוהו במעשיו ==
 +
הפלא יועץ (ערך שבח) כותב{{הערה|לשיטתו לעיל שטעם האיסור שמא תזוח דעתו וכל ההיתר לומר מקצת שבחיו כדי שיזדרז בעשיית הטוב.}} שכל ההיתר לומר מקצת שבחו של אדם בפניו הוא לאדם שאינו אדוק כ"כ באהבת ה' ויש לחוש שתכבד עליו עבודת המצוה, אז ראוי להגיד שבחו ומתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל לאיש טוב שהוא אדוק באהבה ה' ועושה מעשיו לשם שמים ראוי להזה ולהשמר מלשבחו לפניו כלל וכלל, כי יצר הגאוה גבר עד מאד וכמעט אין צדיק בארץ שינצל ממנה לגמרי.
  
  

Revision as of 23:54, 17 October 2020

ערך TriangleArrow-Left.svg אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מקור

במסכת עירובין (דף יח עמוד ב), אמר רבי ירמיה בן אלעזר מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו דכתיב (בראשית ז א) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולו שלא בפניו דכתיב (שם ו ט) נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

טעם

נראה כמחניף

רש"י (עירובין שם) פירש דרך ארך הוא שאע"פ שאדם משבח את חבירו שלא בפניו הרבה, אין מרבה בשבחו לפניו מפני שנראה כמחניף.

ובנזר הקודש (על ב"ר לב ג) הקשה לפי זה שאף מקצת שבחו ייאסר כיון שנראה כמחניף. וביאר שאיירי באופן שאין בזה חשש מחניף, כגון שעוסקים בענין הנוגע בשבחו כמו אצל נח שהצילו עבור צדקתו, ובכה"ג צריך להזכיר שבחו ואדרבה אם לא יזכר נראה גנאי כאילו אינו מחזיק מעשיו לכלום, וכן יועיל בזה לגרום שילמדו אחרים ממעשיו.

וכעי"ז כתב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התוכחה פ"א): ואם לא יספר שבחו כלל אין דבר זה גורם אהבה בין הבריות, אבל כאשר יספר לפניו מקצת שבחו דבר זה מביא אהבה שיאהב אותו כי בעיניו הוא בעל מעלה.

גאווה

המהרש"א (ח"א שם) הוסיף טעם נוסף שלא יהיה לב השומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו.

וכ"כ הפלא יועץ (ע' שבח) שהטעם שאין אומרים כל שבחו בנפניו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו, אבל מקצת אומרים כדי שיזדרז בעשיית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות[1]. ועוד כתב (ע' דיבור) שהאומר שבחו של אדם בפניו באופן שיכול להיות גורם לו שיגיס דעתו במקום מצוה עבירה היא בידו שעובר על ולפני עור לא תתן מכשול[2].

באדם שאינו צריך שישבחוהו במעשיו

הפלא יועץ (ערך שבח) כותב[3] שכל ההיתר לומר מקצת שבחו של אדם בפניו הוא לאדם שאינו אדוק כ"כ באהבת ה' ויש לחוש שתכבד עליו עבודת המצוה, אז ראוי להגיד שבחו ומתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל לאיש טוב שהוא אדוק באהבה ה' ועושה מעשיו לשם שמים ראוי להזה ולהשמר מלשבחו לפניו כלל וכלל, כי יצר הגאוה גבר עד מאד וכמעט אין צדיק בארץ שינצל ממנה לגמרי.




שולי הגליון


  1. וראה להלן שחילק לפי זה בין אדם לאדם.
  2. וכ"כ בערך הילול.
  3. לשיטתו לעיל שטעם האיסור שמא תזוח דעתו וכל ההיתר לומר מקצת שבחיו כדי שיזדרז בעשיית הטוב.

מעבר לתחילת הדף