ערך/מעשה אומן בחוה"מ

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מעשה אומן בחוה"מ

מעשה אומן ומעשה הדיוט

כתוב במשנה (מו"ק פ"א מ"ח) "ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב".

ובגמרא (י.) אמרו "היכי דמי הדיוט, אמרי דבי רבי ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת, רבי יוסי בר חנינא אמר כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו". ונחלקו הראשונים ז"ל אם דבי רבי ינאי ורבי יוסי בר חנינא פליגי לדינא, או מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

ועל מה שאמרו במשנה "האומן מכליב", כתוב בגמרא שם "מאי מכליב, רבי יוחנן אמר מפסיע, רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא". וגם בזה נחלקו הראשונים ז"ל אם רבי יוחנן ורבה בר שמואל פליגי לדינא, או מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי (שהעיקר שיעשה שינוי, וכל אחד הסביר במשנה דוגמא אחרת של שינוי).

בטור [סי' תק"ל] פסק שאיסור עשיית מלאכה בחוה"מ אינה אסורה לצורך היחיד אם אינה מעשה אומן אלא מעשה הדיוט בעלמא.

היתר דבר האבד

ראה *דבר האבד בחול המועד.

רחיצה עם סבון בחוה"מ

מותר להתרחץ ולחפוף את הראש עם סבון בחוה"מ, לפי שהוא מעשה הדיוט, [מבית לוי הל' חוה"מ עמ' פ"ה אות ג', ועי' חי' הגרע"א סי' תקל"א ס"ח].

דיני אריגה בחוה"מ - מה נחשב מעשה הדיוט או אומן

מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט, אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן, [שו"ע או"ח תקמ"א א']. ועיי"ש ברמ"א דמותר לתקן הפתילות לנרות בחו"ה, דמעשה הדיוט הוא (והוא בשם נימו"י פ' אלו מגלחין ור' ירוחם נ"ד ח"ה וב"י).

מסרגין (פי' הוא כעין האריגה אלא שבסריגה יש ריוח מה בין חוט לחוט) המטות, אבל אין מפשילין חבלים בתחלה, [שו"ע שם ב'].

מותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס, כדי ללבנן ולרככן, אבל אין עושין קשרי בתי ידים, מפני שהוא מעשה אומן (ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן הואיל והוא לצורך המועד) (שו"ע שם והוא מסמ"ק ורבינו ירוחם).

אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים, וכן אסור לומר לאינו יהודי לתקנם (מיהו ע"י שינוי שרי לתקנם קצת לצורך המועד) (רבי ירוחם, הו' בשו"ע שם), וראה עוד הרחבה בענין זה *דבר האבד בחול המועד#תיקון מנעלים בחוה"מ.

מי שצריך לו בגד במועד, אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו, ואם היה אומן מהיר, הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט, דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה, כשיני הכלב, כ"כ השו"ע שם, וברמ"א כ' דכל אדם יחמיר על עצמו לתפור בשינוי זה, עוד כ' דלא מהני לאומן לתפור על ידי שישנה באחיזת המחט בידו, אלא בעינן שינוי הניכר (והוא מתה"ד סימן פ"ז).

מעבר לתחילת הדף