ערך/מכת דם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מכת דם

הדם נהפך לשעה

דעת החזקוני, וכ"כ התוספות עה"ת בשם רבי יוסף בכור שור, שהיאור נהפך לדם לשעה, עד שמתו הדגים, ושוב חזר להיות מים, אך לא יכלו לשתות כי מתו הדגים והבאישו המים. ועיין חת"ס נדרים (נא:) שהקשה מדברי הגמרא שם על דעה זו. ועוד הקשה מהכתוב 'ובעצים ובאבנים' ודרשו חז"ל שהם המים שבכלי עץ ואבן, והרי שם לא היו דגים ומה תועלת היתה בהפיכת המים שבהם לדם לשעה. וגם אחר כך מדוע לא שתו מהם וחפרו סביבות היאור מים לשתות.

שאר משקים

יש לדון אם שבעה משקים נהפכו לדם, ואם לא, מדוע לא שתו מהם המצריים.

ובספר אריה שאג (פ' וארא שאלה ט) נשאל רבי חיים קניבסקי זצ"ל אם חלב הבהמות הפך לדם, והשיב: אולי.

ובספר מילי דשמעתא (על שבת ומלאכות שבת, קונטרס נפש רחל על שמות ז יח) העיר שלא מצאנו ששבעה משקים נהפכו לדם ויכלו לשתות חלב ויין. ואין לומר דהמים שבהן נהפכו לדם, דלכאורה הנודר מן המים מותר ביין וחלב. ובפירוש המשניות להרמב"ם (מכשירין פ"ו מ"ד) מבואר מדרשת הספרי דבעינן קרא לרבות ששאר משקים מכשירים ולא אמרינן שהמים שבהם מכשירים.

ויישב דיין אפשר שהיה חזק בלי מזיגת מים ולא היה ראוי לשתיה. וחלב יש לומר שכיון שאמרו חז"ל בחלב אשה שהוא דם שנעכר ונעשה חלב, א"כ מסתבר שעל דרך זה הוא גם בבהמה, ויש לומר שכשם שנגזר על המים להעשות דם, כן נגזר על הדם שיישאר דם וממילא לא היה חלב.

ועוד הציע שכיון שעבדו מצרים לבהמות, כך גם לא שתו חלב הבהמות. אך העיר מלשון הפסוק תועבת מצרים כל רועה צאן, דמשמע שבקר היו אוכלים.

וע"ע אבן עזרא על הפסוק כי תועבת מצרים נזבח וגו', שכתב וז"ל: ולפי דעתי, כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה, שהם יותר מחצי העולם, וכולם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום, גם דם וחלב ודג וביצים. והכלל, כל דבר שיצא מן החי, והם מתעבים מי שיאכל אותו וכו', ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם. ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה, יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר וכליו טמאים בעיניהם כו', ע"כ. ולדבריו אפשר שהחלב לא נהפך לדם ואעפ"כ לא אכלוהו המצריים. ומבואר מדבריו שאין לדקדק ד'צאן' דוקא, שהרי טעמו שייך בכל בעלי החיים.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף