עריכת הדף "
ערך/מילה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== שליחות למילה == א. י"א דאין שליחות במילה,{{הערה|דרכי משה (יו"ד רסד) עפ"י או"ז, וכן הוא לראבי"ה (שבת סי' רפט), פיסקי הריקאנטי (סי' תקצב), ש"ך (חו"מ שפב סק"ד) עפ"י הרא"ש (פ' כסוה"ד סי' ח'), קצוה"ח (שפב סק"ב) עפ"י התורי"ד (רפ"ב דקידושין).}} ויש הסוברים שיש שליחות.{{הערה|מהר"ח או"ז (סי' יא) ותורי"ד (קידושין כט.) ורמ"א (יו"ד שם) ותבו"ש (כח סקי"ד) ובית אפרים (חו"מ סז) וחת"ס (שו"ת או"ח רא) וכת"ס (יו"ד קכא). וצ"ע על דברי הקצוה"ח ממש"כ התורי"ד גופיה.}} ועמדו בזה הרבה אחרונים.{{הערה|בבית הלוי (ח"א י') דבר אברהם (ח"ב א') ישועות יעקב (יו"ד כח) אולם המשפט (חו"מ שפב) חכמת אדם (בינ"א שער איסור והיתר סי' ז') חת"ס (או"ח קטו), המקנה (קידושין כט.), שד"ח (ח"ד 290, ח"ה 348), רב פעלים (ח"ב סי' צג ד"ה שו"ר, וביו"ד סי' לה), חמדת צבי (ח"ד מה), בנין שלמה (ח"ב יו"ד), דגל ראובן (ח"ג לז), דבר שמואל (פסחים ז).}} הרא"ש {{ממ|חולין פ"ז סימן ח}} הביא מעשה באבי הבן שכיבד מוהל למול ובא אחר וחטפו, ורבינו תם פטרו מלשלם כיון שענה הנחטף אמן וגדול העונה יותר מהמברך. והרא"ש כתב שבלאו הכי אינו דומה לכיסוי הדם שבמילה כיון שלא רצה האב למול ממילא חייבים כל ישראל למולו ואין קדימה לנחטף על פי החוטף. וכ"כ הרמ"א {{ממ|חו"מ סימן שפב ס"א}} שאם חטף המילה מהאב חייב עשרה זהובים, אך אם נתן לאחר למול פטור. והש"ך {{ממ|שם סק"ד}} הוכיח מדברי הרא"ש שאסור לאב שיכול למול את בנו לתת לאחר למולו, שהרי בכך מפסיד את המצוה המוטלת עליו. והקצות החושן {{ממ|שם סק"ב}} הוכיח עוד מדברי הרא"ש שאפילו בתורת שליחות אינו יכול לתת לו למול, שאם כן היה ראוי שיתחייב החוטף על חטיפת המצוה מיד הנחטף שהוא שלוחו של האב, ואינו בא למול מדין כל ישראל אלא מדין האב, אע"כ שלדעת הרא"ש לא מהני בזה שליחות. אמנם החתם סופר {{ממ|שו"ת או"ח סימן קנט ד"ה ואיידי}} נקט שודאי גם להרא"ש מהני שליחות, רק שהמעשה שם היה באופן שרק כיבדו למול ולא שלחו לכך. ב. בשו"ע (יו"ד רסה ט) נפסק דאבי הבן עומד על המוהל להודיע שהוא שלוחו, והראשונים כתבו דמקור המנהג הוא מקרבנות - שבעל בקרבן עומד אצל קרבנו. כמו שכתב הטור (יו"ד שם) בשם בעל העיטור (ח"ב, נג סוף ע"א) שכתב: "להודיעו שהוא שלוחו, כדאמרינן בתענית אפשר קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, ולפיכך התקינו הנביאים שביניהם שיהא מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים להודיעם שהם שלוחים של כל ישראל". ובשבלי הלקט (מילה ד) כתב, שבקרבן עושים כן "להודיעם שהם שלוחים [של] כל ישראל". וכך הביא במטה משה (חלק שביעי, מילה יא). גם מרש"י נראה שיש מעלה בעמידת האב אצל המוהל, דבשבת קלג. אמרו דאם יש לתינוק צרעת שלא ימולו אביו אם אפשר ע"י אחר, כיון שהאב מתכוין גם לטהרו מצרעתו שהוא לאו. ורש"י מפרש שם "דלא ליקו לאב התם", הרי דלא סגי שאינו מל בעצמו אלא צריך שאף לא יעמוד שם, הא בשאר מילה יש מעלה בכך שעומד שם אפילו אינו מל. ===סברת הדין:=== אפשר לומר דבמילה וקרבנות אכן יש דבר המייחד אותם משאר מצוות, דבתרוייהו יש לשליח חלק בעצם הקיום של המצוה ואינו שליח גרידא. דבקרבן רוב מצוותיו ע"י כהן ועל הבעלים מוטלת רק הבאתו, ובמילה הנה כשמל ע"י אחר אפשר שהמוהל מקיים מצות עצמו מדין מילת בי"ד, והוא שליח דאב רק לענין תוספת החיוב של האב אבל על הפחות מזה הוא מקיים מצוה גמורה דידיה. ולכך בשני מצוות אלו סוברים העיטור וסיעתו שיש הקפדה ודקדוק "להודיע שהוא שלוחו" ולא יטעה לכוין רק למצות עצמו, או שכאשר מודיעו שהוא שלוחו כל המצוה היא של אב ואין למוהל חלק בה כלל. ומביאור הגר"א נראה שלא מפני זה מילה דומה לקרבן, אלא שמצות מילה בעצמותה נחשבת קרבן, ולא רק מדיני שליחות שבה. בדעת רש"י אפשר לומר, דהנה החילוק אם האב מל או אחר מל אינו במעשה המילה, דגם ע"י האחר איכא לתוצאה שהבן מהול והוסרה הצרעת, אלא החילוק הוא בכונה - כדמפורש בגמ' שהאב מתכוין גם לקוץ הבהרת. והשתא שכתב רש"י דהתיקון לזה הוא בשלא יעמוד שם האב, נראה דאף אם לעצם השליחות אין נפקותא היכן האב עומד, לענין הכוונה יש נפקותא - שא"א לכוין כשאינו אצל שלוחו. ומזה נלמד למה בשאר מילות עדיף שהאב יעמוד אצל המוהל, דאף שמעשה המילה נעשה ע"י שליח מ"מ הכונה לשם מצוה תעשה ע"י האב, שמסברא לגבי כל פרט במצוה אמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו. וכמו שהאב פועל לריעותא ע"י כוונתו כשעומד שם כך גם פועל למעליותא ע"י כוונתו. א"נ עצם המצוה מכוין המוהל, ואולם האב יכול לכוין לתוספת החיוב של עצמו, כמו שיכול לכוין לטהרו מצרעתו בלא שהמוהל יחשוב כך. וי"ל בביאור הדבר, דכל עצמה דשליחות מתבססת על כוונת המשלח והשליח - זה למנות השליח וזה לעשות בשביל המשלח, ונמצא שהיא המשייכת ביניהם. ולכך ס"ל לרש"י דכונה לשם הסרת צרעת היא עבירת לאו אף שהמוהל שעושה מעשה המילה אינו עושה לשם כך, וגם להיפך כונת המשלח לשם מצוה מישך שייכא למעשה המילה אף שאינו עושה לו בפועל. דכל מה שמעשה השליח מתייחס אליו הוא מחמת הכונה. ואלא שמ"מ בדעת רש"י נמצא חידוש, דכונת המשלח מעלה או מוריד אפילו בלא ידיעת השליח, ובעצם הדבר שהשליחות מתבססת על כוונתם אפשר להוסיף בה כוונות. ואולם לגבי השליח י"ל דאינו יכול לכוין על דברים שלא נשלח, דדוקא המשלח מסר כוחו לשליח ע"י כונה הנ"ל דמינוי השליחות, אבל השליח רק מכוין לעשות המעשה שנתמנה עליו, ואינו יכול להוסיף בו או לגרוע ממנו. ובענין זה דכוונה, אפשר אי"צ לבוא לההיא דאמרו לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי. וצ"ע. ===לעיון נוסף=== עי' חדש על ה(מ)דף {{ממ|[[אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/סה|גיטין סה]]}}.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף