ערך/מאה ברכות

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תקנת מאה ברכות, היא תקנה לפיה מחוייב כל אדם לברך בכל יום מאה ברכות. נחלקו המפרשים אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן ומי מתקנה.

מקור התקנה

בגמרא במנחות (מג:) מובא: תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה אלהיך שואל מעמך".

ופירש רש"י (ד"ה מה): קרי ביה מאה. וכן הביאו התוספות (ד"ה שואל) שהוא על דרך אל תקרי מה אלא מאה. וכן משמע שגרס הרא"ש (ברכות פ"ט סימן כד).

והתוספות (שם) הביאו פירוש רבינו תם שיש מאה אותיות בפסוק, ואף שעל פניו חסרה אות אחת, פירש ר"ת שתיבת "שואל" נכתבת בכתיב מלא. ועוד הביאו יש מפרשים שכיון שקוראים "מאה" במקום "מה" שוב יש מאה אותיות בפסוק.

הטור (או"ח סימן מו) הביא דרשת רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא מהפסוק (שמואל ב' כג א) "ונאם הגבר הקם על", "על" בגימטריה מאה. וכן נמצא במדרש במדב"ר (יח כא) ובתנחומא (קרח יב).

רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה) הביא מקור נוסף מן הכתובים (תהילים קכח ד) "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה", "כי כן" בגימטריה מאה[1]

מדאורייתא או מדרבנן

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום כו'. משמע מדבריו שהוא דין דאורייתא.

ובשדי חמד (מערכת הח' כלל לד) הביא מספר דובב שפתי ישנים שתלה נדון זה במחלוקת הראשונים בביאור דרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך" שלשיטת רש"י שהוא בדרשת אל תקרי הוה מדאורייתא ואילו לשאר השיטות הוא מדרבנן ואסמכתא בעלמא.

ובשדי חמד כתב שאין הספר תחת ידו[2] לראות איך משמע ליה מפירוש רש"י שהוא מן התורה, הלא אפשר לפרש אף בדעת רש"י שהוא אסמכתא בעלמא[3], ומי הכריחנו להמציא מחלוקת בין הפירושים.

אמנם הביא דעת בה"ג והרב מוהר"ש בן גיברול שסברי להו שהוא מדאורייתא. ודעת הרמב"ם והרמב"ן שהוא מדרבנן.

והחיד"א (מחזיק ברכה סימן רצ אות א) כתב שהחיוב לטרוח אחר מאה ברכות הוא מידת חסידות[4]

ומדבריו דקדק השדי חמד, שאף עיקר התקנה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן, אלא שהקשה בדבריו שאף אם אין החיוב אלא מדרבנן מ"מ צ"ב מדוע לא יהיה זה חיוב גמור, וכן הקשה בפתח הדביר שם (אות ג), וכן דקדק הגרי"ש אלישיב והוציא מכח זה שכל עיקר התקנה אלא חיוב אלא מצוה[5].

עוד ציין בשדי חמד להרב מוהרמד"ל בספר שתי ידות (קא:) וספר תפלה לדוד (ד.). וע"ע בענין זה ביסודי ישורון (ח"א עמוד קכה).

מתקנה

מדרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך" למדו המפרשים[6] שתקנה זו נתקנה על ידי משה רבינו[7].

אמנם הטור (או"ח סימן מו) כתב בשם רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדוד המלך הוא תיקן תקנה זו, שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל מאה ברכות.

ביישוב סתירת המקורות, כתב רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה): שמשה רבינו יסדם תחילה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדם ואחר כך שבו ושכחום וחזרו חכמי התלמוד יסדום. וכ"כ בספר המנהיג (דיני תפילה).

טעם התקנה

הטעם לחיוב אמירת מאה ברכות בכל יום וביאור ענין זה שעונשו מיתה בהריגת מאה בחורי ישראל בכל יום, כתב השפתי כהן (דברים ט יז) שבחטא העגל פרחו מהלוחות מ"ם וסמ"ך שהיו עומדות בנס (שבת קד.), ותחת שהיו תחילה בני חורין ממלאך המות שנאמר (שמות לב טז) חרות על הלוחות, ודרשו חז"ל אל תיקרי חרות אלא חירות, נעשו עבדים החייבים ליתן מס[8] שהן מאה ברכות בכל יום[9] שהיה בהם תחילה סם חיים ונעשה להם סם המוות[10].

מעלת מאה ברכות

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום, כדי שנשתכר אלף זהובים בכל יום, כדאמרינן במסכת חולין (פז.) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה מ' זהובין, עשרה זהובין לכל ברכה וברכה.

וכ"כ הרוקח (הלכות ברכות סימן שכ) ברמז הכתוב (שיר השירים ח יב) האלף לך שלמה, ששלמה הוא רמז לקב"ה[11], ואנו מברכים לקב"ה בכל יום מאה ברכות ששווים יחד אלף זוז[12].

וכ"כ בעל הטורים (דברים לג א) על הפסוק שגיאה בתבנית:ממ: בקישור לפסוק יש להשתמש בתו #(שם) "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו", משה איש האלוקים, ראשי תיבות "מאה", וזו שנאמר (שם א יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים", שאמר משה תנו לו מאה ברכות בכל יום, וכל ברכה וברכה י' זהובים הרי אלף.

מנין הברכות

המשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) מונה מנין מאה הברכות:

1 המפיל (כשהולך לישון).

2-3 על נטילת ידיים ואשר יצר (בקומו).

4-19 ברכות השחר.

20-22 ברכות התורה (לדעת הרמ"א (או"ח סימן מז ס"ו) שהם ג' ברכות).

23 ציצית.

24-25 תפילין (למנהגנו לברך שתים על התפילין).

26-27 ברוך שאמר וישתבח.

28-35 ברכות ק"ש ויראו עיננו שחרית וערבית.

36-92 ברכות שמונה עשרה בג' תפילות.

93-100 סעודה (נטילת ידים, המוציא, ארבע ברכות בברכת המזון, וברכה על הכוס לפני ואחרי)[13].

בתענית: אף שאינו אוכל ואם כן חסרו לו 8 ברכות, מכל מקום הרי רגילות שאדם אוכל שתי סעודות ואם כן אף שמחסר סעודת הבוקר עדיין סעודת הלילה משלמת.

השלמת מאה ברכות

אף שביום רגיל דרכו של אדם לברך מאה ברכות בכל יום, עם זאת בשבתות וימים טובים שאדם מתפלל שבע ברכות בשמונה עשרה במקום תשעה עשרה ברכות כבכל יום, נחסר לו מן המנין כמה ברכות שעליו להשלים בדרכים שונות.

אספרמקי ומגדי

בגמרא במנחות (שם) מובא שרב חייא בריה דרב אויא היה טורח וממלי להו באיספרמקי ומגדי [אספרמקי, בשמים. ומגדי, מיני מגדים, שטעונים ברכה][14].

וכן פסק המשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) שבשבת יראה להשלים מאה ברכות במיני פרות ומגדים. וביום כיפור שאינו יכול להשלים על ידי אכילה, הביא דברי המגן אברהם שישלים מאה ברכות על ידי ברכת הריח על הבשמים[15].

ברכת התורה

ברא"ש (ברכות פ"ט סכ"ד) כתב שיכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר יענה אמן, ויעלו לו להשלים מנין ברכות.

הבית יוסף (סימן מו) דקדק לשון הרא"ש שדווקא כששומעים ועונים אמן מועיל.

ובדברי חמודות (ברכות פ"ט סכ"ד אות פז) כתב שלאו דוקא כשעונה אמן, שהרי שומע כעונה, ולכן מספיק או שישמע הברכה או שיענה אמן אף אם לא שמע הברכה אך יודע על איזו ברכה עונה.

ובמעדני יום טוב (שם אות ל) כתב אף הוא שמעיקר הדין סגי בשמיעת הברכה או בענית אמן, אך מכל מקום הוסיף הרא"ש שאף ששמע יענה אמן לפי שחשוב טפי ברכה כשעונה.

ובמשנה ברורה (סימן מו סקי"ד) כתב שיוצא על פי הדחק במה שיכון לשמוע ברכת התורה והמפטיר ויענה אמן.

וע"ע שולחן ערוך (או"ח רפד ס"ג) ובמשנה ברורה (שם סק"ה וסק"ו). ובמט"א סימן תרכב סק"ב בהערת המגיה לאלף למטה.

חזרת הש"ץ

התפארת שמואל (ברכות פ"ט סכ"ד אות כ) דייק מדברי הרא"ש (שם) שלא מועיל להשלים מנין מאה ברכות על ידי כוונה לברכת השליח ציבור בחזרת התפילה. ובטעם הדבר כתב שכיון שהוא בעצמו התפלל אין מועיל מה שחוזר ושומע.

אמנם המשנה ברורה (או"ח סימן מו סקי"ד) כתב שאפשר שיוצא על פי הדחק במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ.

ברכת מעין שבע

באבודרהם (סדר מאה ברכות) וכן הוא בב"י (או"ח מו ד"ה דתניא) כתב שבשבת אנו משלימים למנין מאה ברכות יחד עם ברכת מעין שבע.

אין כאלוקינו

עוד כתבו הראשונים שיכול להשלים מנין מאה ברכות על ידי אמירת אין כאלוקינו[16].

נשים

כתבו פוסקי זמנינו שנשים אינן מחוייבות לברך מאה ברכות בכל יום[17].

ובשבט הלוי הוכיח כן ממה שמנו הפוסקים בחשבון מאה הברכות את ברכת טלית ותפילין וכיוצא בזה ברכות שאינן שייכות בנשים, ומשמע שפשוט היה להם שאין התכנה שייכת בנשים.

בטעם הדבר כתב הגרשז"א[18], שכיון שחשבון מאה ברכות כלול בעיקרו מג' תפילות וברכות ק"ש ונשים ודאי פטורות מחלק מן התפילות, לכן מסתבר שמעיקרא לא חייבום. ואף שיכולות להשלים על ידי ברכות הנהנין, הרי בתענית ציבור אינן יכולות לעשות זאת.

כעין זה כתב בתשובות והנהגות (ח"ב סימן קכט) שלא נתבאר אם נשים חייבות במאה ברכות או לא, אך נראה שעיקר התקנה היתה לצאת ע"י מאה ברכות קבועות בחיובן, ובלא לחפש ברכות אדם מברך מאה ברכות בכל יום, ומאחר שנשים פטורות מדינא בכמה ברכות שאנשים מברכים כגון תפילין וציצית, לכן אף שיש סמך מהפסוק לדין זה לא החמירו בהן למצוא מאה ברכות להשלים.

עוד הוסיף שיש מפרשים דהוי מצוה מדי יום ביומו והיום גורם והוי כמצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות.

אם היום הולך אחר הלילה לענין זה

במגן אברהם (סימן מו סק"ח) כתב שביום כיפור שמפסיקין לאכול מבעוד יום חסרה סעודה אחת של ערב יום כיפור, ודקדקו האחרונים מדבריו שסעודת מוצאי יום כיפור עולה לחשבון מאה ברכות, ומבואר שלענין מאה ברכות הלילה הולך אחר היום.

ובנתיב חיים (שם) תמה על דבריו שהרי סעודת מוצאי יו"כ שייכת לענין זה ליום שלמחרת. וע"ע שבט הלוי (ח"ה סימן כג). וכן מבואר במשנה ברורה[19]. וכן דעת הגרשז"א שלענין מאה ברכות היום הולך אחר הלילה כשאר מצוות[20]

וכן הסתפקו לענין בין השמשות אם הברכות שמברך אז מצטרפות ליום שעבר או ליום הבא[21]



שולי הגליון


  1. ותיבת "יבורך" כתובה בפסוק בכתיב חסר, ויש לקרוא הפסוק "כי כן יברך גבר ירא ה'" דהיינו שאדם ירא שמים יברך מאה ברכות בכל יום.
  2. וראה הדברים בכת"י הרב מוהר"י אליקים.
  3. כפי שכתב במקום אחר (מערכת הא' אות קכב).
  4. ודקדק כן ממה שאמרו בגמרא (ראה להלן) שרב חייא בריה דרב אויא היה משלים מנין מאה ברכות בשבת ויו"ט באספרמקי ומגדי, ומדייחס הש"ס דבר זה אליו דווקא משמע שהוא מצויין בזה לטובה, ומוכח שאין זה חיוב גמור.
  5. פניני תפילה.
  6. לדעת הסוברים שאין חיובה מדאורייתא.
  7. כד הקמח (ע' ברכה).
  8. מ"ס - אותיות מ"ם וסמ"ך.
  9. כמנין מ"ס.
  10. ס"ם - אותיות סמ"ך ומ"ם. וכמבואר בגמרא (יומא עב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות.
  11. כמבואר במדרש (שיה"ש רבה ג יד).
  12. וראה חתם סופר (ליקוטים על התורה, חיי שרה ד"ה עשרה זהב) שהביא דברי ההפלאה, וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סימן רלז) בשם ר' שמעלקא אבדק"ק ניקלשבורג שפירשו לפי זה המשך הפסוקים "ומאתים לנוטרים את פריו" ו"חברים מקשיבים לקולך השמיעני" על פי המבואר בבית יוסף שבשבת חסר עשרים ברכות להשלים מנין מאה ברכות, והעצה לכך היא באכילת פירות ומגדים ומיני ריח וכן לכוין לברכת הקוראים בתורה והמפטיר, ולזה רמז הכתוב שבשבת כשחסר "מאתים" זהובים עבור עשרים הברכות שחסרו, ימלא החסר על ידי "נוטרים את פריו" אכילת פירות, או על ידי "חברים מקשיבים" וגו' דהיינו שמיעת המרכים על התורה.
  13. וכיון שרגילות היא שאדם אוכל שתי סעודות ביום הרי שביום רגיל מגיע ל108 ברכות.
  14. ראה לעיל בהערה מש"כ החיד"א שייחסוהו לשבח כיון שאין זה חיוב מעיקר הדין.
  15. אך כתב שם שכל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך משום ברכה שאינה צריכה. ויכול להשלים על ידי ברכת אשר יצר אם נזדמן לו.
  16. מחזור ויטרי (סימן א) ספר הפרדס (סימן א), הרוקח (סימן שיט), מהרי"ל (הלכות יוה"כ) שבלי הלקט (סימן א) וכלבו (סימן לז). וכ"כ המשנה ברורה (סימן תרכב סק"ה)
  17. שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן כג), הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כה), הו"ד באשי ישראל (פ"ה סעיף כט, הערה סח.).
  18. הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כה, מהליכות ביתה סי"ג ס"ב וכתבי תלמידים).
  19. שכתב (סימן רפד סק"א) על דברי השו"ע (שם) שירבה בפרות ומגדים ומיני ריח בשבת כדי להשלים מנין מאה ברכות, וכתב המשנ"ב שגם בליל שבת קודש טוב שישלים בם המאה ברכות.
  20. הליכות שלמה (תפילה פכ"ב סעיף כג). אמנם עיין בספר אשי ישראל (פ"ה, הערה) שהעיר על מנין המשנה ברורה שהתחיל מנין מאה ברכות בברכת המפיל, ולכאורה ממה נפשך, אם הולכים אחר היום היה לו להתחיל בברכות השחר ואם הולכים אחר הלילה היה לו להתחיל בתפילת ערבית, ורצה לבאר ע"פ המבואר בראשונים שאין ברכת אלקי נשמה פותחת בברוך לפי שסמוכה היא לחברתה, ברכת המפיל, ואין הלילה חשוב הפסק. ולפי זה יש לומר שחשובה כברכת תחילת היום ולכך פתחו בה במנין מאה הברכות.
  21. הליכות שלמה (שם הערה מב).

מעבר לתחילת הדף