ערך/מאה ברכות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספה וניסוח)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{עוגן|התחלה}}{{חלונית|רוחב=14em|יישור=center|תוכן='''<small>[[#סוף|מעבר לתחתית הדף]]</small>'''
----
{{סרגל כללי/פנים}}}}
'''תקנת מאה ברכות''', היא תקנה לפיה מחוייב כל אדם לברך בכל יום מאה ברכות. נחלקו המפרשים אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן ומי מתקנה.
'''תקנת מאה ברכות''', היא תקנה לפיה מחוייב כל אדם לברך בכל יום מאה ברכות. נחלקו המפרשים אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן ומי מתקנה.


שורה 58: שורה 60:
=== חזרת הש"ץ ===
=== חזרת הש"ץ ===
התפארת שמואל {{ממ|[[תפארת שמואל/ברכות/ט/כד#כ|ברכות פ"ט סכ"ד אות כ]]}} דייק מדברי הרא"ש {{ממ|[[רא"ש/ברכות/ט/כד|שם]]}} שלא מועיל להשלים מנין מאה ברכות על ידי כוונה לברכת השליח ציבור בחזרת התפילה. ובטעם הדבר כתב שכיון שהוא בעצמו התפלל אין מועיל מה שחוזר ושומע.
התפארת שמואל {{ממ|[[תפארת שמואל/ברכות/ט/כד#כ|ברכות פ"ט סכ"ד אות כ]]}} דייק מדברי הרא"ש {{ממ|[[רא"ש/ברכות/ט/כד|שם]]}} שלא מועיל להשלים מנין מאה ברכות על ידי כוונה לברכת השליח ציבור בחזרת התפילה. ובטעם הדבר כתב שכיון שהוא בעצמו התפלל אין מועיל מה שחוזר ושומע.
{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
 
{{עוגן|סוף}}{{מרכז|{{גופן|2||'''[[#התחלה|מעבר לתחילת הדף]]'''}}}}
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה מ־14:19, 7 ביוני 2020

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תקנת מאה ברכות, היא תקנה לפיה מחוייב כל אדם לברך בכל יום מאה ברכות. נחלקו המפרשים אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן ומי מתקנה.

מקור

בגמרא במנחות (מג:) מובא: תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה אלהיך שואל מעמך".

ופירש רש"י (ד"ה מה): קרי ביה מאה. וכן הביאו התוספות (ד"ה שואל) שהוא על דרך אל תקרי מה אלא מאה. וכן משמע שגרס הרא"ש (ברכות פ"ט סימן כד).

והתוספות (שם) הביאו פירוש רבינו תם שיש מאה אותיות בפסוק, ואף שעל פניו חסרה אות אחת, פירש ר"ת שתיבת "שואל" נכתבת בכתיב מלא. ועוד הביאו יש מפרשים שכיון שקוראים "מאה" במקום "מה" שוב יש מאה אותיות בפסוק.

הטור (או"ח סימן מו) הביא דרשת רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא מהפסוק (שמואל ב' כג א) "ונאם הגבר הקם על", "על" בגימטריה מאה. וכן נמצא במדרש במדב"ר (יח כא) ובתנחומא (קרח יב).

רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה) הביא מקור נוסף מן הכתובים (תהילים קכח ד) "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה", "כי כן" בגימטריה מאה[1]

חיוב מדאורייתא או מדרבנן

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום כו'. משמע מדבריו שהוא דין דאורייתא.

ובשדי חמד (מערכת הח' כלל לד) הביא מספר דובב שפתי ישנים שתלה נדון זה במחלוקת הראשונים בביאור דרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך" שלשיטת רש"י שהוא בדרשת אל תקרי הוה מדאורייתא ואילו לשאר השיטות הוא מדרבנן ואסמכתא בעלמא.

ובשדי חמד כתב שאין הספר תחת ידו[2] לראות איך משמע ליה מפירוש רש"י שהוא מן התורה, הלא אפשר לפרש אף בדעת רש"י שהוא אסמכתא בעלמא[3], ומי הכריחנו להמציא מחלוקת בין הפירושים.

אמנם הביא דעת בה"ג והרב מוהר"ש בן גיברול שסברי להו שהוא מדאורייתא. ודעת הרמב"ם והרמב"ן שהוא מדרבנן.

ומדברי החיד"א (מחזיק ברכה סימן רצ אות א) דקדק שאין זה כל כך חיוב גמור אלא רק מדת חסידות וכ"ש שאין זה חיוב מן התורה[4]. אלא שבעיקר דעתו הקשה מדוע באמת לא יהיה זה חיוב גמור, אף אם אינו אלא מצוה דרבנן וכ"ש להסוברים שהוא דאורייתא ודאי אי אפשר לומר כן, וכן הקשה בפתח הדביר שם (אות ג).

עוד ציין בשדי חמד להרב מוהרמד"ל בספר שתי ידות (קא:) וספר תפלה לדוד (ד.).

מתקנה

מדרשת הגמרא מן הפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך" למדו המפרשים[5] שתקנה זו נתקנה על ידי משה רבינו[6].

אמנם הטור (או"ח סימן מו) כתב בשם רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדוד המלך הוא תיקן תקנה זו, שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל מאה ברכות.

ביישוב סתירת המקורות, כתב רבינו בחיי (כד הקמח ע' ברכה): שמשה רבינו יסדם תחילה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדם ואחר כך שבו ושכחום וחזרו חכמי התלמוד יסדום. וכ"כ בספר המנהיג (דיני תפילה).

טעמה

הטעם לחיוב אמירת מאה ברכות בכל יום וביאור ענין זה שעונשו מיתה בהריגת מאה בחורי ישראל בכל יום, כתב השפתי כהן (דברים ט יז) שבחטא העגל פרחו מהלוחות מ"ם וסמ"ך שהיו עומדות בנס, ותחת שהיו תחילה בני חורין ממלאך המות שנאמר (שמות לב טז) חרות על הלוחות, ודרשו חז"ל אל תיקרי חרות אלא חירות, נעשו עבדים החייבים ליתן מס[7] שהן מאה ברכות בכל יום[8] שהיה בהם תחילה סם חיים ונעשה להם סם המוות[9].

מעלתה

הכלבו (סימן א, דין מאה ברכות) כתב בשם ר' אשר: בא וראה כמה חיבב אותנו הקב"ה שציונו לברך מאה ברכות בכל יום, כדי שנשתכר אלף זהובים בכל יום, כדאמרינן במסכת חולין (פז.) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה מ' זהובין, עשרה זהובין לכל ברכה וברכה.

וכ"כ הרוקח (הלכות ברכות סימן שכ) ברמז הכתוב (שיר השירים ח יב) האלף לך שלמה, ששלמה הוא רמז לקב"ה[10], ואנו מברכים לקב"ה בכל יום מאה ברכות ששווים יחד אלף זוז[11].

השלמות

אף שביום רגיל דרכו של אדם לברך מאה ברכות בכל יום, עם זאת בשבתות וימים טובים שאדם מתפלל שבע ברכות בשמונה עשרה במקום תשעה עשרה ברכות כבכל יום, נחסר לו מן המנין כעשרים ברכות שעליו להשלים בדרכים שונות.

אספרמקי ומגדי

בגמרא במנחות (שם) מובא שרב חייא בריה דרב אויא היה טורח וממלי להו באיספרמקי ומגדי [אספרמקי, בשמים. ומגדי, מיני מגדים, שטעונים ברכה][12].

ברכת התורה

ברא"ש (ברכות פ"ט סכ"ד) כתב שיכוון לברכת הקורא בתורה והמפטיר יענה אמן, ויעלו לו להשלים מנין ברכות.

הבית יוסף (סימן מו) דקדק לשון הרא"ש שדווקא כששומעים ועונים אמן מועיל.

ובדברי חמודות (ברכות פ"ט סכ"ד אות פז) כתב שלאו דוקא כשעונה אמן, שהרי שומע כעונה, ולכן מספיק או שישמע הברכה או שיענה אמן אף אם לא שמע הברכה אך יודע על איזו ברכה עונה.

ובמעדני יום טוב (שם אות ל) כתב אף הוא שמעיקר הדין סגי בשמיעת הברכה או בענית אמן, אך מכל מקום הוסיף הרא"ש שאף ששמע יענה אמן לפי שחשוב טפי ברכה כשעונה.

חזרת הש"ץ

התפארת שמואל (ברכות פ"ט סכ"ד אות כ) דייק מדברי הרא"ש (שם) שלא מועיל להשלים מנין מאה ברכות על ידי כוונה לברכת השליח ציבור בחזרת התפילה. ובטעם הדבר כתב שכיון שהוא בעצמו התפלל אין מועיל מה שחוזר ושומע.



שולי הגליון


  1. ותיבת "יבורך" כתובה בפסוק בכתיב חסר, ויש לקרוא הפסוק "כי כן יברך גבר ירא ה'" דהיינו שאדם ירא שמים יברך מאה ברכות בכל יום.
  2. וראה הדברים בכת"י הרב מוהר"י אליקים.
  3. כפי שכתב במקום אחר (מערכת הא' אות קכב).
  4. שכתב שם החיד"א בביאור מה שאמרו בגמרא (ראה להלן) שרב חייא בריה דרב אויא היה משלים מנין מאה ברכות בשבת ויו"ט באספרמקי ומגדי, ומדייחס הש"ס דבר זה אליו דווקא משמע שהוא מצויין בזה לטובה, ומוכח שאין זה חיוב גמור.
  5. לדעת הסוברים שאין חיובה מדאורייתא.
  6. כד הקמח (ע' ברכה).
  7. מ"ס - אותיות מ"ם וסמ"ך.
  8. כמנין מ"ס.
  9. ס"ם - אותיות סמ"ך ומ"ם.
  10. כמבואר במדרש (שיה"ש רבה ג יד).
  11. וראה חתם סופר (ליקוטים על התורה, חיי שרה ד"ה עשרה זהב) שהביא דברי ההפלאה, וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סימן רלז) בשם ר' שמעלקא אבדק"ק ניקלשבורג שפירשו לפי זה המשך הפסוקים "ומאתים לנוטרים את פריו" ו"חברים מקשיבים לקולך השמיעני" על פי המבואר בבית יוסף שבשבת חסר עשרים ברכות להשלים מנין מאה ברכות, והעצה לכך היא באכילת פירות ומגדים ומיני ריח וכן לכוין לברכת הקוראים בתורה והמפטיר, ולזה רמז הכתוב שבשבת כשחסר "מאתים" זהובים עבור עשרים הברכות שחסרו, ימלא החסר על ידי "נוטרים את פריו" אכילת פירות, או על ידי "חברים מקשיבים" וגו' דהיינו שמיעת המרכים על התורה.
  12. ראה לעיל בהערה מש"כ החיד"א שייחסוהו לשבח כיון שאין זה חיוב מעיקר הדין.

מעבר לתחילת הדף