ערך/לפני עור

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי לפני עור

באיסור דרבנן

עי' אחיעזר ח"ג (סי' ס"ה), ודברי הגרי"ש כהנמן ועליהם במשאת המלך (במדבר ל יג).

בשו"ת פני יהושע (חו"מ ט) מסתפק אם יש בזה איסור לפנ"ע דאורייתא, וכן במנחת חינוך (מצוה רלב, ועי' במצוה שכג). ומביאים מתוס' (ע"ז דף כב.) שאומר להדיא שיש איסור דאורייתא, דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת. וכך גם הביא בספר קובץ הערות (סימן עה אות ב), וכ"כ בכנסת הגדולה (יו"ד סימן נה הגהת ב"י אות פט) לדעת רשב"א ור"ן. אמנם תוס' בחגיגה י"ח (ד"ה חולו), רמב"ן (ע"ז כב.), וריטב"א (ריש מו"ק)^{[השלם מקור]}, חולקים. ובחגיגה י"ג^{[השלם מקור]} מחלק תוס' בין אם יש אסמכתא חזקה ללא. ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן ג) ובספר דברות משה (שבת סימן ב ענף ב]]) כתב שאולי התוס' בע"ז מיירי באיסור דרבנן, עיי"ש, (וכ"כ בחידושי הר"ן שם), ולתוס' (ב"מ י:) יהא איסור דאורייתא..

ובשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן סה אות ט) אומר שיש דין מיוחד במכשיל בעבירה שאסור גם בנכשל מזיד ודלא כבמכשיל בעצה רעה, והובא לעיל, ואומר שם שלפי"ד ה(תוס' שהובא ב)פנ"י שלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת, א"כ בנכשל מזיד ומכשילו באיסור דרבנן לא יהא לפנ"ע דאורייתא כי גם במשיא עצה אין איסור. ומסיים שאולי באיסורים תמיד חשיב כשוגג, וכנ"ל.

וע"ע בשדי חמד (כללים מערכת ו כלל כ"ו אות כ"א, ובקונטרס דברי חכמים סימן לו כרך ה' עמוד 341), ובספר בית ישי (סימן י).

ובשו"ת הרדב"ז בלשונות הרמב"ם (חלק ה', סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת). וע"ע בפרי מגדים (יו"ד סימן סב שפ"ד סק"ט) שמשמע לכאורה שאין איסור .

ובשו"ת יהודה יעלה (או"ח סימן ד) הביא מתוספתא דדמאי (סופ"ב) שמשמע שיש איסור, אך שם יש טעמים מיוחדים של סכנה שאני ושאין מאכילין טהרות לעם הארץ. והמגי"ה שם מביא שמהגמרא ב"מ י'^{[השלם מקור]} יש להוכיח שיש איסור לפנ"ע, כי קידושי גרושה לכהן בלי ביאה הוי איסור דרבנן ולא דאורייתא. ומהר"י כותב שם לבסוף, שצ"ל שתוס' בחגיגה י"ח^{[השלם מקור]} שאומר שאין איסור הוא רק להו"א של רבה בע"ז (ט"ו)^{[השלם מקור]}, וקי"ל שאסור, ואומר שכן פסק הרמ"א באו"ח סימן קס"ג. (לשון הרמ"א הוא 'משום לפנ"ע', ויל"ד אם זה ממש לפנ"ע או רק דר' משום לפנ"ע הואיל ומסייע. ועי' שו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן ק) שכ"כ אההיא דב"מ עה:^{[השלם מקור]}).

המכשיל את חברו ב"נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה"

עי' משאת המלך במדבר ל יג.

ובספר 'חפץ חיים' (הל' לשה"ר כלל ד' סע' י"א בבמ"ח אות מ"ו), הוכיח מדברי התוס' בקידושין לב. שעובר על לפנ"ע. וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (לבעל 'בן איש חי') סו"ס ת"ז, ובספר מנחת אשר (ויקרא ל"ח ה').

אם לפני עור הוא לאו בפני עצמו או איסור נלווה לכל איסור ואיסור

דנו אם לפנ"ע הוא לאו שבכללות, ראו דברי הגרי"ש כהנמן (הידועים, הובאו בין היתר במשאת המלך (במדבר ל יג)). ועי' תוספות ישנים (שבת ג.); ורא"ש^{[השלם מקור]} ור"ן (שם), שעמדו בדברי המשנה (ב.) "ובעל הבית פטור... והעני פטור" דהיינו לענין איסור שבת, אבל מצד לפני עור הוא חייב. ובתוס' רעק"א על המשניות שם כתב שנפק"מ בזה אם נחשב מומר לחילול שבת וייפסל לכל התורה כולה ולענין שחיטה (יו"ד סי' ב סעיף ה), משא"כ אם הוא מצד לפני עור אינו נפסל. ומבואר בדבריו שאין זה לאו נפרד לכל איסור ואיסור דאם היה "לפני עור דחילול שבת" הלא גם בזה היה נעשה מומר. ועי' עוד אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/ג.

היכא שהאיסור הוא רק לעיוור

אמונת שמואל (סימן יד הו"ד בפתחי תשובה יו"ד סימן סב סק"ג) כתב שלא נאמר איסור לפני עור לא תתן מכשול אלא במקום שגם אדם זה מחוייב באיסור, אך אם האיסור הוא רק לעיוור לא נאמר דין זה. ולכן נקט שם שמותר לישראל ליתן סם לנכרית להפיל עוברה אף שבן נח מצווה על העוברין (סנהדרין נז:) כיון שהישראל לא מצווה על כך.

וכ"כ שיטה מקובצת (בבא מציעא סא"), גינת ורדים לפרי מגדים (כלל מג), פתיחה כוללת לפרי מגדים (ח"ד אות ד) ופתחי תשובה (יורה דעה סימן סב ס"ק ג').

בספר בעליל לארץ (מו"ק ה.) וא"ש פנחס (שם) ביארו עפ"ז מחלוקת רש"י והרמב"ם בביאור סוגיית הגמרא שם, ורש"י ס"ל כאמונת שמואל.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף