ערך/לא תעמוד על דם רעך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
== מקור הדין ==
בברייתא בתוה"כ איתא: מנין אם ראית חברך טובע בנהר או ליסטים או חיה רעה באין עליו שאתה חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך ומנין לרודף אחר חברו להורגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורשה שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעיך.
== שלא לכבוש עדות חברו ==
== שלא לכבוש עדות חברו ==
כתב החינוך {{ממ|[[ספר החינוך/רלז|מצוה רלז]]}}: ועוד כללו רבותינו ז"ל באזהרה זו שלא לכבש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא {{ממ|[[ספרא/קדושים/ד#ח|קדושים ד ח]]}} מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתק עליה, שנאמר ולא תעמד על דם רעך.
כתב החינוך {{ממ|[[ספר החינוך/רלז|מצוה רלז]]}}: ועוד כללו רבותינו ז"ל באזהרה זו שלא לכבש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא {{ממ|[[ספרא/קדושים/ד#ח|קדושים ד ח]]}} מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתק עליה, שנאמר ולא תעמד על דם רעך.

גרסה מ־23:19, 24 באפריל 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png לא תעמוד על דם רעך

מקור הדין

בברייתא בתוה"כ איתא: מנין אם ראית חברך טובע בנהר או ליסטים או חיה רעה באין עליו שאתה חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך ומנין לרודף אחר חברו להורגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורשה שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעיך.

שלא לכבוש עדות חברו

כתב החינוך (מצוה רלז): ועוד כללו רבותינו ז"ל באזהרה זו שלא לכבש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא (קדושים ד ח) מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתק עליה, שנאמר ולא תעמד על דם רעך.

בעד אחד

המנחת חינוך (שם) כתב שרק כשיש ב' עדים עובר על לאו זה אך בעד אחד אינו עובר אף שעל ידי שבועתו יתחייב הנתבע להישבע מ"מ הרי אפשר שיישבע לשקר.

תפילה כשאינו יכול להציל

כתב החזון איש (קובץ אגרות ח"ג סימן ג) שאם אין בידו להציל את חבירו חייב משום לא תעמוד להתפלל על חברו. והגר"ח קניבסקי (משנת פיקוח נפש, עמ' רעח אות יד) כתב שלהתפלל עבור חולה, יש בזה משום חסד אך לא משום לא תעמוד.


זה לשון הרמב"ן ז"ל (תורת האדם, שער המיחוש):

במסכת נדרים (ט"ל ב') תנא בקור חולים אין לו שיעור, מאי אין לו שיעור אמר אביי אפילו גדול אצל קטן, רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום.

רבי חלבו חלש, נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש ליכא דקא אתי, אמר להו ולא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה אמר לו רבי החייתני, יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים.

כי אתא רב דימי אמר, כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים שיחיה.

אמר רב שישא בריה דרב אידי, לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה, בתרייתא תקיף חולשיה. פירוש, לא ליסעוד אינש קצירא, כדכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם, ומתרגמינן וסיעדא דכל בני אינשא יסתעד עליהון, והוא כמו ביקור.

ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו הצרכים הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו, כדתניא (מועד קטן ה' א') וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים המצוה.

עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל.

מעבר לתחילת הדף