ערך/כתובה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(טעם שמאבדת כתובתה בזנות)
 
שורה 33: שורה 33:
ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו{{הערה|עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.}}.
ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו{{הערה|עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.}}.


== טעם שמאבדת כתובתה בזנות ==
דנו האחרונים בהא דאשה שזינתה מפסדת כתובתה, אם מפסידתה מחמת האיסור לבעלה, או שהמעשה זנות מפסידה כתובתה, שמאחר שבמעשה הזנות מעלה מעל באישה מטעם זה מפסדת כתובתה. יעויין בזה בש"ש {{ממ|[[שב שמעתתא/א/כג|ש"א פכ"ג]]}} ובשערי יושר {{ממ|[[שערי יושר/א/כ|שער א פ"כ]]}}.
{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה אחרונה מ־23:52, 22 באוגוסט 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png כתובה

סכום עיקר הכתובה[עריכה]

בתולה כתובתה מאתים, ואלמנה מנה (כתובות פ"א מ"ב)

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה. מפני שהוא תנאי בית דין (שם פ"ד מ"ז)

תוספת כתובה[עריכה]

אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף, אפילו מאה מנה, יוסיף (שם פ"ה מ"א)

תנאי כתובה נוספים[עריכה]

לא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם פ"ד מ"ז)

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקיניך, ואותביניך לי לאינתו, ובכהנת אהדרינך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מ"ח)

לא כתב לה בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מ"י)

לא כתב לה בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי, יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מי"א)

לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנן מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מי"ב)

מקום הנחתה[עריכה]

שו"ת הרשב"ש סימן ש"כ כתב וזה לשונו, "שאלת, האשה שכתובתה מונחת ברשות בעלה אם מותר לשהות עמה. תשובה, יראה לי שאין נכון לעשות כן וכו' על כן וכפי דעתי אין להניח הכתוב' ברשות הבעל", עד כאן לשונו.

יד אהרן (הגהות הטור אבהע"ז סימן ס"ו סעיף י"ב) כתב וזה לשונו, "אין למסור הכתובה ביד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה הר"ש בן הרשבץ ז"ל בתשו' סי' ש"ך וכן הוא מנהג פשוט בכל ישראל", עד כאן לשונו.

וכ"כ היפה ללב שהמנהג פשוט שמוסרתו לאביה לפי שאינה יכולה להניחו בביתה.

וכ"כ שולחן העזר בשם רבי דוד שפירא בעל בני ציון שמנהג ירושלים לתתו להורי הכלה.

ועי' שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ו, שאם סומכת האשה על בעלה שאף במקום מריבה לא יעלים השטר יכולה להניחו אצלו, אך אם רק סומכת שלא יגרשנה לא תניחנו ברשותו אלא במקום המיוחד לה שמצניעה שם חפציה.

ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו[1].

טעם שמאבדת כתובתה בזנות[עריכה]

דנו האחרונים בהא דאשה שזינתה מפסדת כתובתה, אם מפסידתה מחמת האיסור לבעלה, או שהמעשה זנות מפסידה כתובתה, שמאחר שבמעשה הזנות מעלה מעל באישה מטעם זה מפסדת כתובתה. יעויין בזה בש"ש (ש"א פכ"ג) ובשערי יושר (שער א פ"כ).



שולי הגליון


  1. עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.
מעבר לתחילת הדף