ערך/כתובה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(תיקון)
שורה 7: שורה 7:


==מקום הנחתה==
==מקום הנחתה==
[[שו"ת הרשב"ש]] סימן ש"כ כתב שאין נכון שיהיה השטר כתובה מונח אצל הבעל. יד אהרן (הגהות הטור אבהע"ז ס"ו י"ב) הביא תקנת מהר"ם קאפסלי לתת הכתובה להורי הכלה וכתב שהוא מנהג כל ישראל. וכ"כ היפה ללב שהמנהג פשוט שמוסרתו לאביה לפי שאינה יכולה להניחו בביתה. וכ"כ שולחן העזר בשם רבי דוד שפירא בעל בני ציון שמנהג ירושלים לתתו להורי הכלה. ועי' שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ו, שאם סומכת האשה על בעלה שאף במקום מריבה לא יעלים השטר יכולה להניחו אצלו, אך אם רק סומכת שלא יגרשנה לא תניחנו ברשותו אלא במקום המיוחד לה שמצניעה שם חפציה, ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו{{הערה|עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.}}.
[[שו"ת הרשב"ש]] סימן ש"כ כתב שאין נכון שיהיה השטר כתובה מונח אצל הבעל.
 
[[יד אהרן]] (הגהות הטור אבהע"ז סימן ס"ו סעיף י"ב) כתב וזה לשונו, "אין למסור הכתובה ביד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה הר"ש בן הרשבץ ז"ל בתשו' סי' ש"ך וכן הוא מנהג פשוט בכל ישראל", עד כאן לשונו.
 
וכ"כ היפה ללב שהמנהג פשוט שמוסרתו לאביה לפי שאינה יכולה להניחו בביתה. וכ"כ שולחן העזר בשם רבי דוד שפירא בעל בני ציון שמנהג ירושלים לתתו להורי הכלה. ועי' שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ו, שאם סומכת האשה על בעלה שאף במקום מריבה לא יעלים השטר יכולה להניחו אצלו, אך אם רק סומכת שלא יגרשנה לא תניחנו ברשותו אלא במקום המיוחד לה שמצניעה שם חפציה, ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו{{הערה|עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.}}.


{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה מ־21:23, 13 ביוני 2021

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png כתובה

סכום הכתובה

בתולה כתובתה מאתים, ואלמנה מנה (כתובות פ"א מ"ב)

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה. מפני שהוא תנאי בית דין (שם פ"ד מ"ז)

מקום הנחתה

שו"ת הרשב"ש סימן ש"כ כתב שאין נכון שיהיה השטר כתובה מונח אצל הבעל.

יד אהרן (הגהות הטור אבהע"ז סימן ס"ו סעיף י"ב) כתב וזה לשונו, "אין למסור הכתובה ביד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה הר"ש בן הרשבץ ז"ל בתשו' סי' ש"ך וכן הוא מנהג פשוט בכל ישראל", עד כאן לשונו.

וכ"כ היפה ללב שהמנהג פשוט שמוסרתו לאביה לפי שאינה יכולה להניחו בביתה. וכ"כ שולחן העזר בשם רבי דוד שפירא בעל בני ציון שמנהג ירושלים לתתו להורי הכלה. ועי' שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ו, שאם סומכת האשה על בעלה שאף במקום מריבה לא יעלים השטר יכולה להניחו אצלו, אך אם רק סומכת שלא יגרשנה לא תניחנו ברשותו אלא במקום המיוחד לה שמצניעה שם חפציה, ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו[1].



שולי הגליון


  1. עי' קובץ בית אהרן וישראל עח, מאמר הרב נחמן אליעזר הלוי סגל שהאריך בענין והביא בהערה מהרב אברהם יחיאל זילבר והרב משה שיינברגר שכיום שיש העתק הכתובה ברבנות אין לחוש לכל זה, וכן הורה הגרי"י פישר.
מעבר לתחילת הדף