ערך/כיבוד אב ואם
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
כיבוד אב ואם
קריאת שמו
השו"ע פסק (יו"ד סימן רמ ס"ב) איזהו מורא שלא יאמר את שמו של אביו.
כתיבת שמו
הפוסקים דנו אם כשם שאסור להזכיר שמו של אביו בפה הוא הדין שאסור לכותבו.
הים של שלמה (קידושין לא:) נקט שאסור לכתוב שם אביו. וכן פסקו הדברי חיים (השמטות לחו"מ סימן מג) וההתעוררות לתשובה (יו"ד סימן קכא).
אמנם החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן פז) ובספרו שיורי ברכה (יו"ד סימן רמ) כתב שמותר לכתוב את שם אביו וכל האיסור כשמזכירו בפיו שאז הוי בזיון. וכן כתבו בשו"ת עמק שאלה (יו"ד סימן סז) ובאגרות משה (יו"ד ח"א סימן קלג). והוכיח כן ממה שהרא"ש כותב כמה פעמים את שמו "אשר בן יחיאל" וע"כ שאין בזיון בכתיבת שם אביו. וע"ע שדי חמד (ח"ג עמ' 284) מה שדן באריכות בענין זה.
- כשעושה זאת כדי שידעו מי הוא
כתב הדברי חיים (שם) שמותר לאדם לכתוב שמו ושם אביו במכתב כדי שידעו מי הוא. והוכיח כן מדין עדות (גיטין פז:) שעדים חותמים אני פלוני בן פלוני עד, ואיך יתקנו חכמים מילתא דאתי לידי איסורא, אלא ע"כ שכיון שעושה זאת כדי שידעו מי הוא, שרי. וכן מצינו בגדולי עולם כהרמב"ם ועוד שחתמו שמם ושם אביהם.
בשו"ת התעוררות לתשובה (שם) דחה הראיה שדווקא גבי עדות שעושים כן משום תקנת חכמים אין בכך בזיון, ותקנו כן חכמים כדי להקל עליהם בחקירת הענין לכשירצו. אך כשחותם מרצונו שם אביו אין ראיה להתיר.
- כשמתכבד בכך שהוא אביו
ההתעוררות לתשובה (שם) דחה את ראיתו של הדברי חיים מכך שגדולי עולם כהרמב"ם חתמו שמם ושם אביהם, כיון ששם הזכירו אביהם על דרך שמתכבד בו שהוא אביו, משא"כ בסתם אדם אין ראיה להתיר.
כבוד אחיו הגדול
יש שכתבו שכל מה שנתרבה אחיו הגדול היינו לענין כיבוד, אך לענין מורא אינו חייב במורא אחיו הגדול[1]. ויש שהסתפקו בזה[2].
עוד דנו הפוסקים אם כל החיובים שחייב בהם משום כבוד אביו חייב בהם משום כבוד אחיו הגדול.
החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סימן רמ בשיורי ברכה סקי"ב) כתב שאינו חייב בכיבוד אח בכל הכיבודים שחייב משום כיבוד אב ואם.
בקריאת שמו
וכן דנו האחרונים האם יש דין כיבוד באחיו הגדול שלא יאמר את שמו של אחיו כדרך שיש איסור להזכיר את שמו של אביו..
המנחת חינוך (מצוה לג) כתב שכיון שכיבוד מסרו הכתוב לחכמים, ממילא באביו ואמו דווקא שייך לומר שלא יקראם בשמם אבל לגבי אחיו אפשר שאין זה בכלל כיבוד. ולא מצינו שיקפידו על ענין זה לגבי אחיו הגדול.
המנחת סולת (מצוה לג) כתב על פי דברי השו"ע (יו"ד סימן רמ ס"ב) איזהו מורא שלא יאמר את שמו של אביו, שאיסור הזכרת שמו הוא משום מורא ולא משום כיבוד, וממילא אחיו הגדול אינו אלא בחובת כיבוד ולא בחובת מורא, וכדעת האחרונים הנ"ל.
- מו"מ בנדון זה
החיד"א הוכיח שאין חיוב זה נוהג באחיו הגדול מדברי הגמרא בכתובות (עו:) שאבימי אמר לאחיו אישתבשת, ואף שהיה גדול ממנו. וע"כ שאין כל החיובים הנוהגים באב ואם נוהגים גם באחיו הגדול.
- ↑ בית מאיר (יו"ד סימן רמ סקכ"ג) וים של שלמה (קידושין סוס"י יח).
- ↑ עיקרי הד"ט (שם).
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |