ערך/ירבעם בן נבט

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ירבעם בן נבט

		דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		נא לא לערוך את הדף בימים הבאים בלי תיאום עם המשתמש מושך בשבט	דף שיחה

שמו של ירבעם

ישנם מספר פירושים לשמו של ירבעם:

א.   ירבעם – ריבע עם – השפיל את עמ"י.

ב.    ירבעם – עשה מריבה בעם.

ג.     ירבעם – עשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.

ד.    ירבעם – לשון פרה ורבה, כי רוב העם – עשרת השבטים היו תחת דגלו

גם על שמו של אביו "נבט" הגמרא דורשת "שניבט ולא ראה" – חשב לעמוד על העיקר ולא ראה שטעה.

תולדות חיים – הקדמה

ירבעם בן נבט היה מלך ישראל, משבט אפרים, המלך הראשון במלכות ישראל. בספר מלכים נכתב עליו: "וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך: וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו: והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את הנער כי עשה מלאכה הוא ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף".

נבואת אחיה

"ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה: ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים: ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלקי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים: והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד ולמען ירושלם העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל...  ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת השבטים: ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדויד עבדי"

ה"דעת מקרא" מסביר כי ירבעם יצא מירושלים אחרי שהוכיח את שלמה, ואחיה מצא את ירבעם במפתיע בלי שהתכונן לכך. זאת בניגוד לפירוש הרד"ק שכותב: "ובעת ההיא קודם שהרים יד במלך מצא אותו אחיה השילוני ובשרהו במלכות".

לגבי קריעת השמלה, המלבי"ם כותב שאחיה קרע את השמלה כדי לסמל את זה שהנבואה לא תשתנה, גם אם שלמה יחזור בתשובה. לעומתו, הרד"ק כותב שאחיה קרע את שמלתו כי כך נהגו צדיקים בזמנם לקרוע כשהיתה מחלוקת בבית דוד.

בתגובה לנבואה שלמה רצה להרוג את ירבעם, וירבעם ברח לשישק מלך מצרים ונשאר שם עד מות שלמה.

מרד ירבעם

"וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך". בפסוק הבא מוסברת סיבת המרד: "וזה הדבר אשר הרים יד במלך, שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו". ישנם מספר פירושים למאמר הפסוק "אשר הרים יד במלך".

רש"י מפרש את המילים "וירם יד במלך" – "הוכיחו ברבים" (על בנית המילוא והפריצה בחומה). לעומת זאת, הרד"ק מפרש שמרד בו, וניתן לבסס את פירושו על דברי אחימעץ "סיגר את האנשים אשר נשאו ידם באדני המלך".

הגמרא בסנהדרין כותבת: "אמר רבי יוחנן, מפני מה זכה ירבעם למלכותו? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר: 'וזה הדבר אשר הרים יד במלך, שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו'. אמר לו: 'דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה?! עוד בעניין בת פרעה כותב המדרש: "'כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת'. אמר רבי יודן, כל אותן שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא שתה בהן יין, וכיוון שבנה את בית המקדש ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והייתה שם שתי בלזמאות אחת שמחה לבניין בית המקדש ואחת שמחה לבת פרעה, אמר הקב"ה: 'של מי אקבל? של אלו או של אלו? באותה שעה עלתה על דעתו להחריבה". ועוד כותב המדרש: "אמר רבי הוניא שמונים מיני ריקודים רקדה בת פרעה באותו הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות של ביהמ"ק נתונות תחת ראשו... נכנסה אמו והוכחתו וי"א ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו". והמדרש שם שואל: "ויכול היה?!" - האם הייתה לו אפשרות להיכנס ולהוכיחו? ועונה, "ר' יצחק אמר עמד וכנס שמונים אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו".

בכך מובנת הגמרא שאומרת "מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את ירבעם; ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים", וכן מובנים גם דברי רש"י  שכתב "וירם יד במלך – הוכיחו ברבים".

פירוש נוסף מביאה הגמרא "ומאי 'וזה אשר הרים יד במלך'? אמר רב נחמן: 'שחלץ תפיליו בפניו'", לכאורה בניגוד לפסק השו"ע ש"לא יחלוץ תפיליו בפני רבו". המהרש"א מסביר שכשחולץ תפילין בפני רבו מראה שלא רוצה לעשות לו את העבודות שעבד עושה לרבו.

חלוקת הממלכה ומלכותו של ירבעם

אחרי מות שלמה רחבעם הלך לשכם כי העם באו להמליך אותו שם. ירבעם וכל קהל ישראל באו לרחבעם וביקשו ממנו הקלה במיסים. רחבעם התייעץ עם יועציו, והזקנים הציעו לו לקבל את בקשת העם, והצעירים הציעו לו לא לקבל את בקשתם. רחבעם בחר לשמוע לעצת הצעירים, ובעקבות כך פרץ מרד בעם, רחבעם ברח לירושלים, שבט יהודה ובנימין הלכו אחרי רחבעם, ועשרת השבטים האחרים נשארו עם ירבעם.

הגמרא  שואלת "מפני מה זכה ירבעם למלכות", ועונה ש"מפני שהוכיח את שלמה".

בסדר עולם רבה  כתב: "אילו זכה ירבעם בן נבט היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו, לו שלושים ושלוש (שנים) ולבנו שלוש.

עוד על מלכותו של ירבעם מובא בילקוט המכירי שכשאמרו ישראל לירבעם למלוך עליהם אמר להם: "עני אנוכי". אמרו לו: "הרי זהב וכסף".

המדרש  מדמה את ירבעם לאדם שמצא בגד בדרך, והכריז על המציאה שלו, ובני העיר העריכו אותו כצדיק וחסיד בגלל זה, מינו אותו למלך עליהם לכמה שנים את שהחריב את העיר, וכך גם ירבעם בשכר זה שהוכיח את שלמה נתנו לו למלוך על עשרת השבטים.

ממהלך בגן עדן לקוצץ בנטיעות

הגמרא בסנהדרין כותבת ש"תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי", ועוד הגמרא כותבת שם על הפסוק "ושניהם לבד בשדה" "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה ושכל טעמי תורה מגולין להם כשדה", ובהמשך הגמרא שם אף כתוב ש"מנשה היה שונה חמש פעמים בתורת כהנים... אחאב שמונים, ירבעם מאה ושלושה", בנוסף, המדרש מספר ש"ישבו שניהם (ירבעם ואחיה) לברר מעשה מרכבה, עמדו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם, אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים אתה מגלה לו מעשה מרכבה?!' אמר להם: 'עכשיו מהו; צדיק או רשע?' אמרו לו: 'צדיק'. אמר להם: 'איני דן את האדם אלא לפי שעתו'".

לעומת זאת, ירבעם תואר לאורך ספר מלכים כדוגמא לרשע: לבעשא נאמר "ותלך בדרך ירבעם ותחטיא את עמי ישראל להכעיסני בחטאתם", ועל עומרי נאמר "וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל". בנוסף, הגמרא בתענית כותבת שעל ירבעם נאמר "ושם רשעים ירקב". בנוסף, ירבעם בן נבט נקרא "איש משחית" "כיוון שהשחית את ישראל לאביהם שבשמיים". זאת ועוד, הגמרא כותבת על ירבעם שאין לו חלק לעולם הבא, והמדרש כותב ש"כל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם".

לכאורה ישנה סתירה, אם בתחילתו ירבעם היה צדיק ובתורתו לא היה דופי, מדוע הוא מתואר כרשע, איש משחית, ושאין לו חלק לעולם הבא? ניתן להבין זאת מדברי הזוה"ק.

הזוה"ק כותב: "תא חזי, ירבעם בשעתא דהוה ינוקא, הוה זכאי, ולא הוה ליה חובה, אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המות: 'זיל ואייתי לירבעם בן נבט'. בההוא שעתא אמרו מלאכי השרת: 'ה' אדוננו מא אדיר שמך בכל הארץ. מה דשמך איהו אדיר ביה, והוא צדיק, אנח ליה, ועל זכותא דיליה ייתי שפע לנא'. אמר להון קודשא בריך הוא: 'אי רעוא דילכון דאשבוק ליה, אנא שביק ליה', ובתר כן נפק לתרבות רעה, ועביד תרי עגלי דדהבא, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להון קודשא בריך הוא: 'הרי כל שפע דהוה יהיב לכון, אתהפך לכון בזוהמא, לא הוה טב לכון דתייתי ליה הכא בשעתא דהוה זכאי, והוה אוליף ליה מטטרו"ן אורייתא?'

ומתרגם הרב יש"י חסידה: כשהיה (ירבעם) צעיר ונקי מעוונות אמר הקב"ה למלאך המוות: "לך והבא לי את ירבעם בן נבט". באותה שעה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ". מה ששמך הוא אדיר הוא בגללו, והוא צדיק, הנח אותו ובזכותו יבוא עלינו שפע. אמר להם הקב"ה: אם אתם רוצים אני אעזוב אותו, ואחרי כן יצא לתרבות רעה עשה עגל והחטיא את ישראל. אמר להם הקב"ה: הרי כל השפע שהייתי נותן לכם נהפך לזוהמה, וכי לא היה יותר טוב שהיה בא לכאן כשהיה עוד צדיק, והמלאך מט"ט היה מלמד אותו תורה?

על קלקולו של ירבעם ניתן לראות מהפסוקים הבאים:

"ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים: וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן: ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן: ויעש את בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי: ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח  כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה: ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר בדא מלבד [מלבו] ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר"

ירבעם חשש שישראל יעלו לרגל ובעקבות זאת ישובו לבית דוד, ולכן הוא יצר מעין "תחליף" לירושלים – בנה 2 עגלי זהב ושם אותם בבית א-ל ובדן, מינה כהנים משבטים שונים והמציא חג חודש אחרי סוכות. בנוסף, ירבעם העמיד שומרים שלא יתנו לעם לעלות לרגל.

לגבי העגלים שירבעם עשה, המדרש כותב: "עשה ירבעם שני עגלי זהב וחזר על כל ישראל ולא קיבלו ממנו אלא שט דן", והירושלמי כותב: "ירבעם מפתה את ישראל ואומר להם 'בואו ונעבוד עבודה זרה וותרנית היא". הגמרא בגיטין כותבת ש"לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינים עבודה זרה, ואלו הן: ירבעם בן נבט וכו', והמשנה באבות כותבת: "ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו".

על החגים החדשים שירבעם "בדא מליבו" המדרש דורש את הפסוק "שכח ה' בציון מועד ושבת" שמדבר על "מועדיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדא מליבו".

על ביטול העליה לרגל הגמרא כותבת: "אותם משמרות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע וביטלם", ועל מי שרצה בכל זאת להעלות ביכורים לירושלים הירושלמי מספר ש"בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות (משמרות) על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם. כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו, וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו: 'לאיכן אתה הולך?' והוא אומר לו: 'איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי', וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם".

הגמרא מספרת שניתנה לירבעם אפשרות לחזור בתשובה: "תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: 'חזור בך, ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן'. אמר לו: 'מי בראש? בן ישי בראש? אם כן איני רוצה!'.

סופו של ירבעם

ירבעם נהרג בכ"ה בסיוון. הגמרא כותבת עליו: "גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם", והגמרא בראש השנה כותבת: "ירבעם וחבריו יורדין לגהינם ונידונים בה לדורי דורות".

הערות שוליים