ערך/נס פך השמן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספות)
(תיקון שם)
שורה 30: שורה 30:
ב. הבית יוסף מיישב עוד, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה, ונכיר הנס גם בלילה הראשון{{הערה|וכ"כ התוספות הרא"ש ובספר האשכול.}}.
ב. הבית יוסף מיישב עוד, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה, ונכיר הנס גם בלילה הראשון{{הערה|וכ"כ התוספות הרא"ש ובספר האשכול.}}.
:יש מקשים בשם הגר"ח מבריסק שאם כן ביום השני היה זה שמן של נס ופסול להדלקה.
:יש מקשים בשם הגר"ח מבריסק שאם כן ביום השני היה זה שמן של נס ופסול להדלקה.
::רבי משה פינשטיין יישב{{הערה|שלמי תודה {{ממ|חנוכה, סימן א אות ב}} משמו.}} שאף אחר ששפכו את השמן בלילה הראשון נשאר לחלוחית של שמן דבוק לדפנות ומאותה לחלוחית נתרבה השמן, ואפשר ששמן נס שבא משמן זית דינו כשמן זית{{הערה|והוכיח כן מהמבואר בהוריות {{ממ|[[בבלי/הוריות/יא/ב|יא:]]}} ששמן המשחה שעשה משה במדבר נעשו בו כמה ניסים, ואחד מהם שתחלתו לא היה אל י"ב לוגין ומשחו ממנו את המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ואפ"ה לא נחסר וקיים כולו לעתיד לבא, שאחר שנטלו ממנו היה חוזר ומתמלא מאליו. הרי שאף שבעינן שיהיה שמן המשחה משמן זית דווקא מכל מקום הוכשר כיון ששמן נס זה בא משמן זית.}}.
::הגרי"מ פינשטיין יישב{{הערה|שלמי תודה {{ממ|חנוכה, סימן א אות ב}} משמו.}} שאף אחר ששפכו את השמן בלילה הראשון נשאר לחלוחית של שמן דבוק לדפנות ומאותה לחלוחית נתרבה השמן, ואפשר ששמן נס שבא משמן זית דינו כשמן זית{{הערה|והוכיח כן מהמבואר בהוריות {{ממ|[[בבלי/הוריות/יא/ב|יא:]]}} ששמן המשחה שעשה משה במדבר נעשו בו כמה ניסים, ואחד מהם שתחלתו לא היה אל י"ב לוגין ומשחו ממנו את המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ואפ"ה לא נחסר וקיים כולו לעתיד לבא, שאחר שנטלו ממנו היה חוזר ומתמלא מאליו. הרי שאף שבעינן שיהיה שמן המשחה משמן זית דווקא מכל מקום הוכשר כיון ששמן נס זה בא משמן זית.}}.


ג. הבית יוסף מיישב עוד, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו את הנרות מלאים שמן וכן בשאר הלילות, ונמצא שכבר בלילה הראשון ניכר היה הנס שלא נגמר השמן אף שדלק.
ג. הבית יוסף מיישב עוד, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו את הנרות מלאים שמן וכן בשאר הלילות, ונמצא שכבר בלילה הראשון ניכר היה הנס שלא נגמר השמן אף שדלק.

גרסה מ־00:04, 26 באוקטובר 2020

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png נס פך השמן

הקדמה

בגמרא במסכת שבת (כא:) איתא: מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

נס פך השמן

מדוע לא חששו להיסט פכו של כהן גדול

בגמרא בשבת (כא:) שכשנכסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

והקשו התוס' מה הואיל שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, אם כבר גזרו באותה שעה על עובדי כוכבים להיות כזבים המטמאים בהיסת, כמבואר בנדה (נדה לד.).

א. התוס' יישבו שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. וכתב הבית יוסף (או"ח סימן תרע) שכן משמע גם מדברי רש"י שכתב (ד"ה בחותמו) בחותמו, בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו.

ב. הר"ן (שבת ט: מדפי הרי"ף) יישב שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות, וכיון שראוהו שהוא חתום בחותם של כהן גדול הוכיחו מכך שבודאי לא מצאו אותו ולא ראוהו. ועי' בית יוסף (שם) שכתב שאפשר שגם לזה כיוון רש"י במה שכתב (ד"ה בחותמו) 'והכיר שלא נגעו בו'.

למה לא הביאו שמן חדש

הבית יוסף (או"ח סימן תרע) מקשה מפני מה הוצרכו להדליק שמונה ימים מפך זה, ולא תיקנו להם שמן טהור אחר.

א. הבית יוסף מיישב, שכל ישראל היו בחזקת טמאי מת ולא היו יכולים להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם ועוד יום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור.

ב. הר"ן (שבת ט: מדפי הרי"ף) מיישב שהיה להם שמן טהור במרחק ארבעה ימים, והוצרכו לשמונה ימים להליכתם וחזרתם.[1]

למה קבעו נס שמונה ימים והלא היה שמן ליום אחד

הבית יוסף (או"ח סימן תרע) מקשה למה קבעו שמונה ימים, כיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות[2].

א. הבית יוסף מיישב, שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר, נמצא שנעשה נס בכל הלילות.

המאירי (שבת שם) מביא תירוץ זה בשם י"מ, אך דחה וכתב שאם כן איך היו סומכים על הנס כבר בלילה הראשון.
כעין זה הקשה הפרי חדש (סימן תרע) שהרי דרשו ביומא ובמנחות (פט.) מערב עד בוקר, תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר, ואם כן מה ראו לחלקו לשמונה חלקים.
התוספות הרא"ש (שבת שם) יישב שלא אמרו כן אלא כשאפשר. והיינו שמעיקר הדין סגי בהדלקה מועטת ולכן חילקוהו לשמונה ימים לקיים עכ"פ עיקר הדין בכל יום.

ב. הבית יוסף מיישב עוד, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה, ונכיר הנס גם בלילה הראשון[3].

יש מקשים בשם הגר"ח מבריסק שאם כן ביום השני היה זה שמן של נס ופסול להדלקה.
הגרי"מ פינשטיין יישב[4] שאף אחר ששפכו את השמן בלילה הראשון נשאר לחלוחית של שמן דבוק לדפנות ומאותה לחלוחית נתרבה השמן, ואפשר ששמן נס שבא משמן זית דינו כשמן זית[5].

ג. הבית יוסף מיישב עוד, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו את הנרות מלאים שמן וכן בשאר הלילות, ונמצא שכבר בלילה הראשון ניכר היה הנס שלא נגמר השמן אף שדלק.

ד. הט"ז (שם) מיישב, שכיון שאין הברכה שורה בדבר ריקן ע"כ שגם בלילה הראשון נשאר קצת מן השמן בפך וע"כ נחסר מהנר שהרי לא היה שמן אלא כשיעור מצומצם להדלקת לילה אחד, ואם כן אף בלילה הראשון נעשה נס.

למה הוצרכו לנס והרי טומאה הותרה בצבור

בהגהות מהר"ץ חיות (שבת כא:) הקשה בשם הסמ"ג (ובאמת הוא בשם הרא"ם בביאור הסמ"ג), לשם מה הוצרכו לנס והלא טומאה הותרה בציבור ויכלו להדליק בשמן טמא. וכן הביא הפני יהושע (שם) ובחכם צבי (סימן פז). וכתב הפני יהושע שלמאן דאמר טומאה דחויה בציבור אתי שפיר קצת שחיזרו אחר שמן טהור, אמנם בראש יוסף (שבת כא.) הביא אף הוא הקושיא והקשה כן אף למאן דאמר טומאה דחויה בצבור.

א. המהר"ץ חיות יישב, שצריכים למיהדר על טהרה ככל שאפשר.

השדי חמד (מערכת חנוכה אות א) מציין לדבריו בחידושיו למסכת שבת, שהקשה על תירוץ המהר"ץ חיות שהרי בגמרא ביומא (ו:) אמרו שלמאן דאמר טומאה הותרה בציבור אפילו אהדורי אבית אב אחרינא שאפשר לעשות בקל לא מהדרינן. ואם כן הקושיא במקומה עומדת שכיון שטומאה הותרה בציבור ודאי לא הוצרכו לטורח גדול של חיפוש שמן טהור כתית למאור.

ב. הפני יהושע, חכם צבי, וראש יוסף (שבת כא.) תירצו, שאף שיכלו לדחות הטומאה מכל מקום רצה הקב"ה להראות חיבתם.

ג. השדי חמד (מערכת חנוכה אות א) מיישב לפי מה שביאר (מערכת הכללים מערכת הטי"ת אות כב) שכל הנידון אם טומאה הותרה או דחויה אינו אלא לגבי טומאת מת ולא לגבי טומאת זבין, ואם כן הוצרכו לנס בשביל שאר טומאות שנטמאו בהם השמנים.

כיצד לא נטמא השמן בהדלקת הכהנים

בפרי חדש (או"ח סימן תרע) הקשה בשם הרא"ם מה הועיל פך השמן שנמצא, והרי חזר השמן שבו ונטמא על ידי הכהנים המדליקים שהיו טמאי מתים.

א. הרא"ם תירץ, שהדליקו על ידי עץ ארוך

ב. הפרי חדש תירץ, שהנס נצרך לכל שאר הטומאות, ואילו טומאת מת דחויה בציבור ולא אכפת לן במה שחזרו הכהנים וטימאו השמן. וייסד דבריו על פי דברי הרמב"ם (פ"ג מתמידין ומוספין) שהדלקת נרות דוחה טומאה כקרבן שקבוע לו זמן.

וע"ע אריכות דברים בשדי חמד (מערכת חנוכה אות א).

השמן שנמצא היה שמן המשחה

הש"ך (בפירוש לתורה, הו"ד בשואל ומשיב א' ח"ג סימן מב סוד"ה והנה אמרתי) כתב שהשמן שמצאו החשמונאים היה פך השמן של שמן המשחה שנגנז. וכ"כ בקב הישר (ענייני חנוכה פצ"ו).


מעבר לתחילת הדף


שולי הגליון


  1. במנחות (פ"ח מ"ג) תקוע אלפא לשמן, ששמן שבתקוע משובח ומביאים ממנו למנחות, ונראה שזו תקוע הגלילית שנשתבחה בזיתיה ולא תקוע שביהודה, כמבואר בתוספתא (שביעית ז טו) אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע ר' אליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב. ע"כ. והסמיכות מורה שגם תקוע האמורה היא זו שבגליל. ונראה שלזה כיוון הר"ן שהיה השמן במרחק ארבעה ימים. אך עי' בחזון יחזקאל (על תוספתא מנחות פ"ט ה"א, ביאורים) שפירש שתקוע היא עיר בנחלת יהודה. אמנם בגמרא במנחות (פה:) על דברי המשנה תקוע אלפא לשמן מובאת דרשת חז"ל 'וטובל בשמן רגלו' זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין ועוד מובא שם המעשה בשמן של גוש חלב, משמע גם כן שתקוע ששמנה טוב היתה מחלקו של אשר. וכן מבואר ברד"ק (שמואל ב' יד ב) שאותה העיר בחלקו של אשר. ומוכח שהיא תקוע שבגליל ולא זו שביהודה.
  2. וכה"ק תוס' הרא"ש (שבת כא:), המאירי (שם) ובספר האשכול (ח"ב סימן ו, ריש הל' חנוכה).
  3. וכ"כ התוספות הרא"ש ובספר האשכול.
  4. שלמי תודה (חנוכה, סימן א אות ב) משמו.
  5. והוכיח כן מהמבואר בהוריות (יא:) ששמן המשחה שעשה משה במדבר נעשו בו כמה ניסים, ואחד מהם שתחלתו לא היה אל י"ב לוגין ומשחו ממנו את המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ואפ"ה לא נחסר וקיים כולו לעתיד לבא, שאחר שנטלו ממנו היה חוזר ומתמלא מאליו. הרי שאף שבעינן שיהיה שמן המשחה משמן זית דווקא מכל מקום הוכשר כיון ששמן נס זה בא משמן זית.