ערך/דבר שאינו מסויים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי דבר שאינו מסויים

דיניו

קניין

בדיני קניין, במקרה שאדם אמר "כל קרקעותי אני מוכר לך חוץ מקצת מהם" בלי לפרש חוץ ממה, או "אני מוכר לך קרקע מקרקעותי", ולא פירש איזה מהם. בשולחן ערוך נפסק שהמקנה לחברו דבר שאינו מסוים, ואין מינו ידוע - לא קנה (חושן משפט סימן רט). עם זאת כשעשו קנין סודר בבית דין חשוב מועיל ככל אסמכתא (ש"ך חושן משפט רג ו, רט ג. נתיבות המשפט, רט, ג. ערוך השלחן רט ב).

השולחן ערוך מביא מקרה שקניין כזה מועיל "אם אמר לו: חלק כך וכך בשדה פלונית, הואיל וסיים השדה, אף על פי שלא סיים החלק, נוטל אותו חלק מהפחות שבאותה שדה", כיוון שהמוכר יכול להקצות את הקרקע הפחותה כרצונו והמוציא מחברו עליו הראיה.

שבועה

לגבי שבועה מבואר בתלמוד שבמקרה ש"אמר לו בית מלא מסרתי לך, וכיס מלא מסרתי לך, וזה אומר מה שהנחת אתה נוטל". הדין הוא שלא נשבעים על דבר שאינו מסוים במידה, במשקל ובמנין (שבועות מג. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"ח, סעיפים כ"ג-כ"ד). המכילתא (משפטים מסכת נזיקין טו) לומד דין זה מ"כֶּסֶף אוֹ כֵלִים" מה כסף שדרכו להימנות, אף כלים שדרכם להימנות, להוציא דבר שאינו מסוים שאי אפשר למנותו. התוספות (בבא קמא סג א דיבור המתחיל "דבר") לומד דין זה מ"כי הוא זה", דווקא מסוים.

תשלומי כפל

לגבי תשלומי כפל בגנבה לפי רש"י^{[השלם מקור]} דבר שאין לנגנב סימן בו, לעומתו לדעת התוספות^{[השלם מקור]} הפרוש הוא שהנגנב טען טענה לא ברורה כגון "בית מלא מסרתי לך" ולא ברור מה הכיל הבית, לדעת הרשב"א (בבא קמא סג א) מדובר על דבר שאינו שלם. במסכת בבא קמא למדו מ"שַׂלְמָה" למעט דבר שאינו מסוים, שעליו לא משלמים תשלומי כפל (בבא קמא סג). הרמב"ם השמיט דין זה, כיוון שלשיטתו "שַׂלְמָה" נצרכת לגופה, שגם גונב שלמה חייב בכפל (פ"ב מהלכות גניבה ה"ב).

מעבר לתחילת הדף