ערך/דבר האבד בחול המועד

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי דבר האבד בחול המועד

דבר האבד היא מלאכה, שאם לא תיעשה בזמנה, עלול להיגרם הפסד.

היתר מלאכת דבר האבד בחוה"מ

דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי, [שו"ע או"ח תקל"ז א'], ולכן שדה בית השלחין שהתחיל להשקותה קודם המועד, מותר להשקותה, שכיון שהתחיל להשקותה קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תפסד, אבל שדה הבעל שאין משקין אותה אלא להשביחה יותר, אסור להשקותה, [שו"ע שם עפ"י משנה וגמ' מו"ק ב.].

בהיתר מלאכת דבר האבד - מותר אפילו מעשה אומן ואי"צ שינוי. אך במקום שההפסד הוא מועט, מותר רק מעשה הדיוט, כדאיתא בדף ז ע"א גבי כותל גינתו שנפרץ.

טעם ההיתר של דבר האבד - כתב הריטב"א (דף יג ע"א) כדי שלא יהא דואג על אבידו וימנע משמחת יום טוב. ובא"ר סוף סימן תק"ל כתב טעם ההיתר כדי שלא יצטער על אבידתו ויבטל מלימודו.

מלאכת אוכל נפש

במלאכת אוכל נפש מותר גם מלאכת אומן, וגם טירחא מרובה מותרת, וכתב בחיי אדם שגם מותר לכוון מלאכתו למועד במלאכת או"נ.

מלאכה שהיא לצורך המועד

שאר צורכי מועד - לא התירו במעשה אומן, ולכן מותר או להדיוט כדרכו, או לאומן ע"י שינוי (משנה לקמן דף ח ע"ב). ואסור לכוון מלאכתו למועד.

צורך מצוה

לצורך מצוה מותר לעשות מלאכה בחוה"מ אפי' אין יש לו מה יאכל, [ב"י סוס"י תקמ"ד בשם תוס' מו"ק ו. ד"ה דמוזלי].

תיקון מנעלים בחוה"מ

נחלקו הראשונים לגבי תיקון מנעלים בחוה"מ, לדעת הראב"ד מותר ואע"פ שמכוין לעשות מלאכתו במועד קנסינן ליה, הני מילי בדבר האבד דלא הוי צורך יום טוב, אבל זה צורך יום טוב הוא. אולם הרשב"א שם חולק, והביא ראיה הא דפסחים נה ב שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהם במועד פירוש לפי שלא היו יכולים לתקן אותם קודם המועד משמע הא לאחרים אסור.

היתר אין לו מה יאכל

פועל שאין לו מה יאכל - מותר אפילו מעשה אומן, ואי"צ שינוי. ומותר אפילו מלאכות שאינן לצורך המועד, ושאינן דבר האבד.

היתר צרכי רבים

צרכי רבים - אם זה לצורך המועד מותר אפילו מעשה אומן (באופן שיש בהם צורך הגוף). ואם אינם לצורך המועד - מותר במעשה הדיוט או מעשה אומן בשינוי. וצרכי רבים מותר אפילו בכוונו מלאכתם למועד.

היתר דבר האבד בפרהסיא

דבר האבד לא חילקו בו חכמים בין צינעה לפרהסיא, [ריטב"א מו"ק ב. ד"ה והא דקתני].

ספק דבר האבד וספק צורך המועד

דעת המג"א להקל, אולם בח"א כתב שיעשהו ע"י עכו"ם ולא בעצמו, והו' במשנ"ב תקל"ז א', ועיי"ש בבה"ל לצדד דכונת המ"א הוא ג"כ אם אותו החשש שהוא חושש הוא מצוי שיבוא ואז נראה דיש להקל גם ע"י עצמו אכן יראה לעשות בצנעא אם אפשר, ועיין בפמ"ג שכתב דלדברי המ"א יש להקל נמי בספק צורך המועד, ועיי"ש בביאוה"ל דהיינו ג"כ אם בעיניו קרוב שיהיה זה לצורך המועד.

ונידון זה בדין ספק דבר האבד, כתבו בפמ"ג ומחה"ש דלכאורה הוא תלוי אם מלאכת חוה"מ בדבר שאינו אבד אסור מן התורה או מדרבנן, אמנם בנשמ"א הוכיח דדעת הב"י בסימן תקל"ט להחמיר בספק דבר האבד והיינו אפילו למאן דאית ליה דעיקר איסור מלאכת חוה"מ הוא מדרבנן.

איסור מלאכה להרווחה

מקור האיסור הוא במשנה מו"ק ב. שהתירו השקאה רק בבית השלחין דהוי דבר האבד אבל בבית הבעל דליכא אלא הרווחה אסור אמנם לדעת ר"מ בברייתא מותר גם הרווחה.

הרווחה בלא טירחא כלל

שיטת רש"י בכת"י דגם הרווחה מותרת בליכא טירחה ומה"ט מותר למשוך מאילן לאילן. והביאו הריטב"א דף ב'. והתורא"ש דף ב', וכ"מ בתוס' מו"ק ו: לתי' אחד [לגבי הרבצה שהיא השקאה מועטת ונקטי' בזה כרבנן או דאף ראב"י עצמו מודה שמותר]. אולם לדעת הרי"ף שם [עפ"י משמעות בריטב"א] הרווחה בלא טירחא אסור.

טירחא יתירא בדבר האבד

בגמ' מו"ק ב. מבואר שגם במקום פסידא שהוא דבר האבד במקום טירחה יתירה אסור. לדעת הרמב"ן דבר האבד וטירחה יתירה מה"ת מותר [אף דכל מלאכת חוה"מ איסורה מה"ת] ומדרבנן אסור.

ולענין מלאכה שהיא יותר מטירחא זוטא אך עדיין אינה טירחא יתירה, כתב הריטב"א [מו"ק ב. ד"ה והא דתקני] דברש"י מבואר דדוקא טירחא זוטא שרי, אולם דעתו שמסתבר להתיר גם טירחא שאינה טירחא זוטא כל שעדיין אינה טירחא יתירה, ושכ"מ בכמה דוכתי.

מכוין מלאכתו לחוה"מ

המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד, ב"ד מאבדין אותה ממנו ומפקירים אותה לכל, [שו"ע תקל"ז ס"ו, ועי' מו"ק יב.], ואם הוא עושה מלאכת אחרים שאי אפשר לקנסו, כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים, היו משמתין ליה ומלקין אותו, [רמ"א שם בשם ב"י ורבינו ירוחם], ואם מת, לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אם הוא דבר האבד, [רמ"א שם].

נושאים קשורים

*חול המועד *דבר האבד *מעשה אומן בחוה"מ

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף