ערך/ברכה לבטלה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ברכה לבטלה

דאורייתא או דרבנן

המג"א (רטו סק"ו) כתב דלהרמב"ם (פ"א מברכות הט"ו, פי"ב משבועות ה"ט) איסור זה הוא מדאורייתא מ"לא תשא" [ועי' ברבינו מנוח פ"ב מקריא"ש הי"ג], וכן נראה דעת רבינו מנוח בפ"ב משופר. ועי' בשו"ת הגרעק"א (ח"א כה). אולם בא"ר ונשמת אדם (כלל ה') ובנין שלמה (סי' כ') כתבו שגם להרמב"ם הויא מדרבנן, ובשד"ח ח"א (מער' ב' קטו) ושו"ת קרן לדוד (או"ח סא סק"ד) הוכיחו כדבריהם מתשו' הרמב"ם שהביא בכס"מ (פ"ג ממילה), והיא בשו"ת פאר הדור.

מתוס' (ר"ה לג. ד"ה הא) נראה שהיא מדרבנן, דר"ת הוכיח בספק אמר אמת ויציב - חוזר ואומר, ואם היא ברכה לבטלה היאך חוזר ואומר. וכ"כ ראיה זו הראבי"ה (מגילה סי' תקצז) ופר"ח (ס"ס סז). וכן דעת הג"א פ"ד דר"ה (סי' ז') ומרדכי (שם אות תש"כ) ור"ן (שם ט: מדפי הרי"ף ד"ה ולענין ברכה), והרא"ש פ"ק דקידושין (סי' מט), והריטב"א בכמה מקומות (ברכות לג., שבת סט: ד"ה בקידושא, סוכה לא: ובהל' ברכות שלו פ"ב הכ"ג), והרא"ה (ברכות כא.) והריב"ש משמו (ס"ס שפד), ותר"י (ברכות לט: מדפי הרי"ף), וס' המכריע (סי' עח) ואוהל מועד (דף צד:) ותשב"ץ (ח"ג סה) ותרומת הדשן (ח"א ס"ס לז).

ובמועדי ד' (על הסמ"ג, עשה מב סקל"ו) הביא לשיטה הנזכרת שהיא מדרבנן, והוכיח כן מפ"ק דתמורה ופ' כל הנשבעין (מה.). וע"ע פר"ח (ס"ס סז) וברכ"י (קפו ססק"ד). ובשד"ח שם מה שאסף איש טהור בענין זה. [חתן סופר או"ח ש' הגדילים והכלאיים פכ"ג, אבי עזרי פ"ד מברכות ה"ב, הע' לחי' הריטב"א סוכה לא: הע' 322].

והגאון הנודע הגרי"ח סופר שליט"א חיבר על נושר זה חיבור שלם הנקרא 'ברכת יעקב', והאריך שם טובא בכל ענין זה כיד ד' הטובה עליו, אם האיסור דאורייתא או דרבנן.

אופנים שנראה שהקילו בזה

לרש"י אף בשוחט טריפה מברך, דמ"מ מעלה אותה מידי נבילה, הובא ביש"ש פ"ו מחולין (סי' ה').

וידועים דברי הריטב"א בחולין (קו: ד"ה א"ר) שהנוטל ידיו לאכילה ונמלך ולא אכל, אין הברכה לבטלה דמ"מ נטל ידיו, ונוסח הברכה "על נטילת ידים" התבצע.

התשב"ץ (ח"ג סה) כתב לענין ברכת הגפן בחופה שהמברך אינו שותה מהיין רק החתן והכלה, דכל שהברכה נעשית בשביל הטועמים כשר הדבר להטעימם. וכך צ"ל בביאור דעת הכלבו (סי' עג) שבמילה מטעימין התינוק ובזה ניצול המברך מידי ברכה לבטלה. [ואפשר זוהי גם דעת העיטור אלא שבב"י (יו"ד רסה ס"א, בתו"ד) ביאר דבריו דקאי במי שהגיע לחינוך].

ופשוט שיש לעיין בכל שיטות אם אכן כולם אמרו דבר אחד, וכל אחד יסכים גם על המקרים שעסקו בהם שאר פוסקים.

ישנם הכרעות בדיני ברכות שאינם בגדר ספק או רוב ומיעוט אלא ודאי הם, וכגון ברכת שהחיינו בליל ב' דר"ה כשאין לו פרי חדש, ורק מהר"ם נהג בפרי חדש מהיות טוב כשזה אפשרי. ובס' זכור לאברהם (ח"ג, ספק ברכות דף יח.) הביא מס' טל אורות (דף יא:, בנדמ"ח עמ' נח) שכך הוא מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' תקה) על עצם נידון זה - שהחיינו בליל ב' דר"ה: "דכיון דיש טענות וראיות מספיקות להכריע כדברי האומר לברך - אין זה ספק".

וכן כתב בבית דוד (להרר"י דוד אב"ד שלוניקי, או"ח שנט סוד"ה ואהא) שיש אופנים בספק ברכות שהם כההיא דאמרו "בית שמאי במקום ב"ה אינה משנה", וציין לשיירי כנה"ג (תקפב הגב"י ד). וע"ע במג"א (סוף ריא) ובא"ר (ריט טו) בביאור דברי הלבוש שם.

וכבר התבאר יסוד זה בשער הציון (רז ו) לענין ספק בברכה אחרונה: "ולא נוכל לצרף דעת ר"י שסובר דלברכת בורא נפשות אי"צ שיעור, דהלא התוס' והרמב"ם והרשב"א פליגי עלי', וכן סתם השו"ע בפשיטות לקמן וכו', א"כ זה לא נחשב לספק כלל". וכן הוא בשו"ת רב פעלים להבן איש חי (או"ח ח"ב ז') ורבו מהר"ע סומך זצ"ל בזבחי צדק (ח"א עמ' תמא). ודוק נמי בלשון הלק"ט (ח"א רלב) "דלא שבקינן פשיטותייהו דרבנן משום ספיקי' דמהרי"ל" יעו"ש. וכך צריך לפרש שאר מקומות שלא חשו הפוסקים לספק ברכה.

אך שאכן צ"ב איזה מחלוקת נשארת בגדר "ספק" ואיזו בגדר "ודאי".

בהרהור

בשו"ת הלכות קטנות (ח"א קמו) כתב שאין בכך איסור לא תשא, וכ"כ גם הגינת ורדים בקונט' גן המלך (סעיף כג), ובפרח שושן (כלל א' סי' יד) חולק וסובר שאף בהרהור איכא איסור לא תשא, ובברכי יוסף (או"ח סב) כתב שנסתמך על השל"ה.

אכן האחרונים הסכימו שאין בזה איסור דלא תשא, כמ"ש בפתח עיניים לחיד"א (ברכות כ:) וצל"ח שם וכ"כ הפמ"ג (פתיחה להל' ברכות אות ב') והליכות אלי (סי' תשנב) ומאמר מרדכי (רט סק"ה) וישועות יעקב (סב סק"א, קפו סק"א) ופתח הדביר (סי' קנז, ס"ס קפו) ושולחן גבוה (כללים אות קכה) ותשובה מאהבה (ח"ב רלד) ולחם שלמה תנינא (או"ח יט סק"ד). ועי' בשו"ת הרעק"א (סי' כט.).

מעבר לתחילת הדף