ערך/בנין וסתירה בכלים
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
בנין וסתירה בכלים
פתיחת קופסאות שימורים בשבת
בנין וסתירה גמורים בכלים - סתירת חבית שלימה שאינה מוסתקי
בשו"ע (סי' שי"ד ס"א) כתב וז"ל: אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש, כגון חבית (הג"ה שאינה מחזקת ארבעים סאה) שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשוברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דא"כ הו"ל מתקן מנא, אבל אם היא שלימה, אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי, ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש וכו', ואם היה סכין תקוע מע"ש בחבית, מותר להכניסו ולהוציאו שהרי אינו מתכוין להוסיף, (הג"ה ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבעוד יום, אבל אם לא הוציאו מבעו"י אסור, דהוי פסיק רישיה דעושה נקב ופתח לחבית), ע"כ.
ומקור הלכה זו בגמ' שבת (דף קמ"ו) דתנן, שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובמס' ביצה (דף ל"ג ע"ב) העמידה הגמ' למשנה זו אליבא דר' אליעזר בחבית של מוסתקי, כלומר שנשברה ודיבק שבריה בזפת, ומשמע דבחבית שלימה אין היתר לשברה על מנת לאכול מה שבתוכה, ומדברי השו"ע הנ"ל משמע דס"ל כמ"ד יש בנין וסתירה בכלים בשבת, שהרי כתב וה"מ שאינו בנין ממש כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה וכו'. ומשמע דבחבית שלימה אסור.
ומפשט לשון השו"ע משמע דטעם האיסור הוא משום סותר, (שהרי כתב ברישא אין בנין וסתירה בכלים וה"מ וכו'), ומהגמ' (ביצה ל"ג ע"ב) משמע דהטעם משום גזירה שמא יתכוין לעשות כלי, והנה הרי"ף (בסוגיין), והרמב"ם (פכ"ג מהל' שבת ה"ב), העתיקו למתני' דשובר אדם את החבית כצורתה. ולא העמידוה במוסתקי, ומשמע דס"ל דאין בנין וסתירה בכלים בשבת כלל.
(ואמנם בשה"ג (שבת דף ס"א מדפי הספר אות א') שרצה לבאר בדעת הר"מ דאיירי נמי במוסתקי וכסוגיא דביצה, וראייתו מהא דס"ל להר"מ (פ"י מהל' שבת הי"ג), דהעושה כלי אדמה וכו', הרי זה תולדת בונה וחייב, וכן (פכ"ג מהל' שבת הל' ו'), ועוד כמה דוכתי, דמשמע דס"ל להר"מ דיש בנין וסתירה בכלים. ואם כן בעל כרחך לומר דבחבית של מוסתקי איירי (שם בפכ"ג), ואף על פי שלא ביאר דבר זה להדיא, עכת"ד עיין שם. מ"מ יש שכתבו דקשה לדחוק כן בדעת הר"מ, דאע"פ שבלשון המשנה אפשר לבאר כן, מ"מ בדעת הר"מ אינו נראה, דהא דרך הפוסקים לפרש ולא לסתום, וכ"כ האחרונים בדעתו, ודו"ק).
חבית של מוסתקי המחזקת ארבעים סאה
מדברי הרמ"א הנ"ל משמע דאף בחבית של מוסתקי לא התרנו לשבור אלא בשאינה מחזקת ארבעים סאה, אבל במחזקת ארבעים סאה אסור אפילו במוסתקי[1].
וכן מצינו שיטות בראשונים המחלקים בין חבית גדולה לקטנה, שכ"כ התוס' בעירובין (דף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי)[2], וכ"כ הר"ן לחלק (בשבת דף קמ"ו), ובתה"ד (סי' ס"ה) כ' משם אור זרוע דלא מיקרי גדול אא"כ מחזקת מ' סאה, ע"כ.
- ↑ ויש שהקשו דמנ"ל להרמ"א לחדש כן, דלכאורה מפשט דברי הראשונים (שהעמידו במוסתקי) לא משמע לחלק בין גדולה לקטנה. אמנם עי' להלן דיש מהראשונים שכ"כ עיקר חילוק זה, אך גם בדבריהם משמע דאיירו בכלי שלם דומיא דמגדל, וא"כ מנ"ל לרמ"א לחלק בין גדול לקטן אף בחבית דמוסתקי.
- ↑ עיי"ש לגבי הא דאמרינן התם נתנו במגדל ואבד המפתח ה"ז עירוב. ופריך בגמ', ואמאי, הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא, רב ושמואל דאמרי תרווייהו, הכא במגדל של לבנים עסקינן ור"מ היא וכו', והקשו בתוס' וא"כ מאי פריך, הרי מותר לשבר את הכלי וליטול מה שבתוכו כדתנן שובר אדם את החבית וכו', ותירצו, דמשמע ליה במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה ע"ש.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |