ערך/ביטול חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} == גדרו == נחלקו הראשונים אם ביטול מהני מדין הפקר {{ממ|תוספות/פסחים/ד/ב|...") |
(הרחבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== גדרו == | == גדרו == | ||
נחלקו הראשונים אם ביטול | נחלקו הראשונים אם ביטול הוא קיום דין 'תשביתו' {{ממ|בה"ג {{ממ|[[בה"ג/פסח|הלכות פסח ד"ה ומאן]]}} רש"י [[רש"י/פסחים/ד/ב|פסחים ד: ד"ה בביטול]], [[רמב"ן/פסחים/ד/ב|רמב"ן]], וכעי"ז ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/חמץ ומצה/ב#ב|חו"מ פ"ב ה"ב]]}}, או שהביטול מועיל כהפקר שלא יתחייב בהשבתת החמץ שאינו שלו {{ממ|[[תוספות/פסחים/ד/ב|שם ד"ה מדאורייתא]]}} או שהוא מדין אחר שמבטל החמץ בליבו ומחשיבו כעפרא | ||
על דעת התוספות הקשה הרמב"ן: א' מדוע נקטו לשון 'ביטול' ולא 'הפקר'. ב. מדוע תקנו הגאונים {{ממ|שאילתות [[שאילתות/עג|שאילתא עג]]; בה"ג שם; סידור רס"ג עמ' קלב}} לומר שיהיה החמץ כעפר, הלא עפר יכול להיות בבעלותו של אדם. ג' כיצד אמרו בכמה מקומות שמבטלו בליבו, הלא הפקר צריך אמירה בפה. ד' הפקר צריך להעשות בשלשה {{ממ|[[בבלי/נדרים/מה/א|נדרים מה.]]}} ובחמץ לא מצינו כן{{הערה|והתוספות כתבו שמה"ת אין צריך ג'. אך הרמב"ן הוקשה לו לכאורה שלא מצינו מי שיאמר שלדעת הסובר שהפקר בג' דוקא ה"ה חמץ בג' דוקא.}} ה' ביטול חמץ מועיל בשבת {{ממ|[[בבלי/פסחים/ז/א|פסחים ז.]]}}, ואילו הפקר אסור בשבת משום מקח וממכר{{הערה|כך דעת הרמב"ן מסברא כעין הקדש {{ממ|[[בבלי/ביצה/לו/ב|ביצה לו:]]}}, וכ"כ הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/שבת/קכ/א|שבת קכ.]]}}. אך המאירי {{ממ|[[מאירי/שבת/קכז/ב|שם קכז:]]}} והרא"ש {{ממ|[[רא"ש/נדרים/ד/יא|נדרים פ"ד סימן יא]]}} נקטו שמותר להפקיר בשבת.}} ו' דעת רבי יוסי {{ממ|[[בבלי/נדרים/מג/א|נדרים מג.]]}} שהפקר אינו חל עד שיכנס לרשות זוכה, ובחמץ לא מצאנו דין זה. | |||
במועדים וזמנים {{ממ|ח"ז סימן קנח}} חידש שאף לדעת רש"י והרמב"ם ביטול בעלמא היינו כשלא אמר בפיו נוסח הביטול, אך אם אמר בפיו מודו שבכהאי גוונא חשיב הפקר וקיים הדין גם בכך שאין החמץ שלו. | במועדים וזמנים {{ממ|ח"ז סימן קנח}} חידש שאף לדעת רש"י והרמב"ם ביטול בעלמא היינו כשלא אמר בפיו נוסח הביטול, אך אם אמר בפיו מודו שבכהאי גוונא חשיב הפקר וקיים הדין גם בכך שאין החמץ שלו. | ||
{{שולי הגליון}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־21:14, 6 באפריל 2022
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ביטול חמץ
גדרו[עריכה]
נחלקו הראשונים אם ביטול הוא קיום דין 'תשביתו' {{ממ|בה"ג (הלכות פסח ד"ה ומאן) רש"י פסחים ד: ד"ה בביטול, רמב"ן, וכעי"ז ברמב"ם (חו"מ פ"ב ה"ב), או שהביטול מועיל כהפקר שלא יתחייב בהשבתת החמץ שאינו שלו (שם ד"ה מדאורייתא) או שהוא מדין אחר שמבטל החמץ בליבו ומחשיבו כעפרא
על דעת התוספות הקשה הרמב"ן: א' מדוע נקטו לשון 'ביטול' ולא 'הפקר'. ב. מדוע תקנו הגאונים (שאילתות שאילתא עג; בה"ג שם; סידור רס"ג עמ' קלב) לומר שיהיה החמץ כעפר, הלא עפר יכול להיות בבעלותו של אדם. ג' כיצד אמרו בכמה מקומות שמבטלו בליבו, הלא הפקר צריך אמירה בפה. ד' הפקר צריך להעשות בשלשה (נדרים מה.) ובחמץ לא מצינו כן[1] ה' ביטול חמץ מועיל בשבת (פסחים ז.), ואילו הפקר אסור בשבת משום מקח וממכר[2] ו' דעת רבי יוסי (נדרים מג.) שהפקר אינו חל עד שיכנס לרשות זוכה, ובחמץ לא מצאנו דין זה.
במועדים וזמנים (ח"ז סימן קנח) חידש שאף לדעת רש"י והרמב"ם ביטול בעלמא היינו כשלא אמר בפיו נוסח הביטול, אך אם אמר בפיו מודו שבכהאי גוונא חשיב הפקר וקיים הדין גם בכך שאין החמץ שלו.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |