ערך/בורר

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בורר

מקור הדין

מְלֶאכֶת הַבּוֹרר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ומקורה במלאכת המשכן.

גדר מלאכת בורר

גדר מלאכת בורר הינו הוצאת דבר מסויים המעורב בתערובת ותיקון האוכל ע"י זה.

היכן היתה במשכן

הגמרא (שבת ע"ג ב') שואלת, למה הזורה והבורר והמרקד נחשבים לשלש מלאכות, הרי לכולם תוכן אחד (הפרדת הפסולת מן האוכל). ועונה הגמרא: "אביי ורבא דאמרי תרוייהו, כל מילתא דהויא במשכן, אע"ג דאיכא דדמיא לה, חשיב לה".

בורר לזמן אחר

כתב השו"ע (סימן שיט סעיף ג): היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב.

בתורה לשמה (סימן צ) מבאר האופן שיתכן שיתחייב סקילה אחר שתמיד אפשר שכוונתו לברור מיד, וביאר באופן שראו אותו בורר מלח מתוך פסולת ומערבו בקמח, שאין ראוי עוד לאכילה לאלתר כי אם עד אחר כמה שעות, עד שילושו הקמח ויאפו אותו, כו' או שבורר המלח ונותנו למי כבשין שהם מרים ואינם מתמתקים על ידי מי המלח אלא אחר כמה ימים. שאז מוכח ממעשיו שכוונתו היתה לברור לאחר זמן וחייב מדאורייתא.

בורר לצורך אכילה ונמלך

אם בירר לצורך לצורך אכילה ונמלך שלא לאוכלם אינו עובר באיסור [שעה"צ שיט, ה'], ומ"מ ראוי שלא לעשות כן [שעה"צ שם בשם פמ"ג], והטעם ביארו משום דמיחזי כהערמה [בשם הגריש"א].

בשני מיני אוכלין

כתב השו"ע (סימן שיט סעיף ג) "היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים, בורר אחד מאחד ומניח השני כדי לאכול מיד".

כתב הרמ"א (סימן שיט סעיף ג) ששני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור א' מחבירו אלא בידו, כדי לאכלן מיד, ואף על פי שהחתיכות גדולות וכל אחת נכרת בפני עצמה,[וזה עפ"י המבו' בתרומת הדשן סי' נ"ז].

ברירה במין אחד

כתב הרמ"א (סימן שיט סעיף ג) כל שהוא מין א', אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות, לא מיקרי ברירה. ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך, שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו [וזה עפ"י המבו' בתרומת הדשן סי' נ"ז], ויש חולקים.

ברירה בלח

נחלקו האחרונים אם יש ברירה בלח בשבת או לא, כלומר דבר מוצק הנמצא בדבר לח (נוזלי) אי חשיבי כשני דברים נפרדים זה מזה, או דילמא נחשבים כמונחים בתערובת, ויש בהפרדתם משום איסור ברירה. והנה הבאר היטב (סי' שי"ט ס"ק ב') כתב לענין הסרת הצירעה מן הכוס בשבת, דהמהריט"ץ (בתשובה סי' ר"ג, ובספרים אחרים סי' רנ"ג), התיר להסיר הצירעה מן הכוס בשבת, והליץ על זה. דאין ברירה בלח, וגם את הצירעה ישלח, דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור, אבל דבר שצף למעלה, ברור הוא, והוה ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר, והט"ז (שם ס"ק י"ג. ובסי' תק"ו ס"ק ג'), כתב דאין להסיר הצרעה והזבובים מן הכוס, דהו"ל בורר פסולת מתוך אוכל, אלא יקח מן המשקה קצת עמהם.

והחזו"א (א"ח ס' נ"ג) הביא דברי הט"ז הנ"ל, והקשה על דבריו, דלכאורה בכל בורר פסולת מתוך אוכל, אף אם יקח קצת מן האוכל עם הפסולת אסור, כל שדעתו על האוכל הנשאר שיהא מבורר, רק שאינו חש לדקדק שלא יעלה מעט מן האוכל עם הפסולת, וה"נ הרי פעולתו מוכיחה עליו שאין כוונתו לחלק המשקה לב' כלים, אלא דעתו לנקות את הכוס מן הזבוב, ובמה נגרעה מלאכתו במה שלוקח מעט מן המשקה, ואשר כל כוונתו בזה מפני שאסרוהו להוציא הזבוב לבד, עי"ש.

מחבץ

בגמ' שבת (צ"ה ע"א) איתא, חולב חייב משום מפרק, מחבץ חייב משום בורר, מגבן חייב משום בונה, ופרש"י המחבץ, מעמיד החלב בקיבה, ולי נראה מחבץ עושה כלי כמין כלי גמי ונותן הקפוי בתוכו, ומי החלב שהן נסיובי נוטפין, ע"כ. ועי' שו"ת אור לציון ח"א או"ח סי' כ"ז לתלות ב' הפירושים בנידון אם יש ברירה בלח [עי' לעיל], דלפירוש הראשון ע"כ דהברירה היא דוקא במה שמפריד הקום מן החלב בתוך הכלי, ומה שיפרידם אח"כ זה מזה אין בזה משום בורר. ואילו הפירוש שני ברש"י ס"ל דיש ברירה בלח, ולכן אף אם ישים את הקיבה בחלב ויפריד הקום מן החלב לכאן ולכאן תוך הכלי, עדיין אין בכך כלום, שהרי אם יפריד עתה לגמרי את הקום מן החלב נקרא בורר, וע"כ דקודם לכן לא חשיב מבורר.

ברירה בקנון ותמחוי

הרמב"ם (פ"ח מה' שבת הי"ב) כ' הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו ב' מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר, עכ"ל. וכ"פ בשו"ע (סי' שי"ט ס"א), ומקורו משבת ע"ד. וטעם הפטור בקנון ותמחוי הוא משום דהוי מלאכה כלאחר יד, דעיקר ברירה בנפה וכברה, ורבנן הוא דגזור בה משום דדמי לברירה, [רש"י שבת ע"ד ע"א, ד"ה פטור].

עירוי יין מכלי שיש בו שמרים

בשו"ע (סי' שי"ט סעי' י"ד) כתב וז"ל: מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, ובלבד שיזהר שכשיפסק הקילוח ומתחילין לירד ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים, שאם לא יעשה כן, הניצוצות מוכחי שהוא בורר. ע"כ. ומקורו מהגמ' שבת (קל"ט ע"ב). האחרונים נחלקו בביאור דבריו [שלכאורה קשה שהרי אוכל מתוך פסולת מותר בברירה], המג"א (שם ס"ק ט"ו) פירש את האיסור שכתב השו"ע שמדובר באופן שרוצה לשתות היין לאחר זמן, ואה"נ אם דעתו לשתותו לאלתר מותר, וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק נ"ה),

אולם החיי אדם (כלל ט"ז ס"ט), והגר"ז בתוספותיו לשו"ע שלו, ס"ל דאסור לשפות היין שבתוך השמרים אפילו אם בדעתו לשתות היין לאלתר, ומשום דס"ל דעירוי היין נחשב כבורר פסולת מתוך אוכל דלא שרי אפילו לאלתר, והיינו שהם סוברים דמה שנשאר בידו הוא הנברר, וכיון דהכא כשמערה היין מהכלי השמרים הם שנשארים בידו, הו"ל בורר פסולת מתוך אוכל ואסור.

לעיון נוסף

• מוסך השבת לבעל 'מנחת חינוך' (ז. הבורר)
• אוצר עיונים, מערכה לח: מלאכת בורר, בתוך: מתיבתא, שבת, כרך ד, עמ' קח-קל.

קישורים חיצוניים

• חמוצון המיוחד לזיתים ולמלפפונים חמוצים, אם אסור משום בורר, - פורטל הדף היומי.
• האם הממחיש דיני בורר בשבת עובר משום בורר - פורום לתורה.
• בורר להחזיר לתערובת - פורום לתורה.

הערות שוליים

מעבר לתחילת הדף