ערך/אי עביד לא מהני

בשוגג

בשושנת העמקים (כלל יט) כתב שגם בשוגג לא מהני. אמנם בשו"ת בית מאיר (סי' ד) כתב שבשוגג מהני, ועי"ש שדחה מכח זה ראיית התוס' ביבמות (ב. ד"ה ואחות) גבי ייבם נדה קנאה שהעמיד דברי הגמרא בפסחים שהביאו תוס' בשוגג, ואם כן מהתוס' לכאורה משמע גם בשוגג לא מהני. ועי' נהור שרגא (יבמות שם) שהוכיח מהגמרא בתמורה (ה.) שאף בשוגג לא מהני. וע"ע אנציקלופדיה תלמודית (כרך כח, ערך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עבד וכו', הע' 106 והע' 842 ואילך).

כשבביטול המעשה תבוטל העבירה

דעת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סי' קכט) שרק במקום שעל ידי ביטול המעשה תבוטל העבירה, אומרים אנו 'אי עביד לא מהני'. וע"ע אנציקלופדיה תלמודית (כרך כח, ערך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עבד וכו', פרק ה, טורים תרל-תרלב, הע' 1075-1092) לדעות נוספות, לדעות החולקות ולטעמיהן.

כשיומא קא גרים

בש"ך (חו"מ סימן רח) גבי מקח הנעשה בשבת כ' דמהני כשיש התר בחול ויומא קא גרים, והנתיבות שם כ' דאין סברא לחלק בהכי, ובנהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) הביא מהירושלמי (פרק האורג)^{[השלם מקור]} גבי מצווה הבאה בעבירה דקיים המצווה היכא דיומא קא גרים וה"ה גבי אי עביד לא מהני, ויישב עפ"ז דמחיצה הנעשית בשבת שמה מחיצה אף להצד דלרבא מחיצה העומדת מאליה לא מהניא וע"כ דלא אמרי' אי עביד לא מהני בכה"ג דיומא קא גרים. ועי' פמ"ג (יו"ד סימן כח סקכ"ח) גבי אותו ואת בנו דאפשר דמשום אי עביד לא מהני ייאסר בו ביום דווקא.

מפרשים הלאו דלית ליה כח

רע"א בתשובה (מהדו"ק סימן קכט) כתב דאילו היה כדאי להרים ראש כנגד רבותינו הקדושים הראשונים הי' אומר דמשום אי עביד לא מהני מפרשים הלאו שאין לו כח ולא שאינו רשאי, ומש"ה בלא תעשה כל מלאכה שאי אפשר לפרש כן מפרשים שאינו רשאי, וכן הוא במנחת חינוך (מצוה שסה) ועי' נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) מה שהקשה ע"ז.

כשהמעשה קיים במציאות

עיין תוס' תמורה (ד:) גבי צורם אוזן בכור, וע' בית אפרים (יו"ד סימן ל"ט) דבשחיטה לא שייך אי עביד לא מהני דדל כוונתו סוף סוף נעשית השחיטה, ועיין נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) דמשום הכי קונה יבמתו נדה דהוה כשוטה שקונה יבמתו, וציין לדרוש לציון (דרוש ד בהגהה) דגם בשחיטה בעינן כח גברא ומשום אי עביד לא מהני הוה כנחתך מעצמו והוא הדין ביבמה הוה כישן הבא על יבמתו.

מקורות לעיון

עיין ספר העיקרים לר' שלמה איגר בענין אי עביד כו'. ובשו"ת רע"א (מהדו"ק סימן קכט).

וע"ע ש"ך (חו"מ סימן רח): לרבא (תמורה ו)^{[השלם מקור]} לא מהני - "אלא ודאי שאני בכל הני כיון דאפשר לעשות בהיתר משא"כ בכל הני דתמורה או בנשבע שא"א לעשות אם לא שיעבור"

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף