7,887
עריכות
הוספות
(מקצת שבחו של אדם בפניו) |
(הוספות) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
המהרש"א (ח"א שם) הוסיף טעם נוסף שלא יהיה לב השומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו. | המהרש"א (ח"א שם) הוסיף טעם נוסף שלא יהיה לב השומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו. | ||
וכ"כ הפלא יועץ (ע' שבח) שהטעם שאין אומרים כל שבחו בנפניו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו, אבל מקצת אומרים כדי שיזדרז בעשיית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות{{הערה|וראה להלן שחילק לפי זה בין אדם לאדם.}}. | וכ"כ הפלא יועץ (ע' שבח) שהטעם שאין אומרים כל שבחו בנפניו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו, אבל מקצת אומרים כדי שיזדרז בעשיית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות{{הערה|וראה להלן שחילק לפי זה בין אדם לאדם.}}. ועוד כתב (ע' דיבור) שהאומר שבחו של אדם בפניו באופן שיכול להיות גורם לו שיגיס דעתו במקום מצוה עבירה היא בידו שעובר על ולפני עור לא תתן מכשול{{הערה|וכ"כ בערך הילול.}}. | ||
== באדם שאינו צריך שישבחוהו במעשיו == | |||
הפלא יועץ (ערך שבח) כותב{{הערה|לשיטתו לעיל שטעם האיסור שמא תזוח דעתו וכל ההיתר לומר מקצת שבחיו כדי שיזדרז בעשיית הטוב.}} שכל ההיתר לומר מקצת שבחו של אדם בפניו הוא לאדם שאינו אדוק כ"כ באהבת ה' ויש לחוש שתכבד עליו עבודת המצוה, אז ראוי להגיד שבחו ומתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל לאיש טוב שהוא אדוק באהבה ה' ועושה מעשיו לשם שמים ראוי להזה ולהשמר מלשבחו לפניו כלל וכלל, כי יצר הגאוה גבר עד מאד וכמעט אין צדיק בארץ שינצל ממנה לגמרי. | |||