ערך/כל הקורא לאברהם אברם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כל הקורא לאברהם אברם

אם הקורא אברם עובר בעשה ולא תעשה

בברכות (יג.) אמרו כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה כו', רבי אליעזר אומר עובר בלאו כו'.

אמנם הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש לא הזכירו דין זה בחיבוריהם ולא במנין המצוות, וראה להלן.

והמגן אברהם (סימן קנו סק"ב) העתיק דין זה, וכך מדייק במנחת יצחק (ח"ד סימן ל סק"ב) מבית שמואל (שמות אנשים א') ומהרש"ל (ב"ש שם) שיש איסור בדבר, מדכתבו שמותר לקרות לתינוק שנולד "אברם", הא אם קראו לו אברהם אסור לכנותו אברם. ומציין למהרי"צ חיות (גיטין נ.).

הצל"ח (ברכות שם) תלה עיקר דין זה במחלוקת חכמים ובן זומא אם מזכירין יציאת מצרים בלילות, ואליבא דחכמים דקיי"ל כוותייהו ליכא איסור לקרות אברם.

ועיין מנחת יצחק (שם סק"ז) שמדייק מאליה רבה (סימן קנו) ומשנה ברורה (שם) שהעתיקו הרבה דינים מהמג"א שם ודין זה לא העתיקוהו.

ובשו"ת משכנות ישראל (סימן א) הוכיח דלא נקטינן הכי, כיון דקיי"ל כרבי עקיבא (סנהדרין קיג.) גבי עיר הנדחת דמש"א "לא תבנה עוד" - לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גינות ופרדסים, א"כ גם האיסור "לא יקרא עוד" - לכמו שהיה אסור וזה לא שייך שיחזור יהיה אברם בלבד, אחרי שהקב"ה קראו אברהם וכך כתב בתורה בכ"מ. ועי' חוות יאיר (סימנים ט, קלט, קצב), בית אהרן גיטין (סימן קכ), [משנה למלך (מלכים פ"י ה"ז)].

מקור האיסור

בגמרא בברכות (שם) אמרו: כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר (בראשית יז ה) "והיה שמך אברהם". רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר (שם) "ולא יקרא עוד את שמך אברם".

אכן האחרונים הפר"ח (ס"ס סז) ובאר שבע (מס' תמיד)^{[השלם מקור]} כתבו דהוא רק אסמכתא בעלמא, ודייקו כן מדלא הזכירו הפוסקים דין זה.

ובדגול מרבבה (סימן קנו) ציין לשיירי כנסת הגדולה (סוף הס', כללים נפרדים, אות כה) שהביא מבאר שבע דהוא דרבנן. [וע"ע בכללים נפרדים שבסוף כנסת הגדולה (סק"א) ששם הביא מבנימין זאב דאשכחן בגמ' איסור דרבנן קורין לו איסור עשה].

ביאור השמטת הפוסקים דין זה

הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש לא העתיקו דין זה בחיבוריהם ובמנין המצוות.

בנמוקי הגרי"ב (ברכות שם) ביאר שמשמע להו שאין הלכה כן. ולמדו כן מדברי הגמרא בסנהדרין (נט.) שאין לנו מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני אלא גיד הנשה, ולכאורה אף מצוה זו ד"והיה שמך אברהם" נאמרה לבני נח ולא נשנית, אלא ע"כ שאין הלכה כן, ולשון "והיה" ו"לא יקרא" אינו לשון לאו ועשה אלא לשון הבטחה וברכה.

המהר"צ חיות (שם) כתב שהרמב"ם לשיטתו שאין למדים מקודם מתן תורה, ועיקר תורת אבות אינם עלינו לחוב רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת קבלת התורה.

דין הנקרא אברהם סתם או נקרא על שם אברהם אבינו

ובמנחת יצחק מייתי משדי חמד (כללים, כלל פג) שמחלק בין הקורא לאברהם עצמו, או הנקרא בשמו, לבין הנקרא כך סתם. אכן במנחת יצחק שם מייתי מבית שמואל הנ"ל דכולם על שם אברהם הם, וצ"ל בכונת השדי חמד דנהי דהשם התחדש ובא מאברהם אבינו ע"ה מ"מ רק מי שקרוי על שמו ממש הוא דבכלל האיסור .

כשקורהו לשבח

המלא הרועים (ברכות שם) כתב שהאיסור הוא כשמזלזל בו בקריאתו בשם אברם, שנקרא אברהם לחשיבות שנעשה אב המון גויים וגם שניתנו לו ה' איברים שאינן בידו של כל אדם, אבל כשקורהו לשבח אינו עובר. וכן הביא מדבריו בשו"ת מנחת יצחק (שם).

למה החמירו באברהם יותר מביעקב

בגמרא בברכות (יג.) מבואר שאף שאסור לקרות לאברהם אברם כיון שנשתנה שמו, מכל מקום מותר לקרות לישראל יעקב אף שנאמר (בראשית לה י) "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", דשאני התם דהדר אהדריה קרא.

וביאר בנחלת שבעה (ח"א סימן מה סכ"א סק"ב), שאף שגבי יעקב נאמר "כי אם ישראל יקרא עוד שמך" וגו' שלא נאמר באברהם, דשינוי השם דאברהם היה מצד שינוי המזל לפי שהיה אברהם תחת המזל שאינו מוליד, משא"כ יעקב דשינוי שמו היה רק מצד חשיבות.

ובגליון מהרש"א (יג.) ציין עוד לעקידה (שער י"ח עלה ל"ח ד"א ע"ח ד"ה ובמדרש) לנתינת טעם לדין זה.

אם בלשונות העמים שרי לכתוב אברם

עיין מנחת יצחק (שם סק"ז).

שונות

יעויין פירוש על דרך האגדה על איסור זה בספר 'לפרקים'.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף