ערוך השולחן העתיד/זרעים/סט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין שאין מפרישין מן הטמא על הטהור ומן המחובר על התלוש ומן הלח על היבש ובו י"ד סעיפים

(א) שנו חכמים במשנה ריש פ"ב אין תורמין מטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה והטעם דאין תורמין גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף דמתיירא שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנו ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף [רע"ב] ולכן אמרו בירושלמי שם דתרומת מעשר דא"צ מוקף תורמין מן הטהור על הטמא וכל זה הוא מדרבנן כמ"ש דמן התורה כיון דמין אחד הוא תורם מזה על זה דטמא וטהור אינן כשני מינין:

(ב) ואף שזהו מדרבנן מ"מ בירושלמי אסמכה אקראי דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה יקב א"א שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור שהרי משקה מתערבת זה בזה אף גורן אע"פ שאפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור למדין אפשר משאי אפשר [כצ"ל הגר"א בשנו"א] ופריך מעתה לא תהא תרומתו תרומה גם בדיעבד ומתרץ את מקדשו ממנו כתיב כלומר כיון שהפריש ממנו הוה תרומה בכל ענין ופריך והא בתרומת מעשר כתיב ומתרץ דתרומת מעשר מלמדה ואינה למידה כלומר מלמדת אתרומה גדולה ולא לעצמה וכבר נתבאר זה כמה פעמים ואסמכתות בעלמא נינהו [ר"ש]:

(ג) ואימתי אין תורמין מטהור על הטמא בשני דברים נפרדים לגמרי שאין שייכות מאחד להשני אבל כל שדבר אחד הוא בין שמדובק כאחד כמו עיגול של דבילה בין שאינן מדובקין רק הם באגודה אחת כמו אגודה של ירק ובין שאפילו באגודה אחת אינן רק שהוא בתפוסה אחת כמו ערימה של תבואה מפרישין מן הטהור שבו על הטמא שבו כמו ששנינו שם במשנה באמת אמרו העיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו וכן אגודה של ירק וכן ערימה היו שני עיגולים שתי אגודות שתי ערימות אחת טהורה ואחת טמאה אין תורמין מזה על זה וכל באמת הוי כהלכה למשה מסיני [רע"ב] והרמב"ם בפ"ה דין ז' שכתב דין זה כתב לשון הלכה למשה מסיני ע"ש ולאו דוקא הוא אלא הלכה ברורה כלמשה מסיני [שם]:

(ד) ואין לשאול דבשלמא אגודה וערימה יכול להיות מקצתם טמא ומקצתם טהור אבל עיגול של דבילה שהוא מדובק כולו כאחד והוא לח ממילא כשנטמא מקצתו נטמא כולו בירושלמי מקשה כן ומתרץ דמיירי שמחובר במי פירות כלומר שלא בא עליו מים ומי פירות אינם מכשירין לטומאה כידוע ולכן כשהחיבור בא על ידן אינה נעשית כאוכל אחד וזהו כר"ע במס' ט"י פ"ג [מ"ד] גבי עיסה שהוכשרה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו ותניא בתוספתא דעוקצין אין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא ז' משקין בלבד [הר"ש] אך באמת א"צ לכך רק לר' יהודה בתוספתא שם אבל חכמים ס"ל שם דאפילו נפל משקין טמאין על עיגול אינו מטמא אלא מקום המשקה בלבד וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מטומאת אוכלין דין י"ד וז"ל הממעך אוכלין זה בזה וקבצן כגון הדבילה והתמרים והצמוקים שקבצן ועשאן גוף אחד אינו חיבור לפיכך עיגול של דבילה שנפלו מים טמאים על מקצתו ה"ז נוטל ממנו מקום המשקין בלבד והשאר טהור עכ"ל [מה"פ] והירושלמי רוצה ליישב גם לר"י [שם] ופשוט הוא דכשנחלקו העיגול או האגודה או הערימה דאין תורמין מזה על זה:

(ה) ואין לשאול כיון דכל עיקר הטעם שאין מפרישין מן הטהור על הטמא הוא מחששא שיתיירא שלא תטמא וא"כ איך אנו אומרים שכשהם גוש אחת מותר לתרום מן הטהור על הטמא והרי הם קרובים זל"ז ממש ובודאי יתיירא שלא תטמא והתשובה בזה דאדרבא היא הנותנת דכיון שהם גוש אחד שוב אין כאן חשש שאין עליו לרחקם או לקרבם וממילא תעמוד הדבר כמו שהיא משא"כ כשהם שני גושים דעליו לרחקם או לקרבן חיישינן שירחקם הרבה ולא יהיה מוקף מפני שיחוש בקירובן מפני הטומאה:

(ו) עוד שנינו במשנה זו אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא עשה ולא כלום ואין הכוונה דלא עשה כלום דמה שהפריש הדרא לטיבלא דזה ודאי נשאר תרומה אלא דעל מה שהפריש אינו מועיל ויחזור ויתרום ויראה לי דאין זה כשני תרומות שבסי' הקודם דכל אחת אינה מדמעת בפ"ע ואין חייבים עליה חומש כמבואר שם סעי' ט' דהתם השני תרומות הם מפני הספק אבל בכאן שניהם תרומות ודאות הראשונה מדאורייתא והשניה מדרבנן ושניהם מדמעות ועל שניהם חייבים חומש ודין זה הוי גם בתרומת מעשר דבן לוי שהיה לו מעשר שלא הורם ממנו תרומת מעשר והוא טמא וייחדו להפריש מזה על שארי מעשרותיו בשוגג תרומתו תרומה במזיד צריך להפריש תרומה מחדש ושניהם תרומה ודאית כמ"ש:

(ז) ודע דממה שנתבאר דמפריש מטמא על טהור בשוגג תרומתו תרומה ש"מ דמדאורייתא יכול להפריש מן הטמא על הטהור ובודאי כן הוא רק הש"ס בפסחים [ל"ג.] חילק בזה דדוקא כשהתרומה היה לה שעת הכושר של טהרה כגון שנטמאה בתלוש אבל כשלא היה לה שעת הכושר כגון שנטמאה במחובר ואף דמחובר אינו מקבל טומאה מ"מ משכחת לה שנפלו עליה מים במחובר ואדם טמא תלשם ועדיין משקה טופח עליה דההכשר והטומאה באו בבת אחת ובכה"ג אין התרומה חלה ממנה על הטהורה דכתיב תתן לו ולא לאורו וטמאה אינה ראויה רק לאורה להדליק בנר ובתנור אך אם היתה שעת הכושר היה ראוי אז לאכילה אם היה מפריש [וצ"ע על הרע"ב שפי' דבעונת מעשרות תלוי דא"כ א"צ לומר במחובר ועוד הא גם בשבלים הוי תרומה וגם סוף דברי רש"י בפסחים שם ד"ה שהיתה צריך ביאור ע"ש מיהו הדין ברור כמ"ש וכ"כ הר"ש]:

(ח) ויש לשאול בזה שאלה מ"ש דבטמא על הטהור אמרינן דבמזיד אין תרומתו תרומה דזהו כמן הרע על היפה והרי במן הרע על היפה פסקנו דתרומתו תרומה ולא חלקנו בין שוגג למזיד כמ"ש בסי' ס"ו סעי' ד' והתשובה בזה דטמא גרוע מרע דאינו ראוי לאכילה כלל ואין לומר דא"כ הו"ל לומר גם בשוגג שיחזור ויתרום כמו בקישות ונמצאת מרה שבסי' הקודם סעי' ו' י"ל דהתם שוגג קרוב למזיד דהו"ל לטעום [ר"ש רפ"ג]:

(ט) וכתב הרמב"ם בפ"ה דין ח' דהא דבשוגג תרומתו תרומה בד"א שלא ידע בטומאה אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור אין תרומתו תרומה עכ"ל וזהו מאמר ר' יהודה בהמשנה דאם היה יודע בו בתחלה אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום וחכמים פליגי עליה ובפי' המשניות פסק דלא כר"י וכן פסק הרע"ב וכן נראה דיחיד ורבים הלכה כרבים אך בחבורו חזר בו וכתבו משום דבירושלמי מוכח דהלכה כר"י [כ"מ ומה"פ]. ואני תמה בזה דלבד שאין הוכחה מירושלמי כמו שיתבאר למה שינה הרמב"ם את השוגג מבכל המקומות שפירושו שלא ידע שהוא טמא ולכן נלע"ד דרק בשוגג כזה שסבר דמותר לתרום מטמא על טהור פסק דלא הוי תרומה והטעם דבכה"ג הוי כתרומה בטעות ואלו הוה ידע הדין לא היה עושה כן כמו בחומץ על יין דבידע הוי תרומה ובלא ידע לא הוי תרומה משום דהוי כמו תרומה בטעות כמ"ש בריש סי' הקודם וה"נ כן הוא ולכן אע"ג דבשארי דברים אומר מותר הוי שוגג או יותר משוגג דהיינו אנוס בכאן לא שייך זה משום דהוה בטעות ולמד זה מהירושלמי כמו שנבאר בס"ד:

(י) וז"ל הירושלמי תני בשם ר' יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה ר' פנחס בעי קומי ר' יסא כדין כסבור בהו שהן טהורין היה יודע שהן טמאין וסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור א"ל יאות רבי סבר כר' יודא ברם כר' יוסי היא הדא היא הדא עכ"ל ונ"ל דה"פ דר"פ שאל דאולי בשוגג כי האי שטעה בדין מקרי תרומה בטעות אפילו לר' יוסי שאינו מחלק בין שוגג למזיד והשיב לו ר' יסא דזה יאות לפי משנתינו דרבי לא הזכיר רק דברי ר' יודא להחמיר בשוגג כשידע מתחלה אף שעתה הוי שוגג גמור לפ"ז נוכל לומר דבשוגג כי האי שטעה בדין גם חכמים מודים מטעם שבארנו ברם לר' יוסי דמתיר אפילו במזיד פשיטא דלא גרע זה ממזיד ולפ"ז לא חזר בו הרמב"ם מפסק המשנה וזה שאומר רבי סבר כר' יודא אין הכוונה שפוסק כמותו דמנ"ל הא אלא כלפי ר' יוסי דברייתא שמיקל על חכמים אומר דרבי ס"ל כר' יודא דמחמיר ולא הביא דברי ר' יוסי כלל [כנלע"ד]:

(יא) תנן בפ"א [מ"ה] אין תורמין מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש דכתיב והרמתם ממנו ולשון הרמה לא שייך רק בתלוש וממנו משמע שהתרומה והחולין שוין [רע"ב] ולכן בעינן שיהיו שניהן תלושין ומ"מ אם אמר פירות אלו תלושים יהיו תרומה על פירות אלו מחוברים לכשיתלושו ונתלשו הוי תרומה ואין זה כדבר שלא בא לעולם כיון שבידו לתולשן וכל שבידו לא הוי מחוסר מעשה וקדושין [ס"ב:] ולזה פסק הרמב"ם בפ"ה דין ט' דדוקא כשהביאו שליש דאל"כ הא אף אם יתלשם אין ראוים לתרומה ואם נמתין עד שיביאו שליש הוה דבר שלב"ל ואנן קיי"ל שאין אדם יכול להקנות דשלב"ל ואע"ג דלפי סוגיא דשם משמע דלא בעינן הבאת שליש וכשנעשה שחת מקרי בא לעולם וקצת משמע כן מדברי הרמב"ם עצמו בפ"ז מאישות שפסק באשה מעוברת והוכר עוברה דמקרי בא לעולם והש"ס שם מדמי הוכר עוברה לשחת מ"מ בכאן ההלכה ברורה דבלא הבאת שליש לא מהני וכן הסכימו הרשב"א והר"ן שם וחולקים על הרמב"ם גם בהך דהוכר עוברה ע"ש [ברמב"ם בדין זה יש טעות בדפוס עכ"מ]:

(יב) יראה לי דה"ה אם אמר פירות אלו מחוברים לכשיתלשו יהיו תרומה על פירות מחוברים אלו לכשיתלשו או על פירות תלושים אלו ונתלשו דהוי תרומה דמה לי אם הנתרם הם המחוברין ואמר עליהם לכשיתלשו או התורם הם המחוברים ואמר עליהן לכשיתלשו או כששניהם מחוברים ואמר על שניהם לכשיתלשו:

(יג) כתב הרמב"ם שם דין י' אין תורמין מן הלח על היבש ולא מן היבש על הלח ואם תרם תרומתו תרומה כיצד ליקט ירק היום וליקט ממנו למחר אין תורמין מזה על זה אא"כ דרכו להשתמר שני ימים וכן ירק שדרכו להשתמר שלשה ימים כגון המלפפונות כל שלקט בג' ימים מצטרף ותורם מזה על זה ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד וליקט בשחרית וליקט בערב תורמין מזה על זה עכ"ל והוא מתוספתא פ"ד [הל' ה'] אבל בלשון אחר כמו שיתבאר ולשון הרמב"ם קשה טובא דהטעם ברור מפני שאין לתרום מן הרע על היפה וכל שהירק לח הוא יותר יפה ולמה לא יתרום מן הלח על היבש והתוספתא לא אסרה רק מן היבש על הלח ולא מן הלח על היבש וצע"ג:

(יד) וז"ל התוספתא ירק שדרכו להשתמר יום אחד תורמין עליו יום אחד שני ימים תורמין עליו שני ימים ג' תורמין עליו שלשה ימים וכו' זה הכלל כל שנשמר תורמין עליו ר' נחמיה אומר לא יתרום מן התותים שליקט בשחרית על התותים שליקט בין הערבים וכו' עכ"ל משום דשל שחרית כבר נתייבש והוי מן הרע על היפה ולשון תורמין עליו פירושו תורמין ממנו על אחרים כמו בספ"ג דגיטין המניח פירות להיות מפריש עליהן דפירושו להפריש מהן על אחרים וכן בתוספתא שם להלן היה בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך דפירושו שיפריש ממנה על יין אחר וה"נ כן הוא ודברי הרמב"ם נפלאו ממני:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף