ערוך השולחן העתיד/זרעים/סב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:08, 19 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png סב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תרומה גדולה צריך לתרום מן המוקף ובו כ"ב סעיפים

(א) תרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן המוקף כלומר שממה שנוטל התרומה יהיו כולם ביחד סמוך זה לזה אבל תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף וזהו מן התורה [תוס' גיטין ל': ד"ה לתרום] ויליף לה בספרי מהא דכתיב את מקדשו ממנו וממנו משמע מהסמוך [סמ"ג] ואף דזה כתיב בתרומת מעשר אך על זה באמת אמרו בירושלמי רפ"ב דכל התורה כולה למידה ומלמדה ותרומת מעשר מלמדה לתרומה גדולה ואינה מלמדה לעצמה:

(ב) ומנין לתרומת מעשר שניטלת שלא מן המוקף דכתיב מכל מעשרתיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל וז"ל הירושלמי כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו לימד על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף מנין מכל מעשרתיכם תרימו אחד ביהודה ואחד בגליל ע"ש ויראה לי דגם מעשרות א"צ מוקף מן התורה שהרי לא מצינו קרא על זה וכ"כ הרמב"ם בפ"א ממעשרות ואדרבא מדכתיב הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה יש לדרוש כמו מכל מעשרתיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל לבד בחלה צריך מוקף מן התורה כדתנן ספ"ק דחלה ומוקף דחלה חמירא מתרומה דבתרומה א"צ נגיעה זה בזה ובחלה צריך נגיעה [ר"ש שם ובספ"ג דמע"ש] ולהדיא מפורש כן בסוטה [ל'.] נותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף ע"ש ולא מצאתי בגמ' ובירושלמי דרשא לחלה דבעינן מוקף ורש"י ז"ל בסוטה שם כתב דילפינן מוהרמותם ממנו ע"ש ולא ידעתי מה ענין חלה לתרומה ויראה לי בכוונתו מדכתיב בחלה כתרומת גורן כן תרימו אותה ובספרי יליף מזה לענין דימוע וחומש ואומר שם לתרומת גורן הקשתי אותה ולא לתרומת מעשר ע"ש וה"נ לענין מוקף ומאי דמחמרינן בחלה יותר כמ"ש משום דכתיב עריסותיכם והעיסה מדובקת יחד [כנלע"ד]:

(ג) ואין לשאול על מאי דאמרינן בש"ס בכ"מ וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כיון דזהו דין תורה א"כ מאי איריא חברים די"ל דזה אמרו על תרומת מעשר בגיטין [ל':] דמן התורה א"צ מוקף כמ"ש ומדרבנן גם בזה צריך מוקף [תוס' שם ד"ה וכי] ובעירובין [ל"ב.] אומר זה לענין מעשר דג"כ מן התורה א"צ מוקף כמ"ש ומדרבנן צריך מוקף וכן בחולין [ז'.]. ואף דבעירובין [ל':] מיירי לענין תרומה מ"מ י"ל דאמרו זה לענין עירוב שיכול לערב בדברים שחיובן רק מדרבנן וממילא דגם המוקף אינו מעכב מיהו זהו ודאי דמוקף בתרומה הוא מן התורה וגם מלשון הרמב"ם מבואר להדיא כן ע"ש בפ"ג דין י"ז ודין כ':

(ד) אמנם רש"י ז"ל בגיטין וחולין שם פי' דלכן צריך מן המוקף דשמא אותו שבמקום אחר כבר נאבד ע"ש דמשמע מדבריו שזהו גזירה בעלמא וכבר הקשו עליו התוס' בגיטין שם ויראה לי דגם רש"י ז"ל מודה שהוא מן התורה מדלא פי' כן בשארי מקומות ורק באלו דמיירי במעשר ותרומת מעשר שבאמת הם דרבנן כמ"ש לכן פי' טעם זה דלמה הצריכו בהם חכמים מוקף [והראב"ד בפ"ג הל' ב' כתב שהוא מדרבנן ע"ש וצ"ע]:

(ה) ודע דביבמות [צ"ג:] מביא מעשה דר' ינאי היה מעשר פירות בע"ש שלא מן המוקף בשביל כבוד שבת ותני ר' חייא שם דשפיר עביד ואסמכיה אקרא ע"ש והרמב"ם לא הביא דין זה. והנה לשיטת רש"י ותוס' דמעשר פירות דרבנן א"ש אבל לשיטת הרמב"ם דמעשר פירות דאורייתא איך אפשר לעבור על איסור תורה בשביל כבוד שבת אך לפמ"ש א"ש דמעשר א"צ מוקף מן התורה וזה שהרמב"ם לא הביא זה נ"ל משום דהרמב"ם ס"ל דכל דהמוקף דהוי דרבנן רק ת"ח נזהרים בזה כמו שיתבאר בס"ד ולכן ממילא כל שיש איזה דבר מצוה א"צ ליזהר בזה ומובן ממילא וא"צ לבאר וגם משום דבירושלמי רפ"ז דדמאי מובא מעשה זו ולא לענין מוקף אלא לענין לתרום בשבת ע"ש ולכן השמיטה הרמב"ם ז"ל:

(ו) וז"ל הרמב"ם בפ"ג דין י"ז אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף כיצד היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר לא יפריש מאחד מהם שתי סאים על המאה שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה והוא שיהיה המופרש שמור אבל אם היה טעון כדי יין או כדי שמן וראה שמשתברים ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום עכ"ל:

(ז) והנה זה שכתב דבדיעבד גם שלא מן המוקף תרומתו תרומה כך משמע בנדה [ע"א:] שאמר מצוה לתרום מן המוקף משמע דזהו רק מצוה ולא עיכובא אבל מאין למדנו זה לא ידעתי ואין לומר מהא דתנן רפ"ב אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה ויליף לה בירושלמי שם מדכתיב ממנו בכל ענין ע"ש ודין זה דתורמין מטהור על טמא נוגע ג"כ למוקף כדמשמע מפ"ב דבכורים דתנן תרומת מעשר שוה לבכורים שמעשרין מטהור על הטמא ושלא מן המוקף א"א לומר כן דהא אדרבא מהך ממנו יליף שם בירושלמי דצריך מוקף כמ"ש בסעי' א' ואיך נילף להיפך אלא ודאי דטהור על הטמא הוי רק משום גזירת מוקף כמ"ש הרע"ב שם ולכן שפיר דריש מממנו דתרומתו תרומה כיון דהיה מוקף עכ"פ אבל על שאינו מוקף ממש מנלן וגם מהך דנדה אינה ראיה מוכרחת כמובן ומאין יצא לו להרמב"ם דין זה אך מהך דכדי יין הוה ראיה גמורה דהטעם שאינה תרומה מפני שהולכין להפסד הא לא"ה הוי תרומה וזה מפורש בגמ' ב"ק [קט"ו: ועתו"ס שם]:

(ח) וצ"ל דקים להו לחז"ל דכיון דבתרומת מעשר התירה התורה לכתחלה שלא מן המוקף אין סברא שבתרומה לא יועיל אפילו דיעבד ועוד כיון דקיי"ל בזבחים [ק"ה:] דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי וזה שאינו מן המוקף מחוסר קריבה בעלמא הוא ואינו מעכב [ואע"ג דבס"פ גה"נ לא קיי"ל כר"א בהך סברא לענין אמה"ח זהו מפני שנעשה שינוי בהאבר דאינו בשלימות אבל מפני הריחוק לית לן בה]:

(ט) אין הכוונה במוקף שיהיו סמוכים ומדובקים כולם ביחד אלא שלא יהיו בשני מקומות כבשני בתים וכיוצא בזה אבל כל שהם במקום אחד אפילו אינם סמוכים זל"ז קרוי מוקף וזהו שכתב הרמב"ם שם בדין י"ח פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות בבית אחד תורם מאחד על הכל שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות אם היו בהקיפה אחד תורם מאחד על הכל חביות של יין עד שלא סתם את פיהן תורם מאחד על הכל משסתם תורם מכל אחת ואחת עכ"ל. והך דפירות ושקים הוא בתוספתא פ"ג דתרומות [הל' ט'] והך דחביות יין הוא משנה בפ"ג דמע"ש [משנה י"ב] וצריך ביאור למה בשקי תבואה וכו' בעינן הקיפה אחת ולא במגורות [ועכ"מ אך בתוספתא ביאר טה"ד]:

(י) ונ"ל דטעם הדברים כן הוא דהמגורות אינם עתידים להטלטל עם התבואה דמחוברים הם וכשיוציאו התבואה מן הבית יוציאום מהמגורה וניכר לכל שאין זה הפסק בין התבואות אלא שכן דרך בעה"ב ליתן תבואותיו בכמה מגורות ואח"כ נוטל התבואה מהמגורות ושפיר קרוי מוקף אבל שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות שיוציאום כמו שהם והוה כל אחד דבר בפ"ע לכך בעינן שיעמדו בהקיפה אחת כלומר בהיקף אחד בעיגול לא רחוקים זה מזה דבזה ניכר שדבר אחד הם ואם לאו לא מקרי מוקף:

(יא) והך דחביות של יין במשנה איתא קנקנים והכל אחד והטעם פשוט דכיון דסתמן הוי כל אחד דבר בפ"ע מיהו אם חזר ופתחן נראה דתורם מאחד על הכל וכן מוכח שם במשנה דמע"ש דתנן מפתח וא"צ לערות כלומר דכשפותחן אפילו אינו מערן לגת חזרו לקדמותן ותורם מאחד על הכל. ודע דבירושלמי ספ"ג דמע"ש אומר בד"א בשל יין אבל בשל שמן בין עד שלא גפן בין משגפן תורם ומעשר מזה לזה ע"ש ולמה השמיטו הרמב"ם ז"ל ויותר תמוה דעוד חילוקים אומר הירושלמי שם בין יין לשמן לענין מעשר שני וכתבם הרמב"ם בפ"ח ממע"ש דין ה' ואת זה השמיט ונ"ל ברור משום דהך דירושלמי שהבאנו היא תוספתא ספ"ב דמע"ש ובשם כל החילוקים הוזכרו והך דתורם מאחד על הכל לא הוזכר שם ע"ש ובאמת אין טעם מובן בזה ולכן השמיטה הרמב"ם [וס"ל דגירסא מוטעת היא אך הר"ש הביאה ולא ביאר הטעם]:

(יב) ודע דלענין שקי תבואה יש לי דבר תמוה בירושלמי דבספ"ג דמע"ש אומר אלו חמשה שקין בגורן שמא אין תורמין ומעשרין מזה על זה בתמיה וזהו כבתוספתא כמ"ש ואלו בתרומות פ"ב [ה"א] מביא ברייתא חמשה שקין בגורן אין תורמין ומעשרין זה על זה וצע"ג [ושנאמר שיש שם שיבוש או כגון שאינן בהקיפה אחת לא משמע כן לפי הענין בשם דמשום הפסק הוא ע"ש היטב]:

(יג) עוד כתב שם היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה תורם מאחד על הכל הביא מין אחר ביניהם תורם מכל אחד ואחד הביא מינין הרבה בקופה כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחד באמצע לא יתרום מן העליון על התחתון ואם הקיף חמשה צבורין בגורן תורם מאחד על הכל בזמן שעיקר הגורן קיים אין עיקר הגורם קיים תורם מכל אחד ואחד עכ"ל וגם זה בתוספתא שם וצריך ביאור:

(יד) וה"פ דכשם שתבואה המפוזרת בבית תורם מאחד על הכל כמו כן בגינה אף שאין לה מחיצות כבית ובמה יצטרפו מ"מ כיון שהוא לוקט ומניח הויין כולן כאחת ונראה שאם לקט היום מעט והניח בגינה ולמחר מעט אינן מצטרפות ולא דמי לבית מטעם שכתבנו ואח"כ אומר דהפסק מין אחר מפרידם אפילו הן סמוכים זל"ז ואפילו בקופה אחת מפסיק מין אחר וזהו ודאי אפילו בתבואה שבבית ופשוט הוא ואח"כ אומר דהגורן אינו מחבר הצבורים זל"ז אא"כ עיקר הגורן קיים כלומר עיקר הכרי הגדול שהוא עיקר הגורן דאז כולם טפלים לו וכאחד חשיבי אבל כשעיקר הגורן ניטל מהם אין דבר שיחברם ולא דמי לבית שהכניסם לבית וזהו גופה החיבור שלהן אבל בגורן הלא מקומם בגורן וכל צבור הוא דבר בפ"ע וצריך איזה דבר לחברן [כנ"ל]:

(טו) עוד תניא בתוספתא שם [הל' ז'] ר' יוסי אומר כל בית הגרנות תפוסה אחת כיצד גת אחד לשתי בורות שתי גיתות לבור אחד שתי גיתות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה וכו' וכן היה ר' יהודה אומר כל בית הבד קורה אחת כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחד שתי קורות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה וכו' עכ"ל והרמב"ם לא הביא זה ואולי מפני שאינה מובנת דהיאך שייך בשתי גיתות לשתי בורות ובשתי קורות לשתי בורות תפוסה אחת. האמנם יש ליישבה דהנה הירושלמי בפ"ב דתרומות [ה"א] מביאה בקוצר לענין טומאה ע"ש ומקשה עלה ומתרץ תפתר שהיה בלבו לעשותה תפושה אחת ונמלך לעשותה שתי תפושות ע"ש כלומר והולכין אחר המחשבה ולפ"ז א"ש מה שתורמין ומעשרין זה על זה ויצא לנו מזה דין חדש דאם לפי המחשבה היה יכול לתרום מזה על זה אע"פ שלפי המעשה אין יכול לתרום מ"מ תורמין מזה על זה ויש טעם הגון לזה כיון דעיקרא דתרומה היא במחשבה כמ"ש בסי' ס' סעי' ל"א שפיר אזלינן בתר מחשבה אבל למעשה יש להתיישב כיון שהרמב"ם ז"ל לא הביא זה:

(טז) כתב הרמב"ם בפ"ג דין כ' תרומת מעשר מפרישין אותו שלא מן המוקף שנאמר וכו' ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף אפילו בתרומת מעשר עכ"ל וס"ל מדאמרו חז"ל וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף דדוקא חברים ולא סתם בני אדם ואולי הוה קשה ליה מאי דאמרינן בהמפקיד [ל"ח.] חיישינן שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר כמו שהקשו התוס' ותרצו דבפקדון חיישינן לחששא מועטת ע"ש או בע"ש וכן תרצו על משנה דגיטין ספ"ג והרמב"ם לא ניחא ליה בזה והראב"ד חולק עליו וכן התוס' ורוב ראשונים וס"ל דמדרבנן יש איסור להפריש גם תרומת מעשר שלא מן המוקף. ודע דמדברי הרמב"ם בפ"א ממעשרות שכתב דמעשר ניטלת שלא מן המוקף ולא הזכיר שם דת"ח לא יעשרו אלא מן המוקף ש"מ דס"ל דבמעשר לא תקנו כלל להפריש מן המוקף ובעירובין [ל"ב.] מבואר להדיא דאפילו במעשרות בלבד לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ע"ש וצ"ע והראב"ד מחלק בין לוי לישראל דהלוי המפריש תרו"מ מפריש מן המוקף והישראל כשמפריש א"צ להפריש מן המוקף דהלוי חיישינן אם לא יהיה כל המעשר ביחד ישכח ויעשנו תרומת מעשר על מקום אחר אבל הישראל אין המעשר בידו ע"ש ולא מצאנו לו חבר בזה:

(יז) כתב הרמב"ם שם דין כ"א בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואח"כ הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשהו כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים וכן המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה גדולה צריך שיהיו טבולין לתרומה ואם הניחן להיות מפריש עליהן מעשר צריך שיהיו טבולין למעשר עכ"ל וכתב הכ"מ שזה נמצא בספרי זוטא ויש חולקין ויתבאר בסי' ע' סעי' ט':

(יח) ותורף הדברים דכשמייחד פירות אלו שמהם יהא מפריש על פירות אחרים תרומה או מעשר או תרומת מעשר צריך שיהיו פירות אלו כאותו טבל שהוא מפריש עליהן. וכיוצא בזה שנינו במשנה ספ"ג דגיטין המניח פירות להיות מפריש עליהן תו"מ מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים והפירוש שמניח פירות טבל שמזה יפריש תו"מ על אחרים והרמב"ם כתבו בפ"ה דין כ"ו ע"ש אבל מכל דינים אלו שנתבאר יש להקשות הא אין כאן מוקף ובשלמא דינו שבכאן דמיירי בתרומת מעשר ניחא לשיטתו דרק ת"ח מפריש מן המוקף אבל לשיטת התוס' קשה אך במשנה דגיטין דמיירי גם בתרומה קשה גם להרמב"ם. אך הרמב"ם לקמן כתב וז"ל אע"פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין עכ"ל והתוס' תרצו דמיירי בע"ש כהך דיבמות [צ"ג.] שהבאנו בסעי' ה' והדוחק מבואר ולהרמב"ם יותר קשה דלדבריו קאי המשנה רק אדיעבד והא מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין תנן דלכתחלה מפריש עליהן וצ"ע וצ"ל בכוונתו דהמשנה לא מיירי בדין מוקף דודאי מצד מוקף אין לעשות כן אלא דלענין שהן בחזקת קיימין אומר מפריש אבל מצד מוקף אינו אלא בדיעבד בתרומה ובמעשרות אפילו לכתחלה:

(יט) סדר ההפרשות מכל התבואות מקודם ביכורים ואחריה תרומה ואחריה מעשר ראשון ואחריה מעשר שני או מעשר עני והמקדים המאוחר להמוקדם עובר בלאו שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כלומר לא תאחר מה שראוי להקדימו ומניין שביכורים קודמים לתרומה הלא שניהם קרוים ראשית כדכתיב ראשית בכורי אדמתך וכתיב ראשית דגנך אלא דשמם מוכיח ביכורים שהן ביכורים לכל ותרומה למעשר מפני שנקראת ראשית ומעשר ראשון לשני מפני שיש בו ראשית והיינו תרומת מעשר [משנה ספ"ג דתרומות]:

(כ) ובתמורה [ד'.] אמרו מלאתך אלו ביכורים משום דתיכף כשנתבשלה התבואה נוטל הביכורים ודמעך אלו התרומה [ערש"י ותוס'] ובמכילתא משפטים [פרשה י"ט] אומר יקדמו ביכורים שיש להם ד' שמות ראשית ומלאה ותרומה וביכורים לתרומה שאין לה רק ג' שמות ראשית ודמעה ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא שני שמות מעשר ראשון ותרומת מעשר ומעשר ראשון לשני שאין לו אלא שם אחד בלבד מעשר שני וכן מעשר עני:

(כא) ואע"פ שאסור להקדים ועובר בלאו מ"מ מה שעשה עשוי ולא מיבעיא לאביי דס"ל בתמורה שם דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אלא אפילו לרבא דלא מהני בכאן גילתה התורה דמהני שהרי בסי' ס"א סעי' ז' נתבאר דמעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה וכשהקדימו בכרי חייב להפריש תרומה גדולה ושעל זה אמרה תורה מכל מעשרתיכם תרימו כמבואר שם הרי גילתה התורה דהמעשה קיים [שם ה':] ומטעם זה ג"כ אינו לוקה על לאו זה דאע"ג דזהו כלאו שיש בו מעשה שע"י דיבורו שהקדים המאוחר הרי נעשה מעשה מ"מ אין לוקין דמקרא זה דמכל מעשרתיכם שקיימה התורה מעשהו הוי כעין לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו [שם ד':] ועמ"ש בסי' ס"א סעי' י"ד:

(כב) ואע"פ שלהקדים המאוחר אינו רשאי מ"מ להפריש כולם כאחד מותר מפני שאין בזה הקדמה ואף שאין כאן גם איחור מ"מ לית לן בה וכיצד יעשה מבואר במשנה רפ"ה דדמאי ע"ש וביאורה כן הוא דהנה תרומה הוי תרי ממאה ותרומת מעשר אחד ממאה ונמצא דביחד המה חלק אחד מל"ג ושליש ונוטל אחד מל"ג ושליש ואומר שני חלקים שבו תרומה ונשאר עוד שליש ואומר תשעה שלישים הסמוך לשליש הזה יהיו מעשר על הכל וזה השליש יהיה תרומת מעשר:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף