ערוך השולחן העתיד/זרעים/נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בסוריא יש דינים אחרים ממ"ש בסי' הקודם ובו ט"ו סעיפים

(א) כבר נתבאר בסי' נ"ג סעי' י"א דסוריא הוה לענין תו"מ כא"י ממש אע"ג דמן התורה פטורה דהיא כיבוש יחיד כמ"ש שם מ"מ כיון דדוד כבשה וכוונתו היתה לעשותה כא"י לכן עשאוה רבנן כא"י ממש וזהו ששנינו בסוף מס' חלה דהקונה בסוריא כקונה בפרוורי ירושלים אמנם זהו בקונה שדה בסוריא וזרעה וקצרה ומירחה:

(ב) אבל הקונה תבואה מן העכו"ם בסוריא בין תלושים בין מחוברים אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות ואפילו מירחם ישראל פטורה מתרומה ומעשר ואע"ג דבא"י בכה"ג חייב מן התורה כמ"ש בסי' הקודם זהו משום דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר כמ"ש שם אבל בסוריא יש קנין והוה פירות משדה עכו"ם ופטורים:

(ג) קנה קרקע זרועה בסוריא אם הגיעו לעונת המעשרות ביד העכו"ם פטורה ואם לא הגיעו עדיין לעונת המעשרות הואיל שקנה עם הקרקע חייבין בתו"מ שהרי הקרקע והפירות של ישראל ובאו לידו קודם שהגיעו לעונת המעשרות ונראה פשוט דבסוריא אפילו בשדה של ישראל והישראל זרע וקצר ומכרן לעכו"ם ומירחן העכו"ם פטורין מתו"מ כשלקחן אח"כ שהרי מירוח העכו"ם פוטר אפילו בא"י כמ"ש בסי' הקודם ולכן אע"ג דמדרבנן חייב כמ"ש שם מ"מ בסוריא פטור ודוקא כשמכרן להעכו"ם אבל כשלא מכרן וצוה להעכו"ם למרחן חייב דזהו כמרחן בעצמו כמ"ש שם סעי' כ"ב וסעי' כ"ד ע"ש [כנלע"ד] וע' בסעי' י"א:

(ד) ישראל שלקח שדה מן העכו"ם בסוריא והיא זרועה ועדיין לא הגיעה לעונת המעשרות וחזר ומכרה לעכו"ם אחר שהגיעה לעונת המעשרות ואח"כ לקחה ישראל אחר מיד העכו"ם ומירחה חייב בתו"מ כיון שהיתה ביד ישראל בעת שהגיעה לעונת המעשרות חל עליה חיוב תו"מ כשבסופה היא ג"כ ת"י ישראל אבל כשסופה ביד עכו"ם פטורה [עכ"מ פ"א הל' י"ח שכן עיקר]:

(ה) ולא לבד שהקילו בסוריא בלוקח תבואה מן העכו"ם אלא אפילו אם היה אריס לעכו"ם בשדהו והאריס נוטל שליש או רביע והוא זרע וקצר ומירח ומ"מ פטור אף מחלקו כיון דעיקר השדה אינו של ישראל ואפילו שוכר שדה מעכו"ם או חוכר או מקבל פטור מטעם שנתבאר דלא חייבו רבנן בסוריא אלא כשעיקר השדה שלו דאז אם זרעה והביאה שליש ת"י שזהו זמן עונת מעשרות בתבואה ואחר זה היתה ג"כ ת"י וקצר ומירח דאז חייב בתו"מ אע"פ שמקצת זמן היתה ת"י העכו"ם ואם חסר פרט אחד פטורה:

(ו) ויש להסתפק בעכו"ם שהיה אריס לישראל בסוריא והעכו"ם זרע וקצר והישראל מירח חלקו אם חייב בתו"מ לפי שהקרקע שלו וגם הוא עשה המירוח או דילמא כיון שהעכו"ם זרעה לא מקרי תבואה של ישראל והיתה ברשות העכו"ם בהגיעה לעונת המעשרות וכן נראה עיקר ואין תימא דאריס ישראל אצל עכו"ם שדינן השדה אחר העכו"ם ולא אחר האריס ולהיפך באריס עכו"ם אצל ישראל שדינן השדה אחר האריס דודאי כן הוא דלא מחייבינן בסוריא אלא א"כ כל הצדדים הם של ישראל ובחסר אחת מהן פטורה:

(ז) ודע דזה שנתבאר דאריס ישראל פטור זהו אפילו באריסי בתי אבות כלומר אפילו אבותיו ואבות אבותיו של הישראל היו אריסים בשדה זו דמ"מ אינה שלו דכן מבואר בתוספתא תרומות פ"ב [הל' י'] ועוד מבואר שם דאפילו עכו"ם שמשכן שדה לישראל ועשה לו נימוסו והיינו שכתב לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני תהא חלוטה לך פטורה מן המעשר ומובא זה בגיטין [מ"ג:] ותמיהני על הרמב"ם שהשמיט זה ופשוט הוא דאם הגיע הזמן ולא פרעו דהוחלט לו הקרקע ואם זרעה ומירחה חייב בתו"מ וכן להיפך ישראל שמשכן שדהו לעכו"ם חייב במעשרות אם הישראל זרע ומירח אפילו כתב לו אם לא אפרע וכו' דכל זמן שלא הגיע הזמן הרי היא של ישראל [כנ"ל]:

(ח) כתב הרמב"ם בפ"א דין י"ט ישראל שהיה לו קרקע בסוריא והוריד לה אריס ושלח לו האריס פירות הרי אלו פטורים שאני אומר מן השוק לקחן והוא שיהיה אותו המין מצוי בשוק עכ"ל וזהו בירושלמי דמאי [פ"ו הל' ח'] אך בשם אומר ששילח לו הפירות ואמר מעושרין הן ע"ש דבכה"ג א"ש דאנו מאמינים לו ושם לענין דמאי מיירי ואמשנה דשם ע"ש אבל להרמב"ם אינו מובן דלמה נתלה בפירות מן השוק כיון שיש לו פירות אצל האריס ודאי שלח לו מפירותיו:

(ט) ונ"ל דלהרמב"ם לא נראה גירסא זו דכיון דאמר דמעושרין הן למה צריך לתלותם בפירות מן השוק והמפרשים נדחקו שם לומר דהוה כמעושרים ותמוה לומר כן למה לנו לעשות פירוש לפירושו ועוד דגם בא"י למה אינו נאמן לומר מעושרין הן הא כל אחד מישראל נאמן על איסורים אך די"ל כיון שאין מעשרין שלא ברשות הבעלים ואם תרם שלא ברשות אין תרומתו תרומה כמו שיתבאר בסי' ס"ג א"כ בע"כ צריך לעשות פירוש לפירושו והקילו בסוריא ולא בא"י וא"ש גירסא שלנו:

(י) אך הרמב"ם הולך לשיטתו לקמן בפ"ד דין י' דאריס שתרם תרומתו תרומה ומשמע דגם על חלקו של בעה"ב תרומתו תרומה ואע"ג דבגיטין [נ"ב.] אמרינן אתם ולא אריסין ס"ל להרמב"ם דזהו רק לכתחילה כמ"ש הכסף משנה שם וא"כ א"א לקיים גירסא זו כמ"ש ולכן פירשה אפילו בסתם וזהו מהקולות שהקילו בסוריא דזהו כעין ס"ס ספק אם האריס הפריש תו"מ מדלא הודיעו שאינן מעושרין ואת"ל שלא הפריש שמא לקחן מן השוק מעכו"ם [כנלע"ד לפרש בדעת הרמב"ם]:

(יא) ודע דזה שכתבנו בסעי' ג' דהקונה קרקע זרועה בסוריא אחרי שהגיע לעונת המעשרות פטורה כן פסק הרמב"ם בפ"א דין ט"ז וכך שנינו במשנה ה' פ"ה דמעשרות הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד וכו' ומשבא לעונת המעשרות פטורה ולוקט כדרכו והולך ר"י אומר אף ישכור פועלים וילקט וחכמים אסרי ע"י פועלים כן פירשו הרמב"ם והר"ש והרע"ב ע"ש וכתבו הטעם דחיישינן דילמא אתי למיעבד הכי גם בקודם שהגיעה לעונת המעשרות והלכה כחכמים כמ"ש הרמב"ם בפירושו וא"כ למה השמיט זה בחבורו [תוי"ט ומל"מ]:

(יב) ויראה לי דהרמב"ם בחבורו חזר בו מפירושו במשנה דבאמת אין שום טעם לגזירה זו דשמא אתי למיעבד גם בקודם שהגיעה לעונת המעשרות דא"כ לאסריה לגמרי אלא דה"פ [כפי' הגר"א בשנו"א] ולוקט כדרכו והולך כלומר שא"צ למהר בלקיטתו והיינו שישכור הרבה פועלים לעקרן תיכף כדי שלא יתוספו ברשות ישראל דלא חיישינן לזה ור"י אומר דמחוייב לשכור פועלים ור"י לחומרא ופסק כת"ק וכן משמע בירושלמי ע"ש [והפ"מ האריך שם במה"פ ופי' דמיירי בשלא קנה הקרקע ע"ש ולא נראה כן והעיקר כפי' הגר"א ותמיהני שלא העירו בשנו"א דבזה מתורץ דברי הרמב"ם ובזה א"ש ג"כ מה דנקיט במשנה ירק משום דגמרו למעשרות הוי הלקיטה ויש בזה רבותא יותר ודו"ק]:

(יג) כתב הרמב"ם בפ"א דין ב' שותפות העכו"ם חייבת בתו"מ כיצד ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות אפילו חלקו שדה בקמתה ואצ"ל אם חלקו גדיש הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח מחלקו של עכו"ם אע"פ שמרחן עכו"ם וחיובן מדבריהן כמו שבארנו בד"א בא"י שהמעשרות של תורה ובשל תורה אין ברירה אבל בסוריא הואיל והמעשרות מדבריהם אפילו חלקו הגדיש פטור חלקו של עכו"ם מכלום עכ"ל:

(יד) ביאור הדברים דכיון דאין ברירה ממילא דבכל קלח וקלח שבכל התבואה הוה חציו של עכו"ם וחציו של ישראל אך המחצה שלקח הישראל חייב מן התורה גם חלקו של העכו"ם כיון שאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ומרחן הישראל [עי' גיטין מ"ז:] אבל החצי שביד העכו"ם והוא מרחן החציו שלו פטור לגמרי שהרי שלו הוא מתחלת גידולו ומרחן דאפילו מדרבנן אין חיוב לשיטת הרמב"ם אלא כשגדלו שליש ברשות הישראל כמ"ש בסי' הקודם סעי' י"ח והכא החצי שלו ברשותו גדלו ורק החצי של הישראל חייב מדרבנן כיון שגדלו ברשות הישראל ומדאורייתא פטורה מפני שהעכו"ם מרחה [פי' הר"י קורקס בכ"מ] ולכן בסוריא שהוא מדרבנן ובדרבנן יש ברירה לפיכך חלקו של עכו"ם פטור ואע"ג דלהרמב"ם גם בזמן בית שני לא הוה תרומות ומעשרות בא"י רק מדרבנן כמ"ש בספ"א אך כבר כתבנו בסי' נ"ב סעי' ט' דדינם כדאורייתא ע"ש [ובגיטין שם היה סבור דגם על חלקו של ישראל אומר טבל וחולין מעורבין ולכן מתרץ בסוריא וקיי"ל כרשב"ג ולא כרבי וה"ה שהיה יכול לתרץ דרק אחלקו של עכו"ם קאי וקיי"ל כרבי אלא שהשיב לו לפי שיטתו ועכ"מ ודו"ק]:

(טו) יראה לי דבמקומות הסמוכים לא"י כשנהגו בהם תו"מ כמו מצרים ועמון ומואב כמ"ש בריש סי' נ"ג עוד קילא הרבה מסוריא דכל שלא נתגדלה כולה ביד ישראל או לא נתמרחה ביד ישראל פטורה לגמרי ואפילו נתגדלה שליש ביד הישראל ומכרה לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו וקצרה ומירחה דבכה"ג בסוריא חייב כמ"ש ובח"ל גם בכה"ג פטור [כנלע"ד מדלא כלל הש"ס ח"ל בכלל סוריא והסברא כן הוא כיון שהוא תקנה בעלמא]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף