ערוך השולחן העתיד/זרעים/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים נב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם תרומה בזמה"ז בא"י מדאורייתא אם מדרבנן ובו י"ד סעיפים

(א) כתב הרמב"ם ספ"א התרומה בזמה"ז ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינן מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה וכן יראה לי שה"ה במעשרות שאין חייבין בזמה"ז אלא מדבריהם כתרומה עכ"ל:

(ב) והנה לפי דבריו התרומה והמעשרות שנהגו בבית שני לא היתה רק מדרבנן ודיניהם כיובל שאין המצוה רק כשכל ישראל יושבים בא"י ולפ"ז גם בבית ראשון אחר שהגלה סנחרב עשרת השבטים נפסקו התרומות והמעשרות מן התורה אך א"כ למה כתב רק דבימי עזרא לא הוי חיובן מן התורה הא גם הרבה מקודם החורבן לא היה מן התורה וצ"ל דודאי כן הוא וזה שהזכיר עזרא משום דמקודם בראש הפרק חילק בין כיבוש יהושע דלא נתקדשה לעולם ובין כיבוש עזרא דנתקדשה לעולם כמו שיתבאר בסי' נ"ג לפיכך כתב בימי עזרא, או י"ל דכשנתחייבו בימי יהושע נתחייבו עד החורבן מפני קדושת הארץ שלא נתבטלה קדושתה עד החורבן:

(ג) והנה גם בחלה פסק בפ"ה מבכורים דין ה' דחלה בזמה"ז אפילו בימי עזרא לא הוי דאורייתא דכתיב בבואכם בביאת כולכם ע"ש ואע"ג דבכתובות [כ"ה.] נחלקו אמוראי דחד אמר דאפילו למ"ד תרומה בזמה"ז דרבנן חלה דאורייתא וחד אמר להיפך דאפילו למ"ד תרומה בזמה"ז דאורייתא חלה דרבנן ע"ש ומשמע עכ"פ דזה הכל מודים דחד מינייהו דאורייתא וחד דרבנן ס"ל להרמב"ם דאינו הכרח דהתם רצו לומר כן אבל לפי האמת נחלקו התנאים בשניהם ופסק כמ"ד דבשניהם דרבנן [עי' נדה מ"ז.]:

(ד) וצ"ל לפ"ז הא דכתיב בנחמיה [י'] ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים וגו' ומעשר אדמתינו ללוים וגו' זהו הכל מדרבנן וגם נצטרך לומר הא דגזרו על הדמאי משום עמי הארץ שאין מעשרין פירותיהן ואע"ג דרוב עמי הארץ מעשרין [שבת כ"ג.] מ"מ החמירו מפני שהוא מיעוט המצוי אע"ג דכל עיקר התרומה והמעשר הוי דרבנן מ"מ רצו להחמיר כבשל תורה:

(ה) אבל עיקרי הדברים אינם מובנים דהן אמת דבכמה מקומות יש פלוגתא אם תרומה בזמה"ז דאורייתא או דרבנן זהו הכל על לאחר החורבן ונחלקו אם בטלה קדושת הארץ בחורבן בית שני אם לאו אבל שנאמר דגם בזמן בית שני הוה דרבנן אינו מבואר בשום מקום וראיה ברורה לזה מהא דתנן שלהי מע"ש דיוחנן כה"ג העביר הודיות המעשר מפני שעזרא קנס את הלוים במעשרותיהן ונתנם לכהנים ואינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי ע"ש וקשה דגם בלא זה מה שייך וידוי מעשר כיון שאין שום חיוב מן התורה בתו"מ ועד יוחנן כה"ג איך אמרו הוידוי בדבר שלא נצטוו מן התורה כלל ויותר מזה תמוה דהפסוק כי תבואו שהביא הרמב"ם על תרומה הלא לא נמצא כלל לא בפ' קרח ולא בשופטים ובחלה שפיר נמצא בבואכם בפ' שלח ומובא בגמ' בכתובות [כ"ה.] ונדה [מ"ז.] לענין שבע שכבשו ושבע שחלקו ולא בתרומה:

(ו) האמנם בירושלמי בכמה מקומות מבואר כהרמב"ם ונראה שהלך בזה אחר שיטת הירושלמי דבשלהי ברכות אומר הירושלמי דג' דברים גזרו ב"ד של מטה והסכים ב"ד של מעלה עמהן וכו' ר' אבון בשם ריב"ל אף המעשרות שנאמר וכו' ע"ש ובפ"ג דדמאי [הל' ד'] אומר על ר' יוחנן כמאן דאמר מאליהן קבלו עליהן את המעשרות כלומר בבנין בית שני עזרא ונחמיה וכל אנשי כנה"ג אבל מן התורה לא נצטוו ובריש פ"ו דשביעית נחלקו בזה דר' יוסי בר' חנינא אמר מדבר תורה נתחייבו ור' אלעזר אמר מאליהן קבלו עליהן את המעשרות ע"ש ובפ"א דתרומות סוף הלכה א' אומר ג"כ כמאן דאמר מאליהן קבלו וכו' וכן בפי"א ה"ד שם:

(ז) ובירושלמי פ"ז דיבמות [הל' ב'] נחלקו בזה תנאים ר' יוסי ס"ל דבבית שני מאליהן קבלו וכו' ובנו ר' ישמעאל בר"י ס"ל דמן התורה נתחייבו ובגיטין פ"ד [הל' ג'] פריך על תקנת הלל בפרוזבל איך עשה כן ומתרץ דהלל ס"ל דמעשרות בבית שני מדבריהם ושמטה מדבריהם ור' יוסי אומר דאפילו אם מעשרות דרבנן שמטה דאורייתא ואח"כ אומר תמן אמרין אפילו אם מעשרות מדברי תורה שמטה מדבריהם ע"ש ותמן הוא בבל הרי להדיא דחכמי א"י נטו להדיעה דמעשרות בבית שני הוה דרבנן וחכמי בבל נטו להדיעה דהוי דאורייתא ומפני שבירושלמי מפורש כן בהרבה מקומות דהוה דרבנן לכן פסק הרמב"ם כן:

(ח) ומ"מ נלע"ד דאפילו לפי הירושלמי כיון שאומר שב"ד של מעלה הסכים עמהם הוה דינם כדבר תורה. והנה בירושלמי שם אינו מבואר מנלן שהסכים אך במדרש רות פרשה ד' על פסוק והנה בעז מבואר זה וז"ל המדרש מעשרות מניין שהסכים ב"ד של מעלה ר' יוחנן אמר כיון שגלו נפטרו והם חייבו עצמן מאליהן מה עשו אנשי כנה"ג כתבו ספר ושטחוהו בעזרה ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום הדא הוא דכתיב ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים כתוב אחד אומר ועל החתום וכתוב אחד אומר ועל החתומים היאך אלא ועל החתום זה ב"ד של מעלה ועל החתומים זה ב"ד של מטה ע"ש [התוס' ביבמות פ"ב: ד"ה ירושה הביאו מדרש זה וכתבו דאמעשר פירות קאי שהם מדרבנן ע"ש ולא אבין דהא בנחמיה שם כתיב ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר וגו' ומעשר אדמתינו וגו' שהם כולם חייבים מן התורה וצ"ע, ודע דהך דב"ד של מעלה איתא שלהי מכות ופירש"י דאקנס קאי והוא נגד הירושלמי]:

(ט) ולפ"ז א"ש דהא בהרבה מקומות במשנה וגמ' וברמב"ם עצמו נמצא תרומה דאורייתא ותרומה דרבנן ודוחק לומר דעל בית ראשון קאי ולפי דברי הרמב"ם והירושלמי הא לא היה כלל בבית שני תרומה דאורייתא אך לדברינו א"ש דכיון שב"ד של מעלה הסכימו הוה דאורייתא ואע"פ שגם על מגילת אסתר הסכימו והוא דרבנן התם היה ההסכם לכותבה בין הכתובים דבלא זה היתה אסור בכתיבה כמבואר במגילה [ז'.] והיה ההסכם על הכתיבה ולא לעשותה דאורייתא אבל הכא היה ההסכם על הדין וגם בלא זה דברי קבלה כדברי תורה דמי בכמה דברים ולכן א"ש גם מה שנהגו בבית שני בוידוי מעשרות ולכן גזרו על הדמאי:

(י) והירושלמי באלו המקומות שהקיל בתרומה מטעם דמאליהן קבלו אין זה בעצם התרומה דודאי דינו כדאורייתא אלא בשארי דברים כמו לענין תרומה שהפקיד אצל העכו"ם בפ"ג דדמאי ולענין תרומת קטן בפ"א דתרומות ולענין הגעלת תרומה בפי"א ובפ"ד דגיטין לענין שמטה דמפני שעיקרו מדבריהן הקילו בהם אמנם הפסוק שהביא וכי תבואו לא ידעתי לישבו אם לא דכוונתו לקרא דבבואכם דכתיב בחלה ולא דקדק בלשון דאצלו דין חלה ותרומה אחת הן וכסברוה שבנדה [מ"ז.] ואף שהש"ס אומר סברוה מ"מ האמת כן וכסברוה דריש ב"ב ע"ש וראיה לזה ממה שכתב מקודם בדין כ"ב דפירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מן החלה ומן התרומות והמעשרות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה ע"ש והך קרא הוא בחלה וכן במשנה בפ"ב דחלה נשנית לענין חלה והרמב"ם כלל בזה גם תו"מ וה"נ כן הוא ולא אמצא באופן אחר ליישב דבריו:

(יא) אבל הראב"ד ז"ל חולק עליו וס"ל דתרומה בזמה"ז בא"י דאורייתא דקדושת עזרא קדושת עולם הוא והכי ס"ל לר' יוחנן ביבמות [פ"ב.] ור"ל פליג עליה שם וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"ל ואע"ג דבירושלמי ובמדרש לא ס"ל כן לא חיישינן להו ממאי דבש"ס שלנו הוה ההיפך ועוד דלפי מה שפרשנו בדעת הרמב"ם יכול להיות שניהם אמת כמ"ש:

(יב) וכן הוא דעת רבותינו בעלי התוס' ביבמות שם ורבינו שמשון בריש פ"ו דשביעית אלא דדבריהם הכל על זמן בית שני אבל לא עכשיו, והסמ"ג בעשין [קל"ג] פלפל בזה ובסוף דבריו הביא דברי הרמב"ם דבזמה"ז הוה דרבנן והביא ראיה לדבריו ממה שאמרו בפסחים [מ"ד.] הנח לתרומה בזמה"ז דהוי דרבנן וכתב שכן הוא גם דעת ר"י בעל התוס' דבזמן המקדש היה מן התורה ועכשיו לאחר החורבן אינו אלא מדרבנן ע"ש:

(יג) אבל הטור יו"ד ריש סי' של"א כתב דר"י בעל התוס' פסק דתרומה בזמה"ז דאורייתא דקדושה שנייה לא בטלה ע"ש ובאמת לא אבין דברי הסמ"ג דהא קדושה שנייה הכל מודים דקידשה לעתיד לבא. ונ"ל דר"י הולך לשיטתו בתוס' יבמות שם דזה שאמרו בירושלמי מאליהן קבלו וכו' ה"פ דלא נצטוו לקדש א"י ומאליהן קידשו וכיון שקידשו נתחייבו מן התורה והחולק בירושלמי סובר דנצטוו לקדש ונ"מ ביניהם דאם נצטוו לקדש נשארה הקדושה גם לאחר החורבן ואם מאליהן קידשו לא קידשום אלא כל זמן שיעמוד המקדש אבל בחורבנו בטלה הקדושה וכן ביאר להדיא הר"ש בשביעית שם ע"ש:

(יד) עכ"פ לדינא להסמ"ג גם הרמב"ם גם התוס' סברי להלכה דבזמה"ז הוי תרומות ומעשרות דרבנן ולהטור סוברים התוס' דהוי דאורייתא וזהו שביו"ד ריש סי' של"א כתב רבינו הב"י דתרומה בזמה"ז דרבנן ורבינו הרמ"א כתב עליו וז"ל ויש חולקין וס"ל דחייבין עכשיו בא"י בתרומה ובמעשר מדאורייתא אך לא נהגו כן עכ"ל וזהו דעת הטור בשם התוס' ומה שלא נהגו כן משום דהסמ"ג כתב דגם להתוס' הוי רק מדרבנן ונמצא דלרוב דיעות הוי רק דרבנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף