ערוך השולחן העתיד/זרעים/מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלא לעבוד בעבד עברי בפרך ובו י"ג סעיפים

(א) אסור לעבוד בעבד עברי בפרך דכתיב לא תרדה בו בפרך ויראת מאלקיך ואם רדה בו בפרך עובר בל"ת וחייב מלקות ומהו בפרך פירש"י בחומש דזהו מלאכה שלא לצורך כדי לענותו אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך עדור תחת הגפן עד שאבא שמא תאמר מי מכיר בדבר על זה נאמר ויראת מאלקיך והוא מת"כ ולפ"ז מותר להשתמש עמו בכל מלאכה שצריך אפילו חמורה שבחמורות כמו לעדור תחת הגפן ושלא לצורך אסור אפילו קלה שבקלות כמו החם לי את הכוס ולכן נקטו הני תרתי:

(ב) וזה היתה עבודת פרך במצרים דכתיב ויעבידו מצרים את בנ"י בפרך ואיתא במדרש שהיו מוסרין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים וזהו ג"כ רק לעינוי בעלמא כמובן ופשיטא דבכה"ג אסור בעבד עברי ולשיטה זו כל שכוונתו לצרכיו להנאת עצמו מותר בכל מלאכה בלא גבול:

(ג) אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ"א מעבדים הוסיף בזה עוד דבר וז"ל כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואיזהו עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שא"צ לה אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא א"צ לו ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן וא"צ לו אסור ועובר בל"ת שנאמר לא תרדה בו בפרך שאינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו עכ"ל ונראה שדקדק זה מדלא אמר בת"כ בעדור והוא א"צ לו ש"מ דהאיסור הוא מה שאמר עד שאבא שזהו בלתי גבול ונפשו של אדם תשתוחח במלאכה שאין לה גבול דביש גבול תנוח נפשו דבכלות המלאכה ינוח ולא כן באין גבול:

(ד) ולרש"י צ"ל דזה שאמר עדור עד שאבא ג"כ כוונתו שמשתהה שם שלא לצורך כדי לענותו וכן פי' הראב"ד בהשגות שם והשיג על הרמב"ם דמה שייך במלאכה קצוב ואינו קצוב הא כל פועל עובד עבודתו בשדה כל היום עד הלילה ויאכל בשעה שצריך ומה קצבה יתן אדם לפועליו ע"ש ועל הרמב"ם ל"ק כלל דוודאי גם בפועלין זו היא עבודת פרך אך דבהם מותר כדדרשינן שם בת"כ לא תרדה בו בפרך בו אי אתה רודה בפרך ורודה אתה בבן חורין בפרך ע"ש דהפועל הבן חורין ברצונו משכיר א"ע לעמול כל היום בלא גבול ולמחר כי יכשל כחו לא יעבוד אבל זה העבד העני שמכר א"ע לשנים רבות או מכרוהו ב"ד לשש שנים איך אפשר לעבוד בו יום יום בלא גבול וקצבה (דאע"ג דהאי קרא במוכר עצמו כתיב מ"מ פשיטא דטעם זה שייך גם במכרוהו ב"ד ועוד דלש"ס דילן בקדושין ט"ו. יליף זה מזה וזה מזה לבד דברים שהתורה מיעטה בפירוש אף דלפי המכילתא אינו כמ"ש בסי' הקודם סעי' ו' ע"ש מ"מ הש"ס אינו סובר כן ודו"ק):

(ה) וכן בנמכר לעכו"ם כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך שאם הישראל רואה שמעבידו בפרך מחוייב למנעו ואם לא מנעו ויש יכולת בידו למונעו ה"ז עובר בל"ת ואין לוקין עליו שהרי הישראל לא עשה מעשה ואין אנו נזקקין ליכנס לרשותו של העכו"ם ולראות אם רודה בו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה:

(ו) תניא במכילתא שש שנים יעבוד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל לא תעבד בו עבדת עבד מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו כשעלה במעלה ולא יטלנו לא בפוריין ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שהעבדים עושין מה ת"ל בו בו אי אתה עובד אבל בבנו ותלמידו רשאי עכ"ל המכילתא וכן יש לדרוש דבבן חורין רשאי כגון בשכיר דמרצון עצמו עושה כמו שדרשו בת"כ לענין פרך כמ"ש בסעי' ד' וכ"כ הרמב"ם בפ"א סוף דין ז' ולמדנו שאסור לעבוד בעבד עברי עבודה שיש בה בזיון:

(ז) עוד שנינו במכילתא שם כשכיר כתושב מה שכיר אי אתה רשאי לשנותו מאומנתו אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנתו ולא ישיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים כגון חייט בלן ספר טבח נחתום ר' יוסי אומר היתה מלאכתו מיוחדת לכך יעשה אבל רבו לא ישנה עליו עכ"ל. וז"ל הרמב"ם שם מותר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו אבל לא יעשה אותו בלן לרבים וכו' ואם היתה אומנתו זאת קודם שימכר ה"ז יעשה אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אומנות שהיה בה הוא שעושה כמו שהיה מקודם בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה עליו במכירתו אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא מרצונו ומדעת עצמו עכ"ל ופסק כר' יוסי דמסתברא דמפרש לדברי ת"ק דאין שום סברא לאסור לעשות עמו המלאכה שעשאה מקודם (הלח"מ תמה בזה ונ"ל כמ"ש):

(ח) עוד שנינו שם כשכיר כתושב מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה אף עבד עברי עובד ביום ואינו עובד בלילה ר' יוסי אומר הכל לפי אומנתו עכ"ל וברמב"ם לא נמצא זה ולא ידעתי למה וגם בקדושין (ט"ו א) אמרינן כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה ופריך וכי תעלה על דעתך כן והלא כתיב כי טוב לו עמך אלא מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית ע"ש מיהו עכ"פ מוכח שאסור לעשות עמו מלאכה בלילה ולמה השמיט זה הרמב"ם ואולי מפני שגם בכאן פסק כר' יוסי דהכל לפי אומנתו כלומר לפי מה שהיה רגיל מקודם וזה כבר כתב שלא יעשה עמו חדשות וכמו שהורגל כן יעשה ומ"מ צ"ע:

(ט) כל עבד עברי וכל אמה העבריה חייב רבן להשוותן לו במאכל במשקה בכסות ובמדור שנאמר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשקה שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר אתה בכפר והוא בכרך שנאמר ויצא מעמך שיהא עמך ביחד מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו:

(י) ובירושלמי מבאר כיצד הוא אדון והרי די שיהיה שוה לו אלא כגון שאין להאדון אלא כר אחד אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו להעבד אינו אלא מדת סדום נמצא שבע"כ צריך למסור לעבדו והיינו כקונה אדון לעצמו (תוס' קדושין כ' א) ומסתברא דאם העבד מוחל לאדונו מהחיובים מחילתו מחילה ועוד נראה דכל חיובים אלו ממאכל ומשתה וכסות ודירה אינו אלא בעבד עברי ולא בשכיר בעלמא ולהדיא תנן ברפ"ז דב"מ דשוכר את הפועלים נותן להם אכילתם כפי מנהג המדינה וק"ו הוא ממה שנתבאר לענין עבודת פרך ועבודת בזיון וק"ו לענייני מאכל ומשתה:

(יא) תניא בת"כ כי ימכר לך אחיך שתנהוג בו כאחוה יכול אף הוא ינהוג עמך באחוה ת"ל עבד יכול אף אתה מתנהג עמו כעבד ת"ל אחיך הא כיצד אתה נוהג באחוה והוא נוהג עמך בעבדות וז"ל הרמב"ם שם וחייב לנהוג בו מנהג אחוה שנאמר ובאחיכם בני ישראל ואעפ"כ צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו עכ"ל. דקדק לומר דווקא בשעת עבודה דשלא בשעת עבודה א"צ לנהוג מנהג עבדות ומנהג עבדות נ"ל דהיינו הכנעה לפני האדון ונ"ל דגם זה אינו בשכיר בן חורין:

(יב) כתב הרמב"ם שם אנשים שאינם נוהגים כשורה מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהן עכ"ל כלומר כבעבד כנעני כדתניא בב"מ (ע"ג ב) ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו שנאמר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם ע"ש ומ"מ נ"ל שצריך לשלם שכרן וההיתר אינו אלא שמעצמו רשאי לעשות כן אף שלא ברצונו ועכשיו אין שייך דין זה:

(יג) עוד כתב מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו ה"ז מותר להשתמש בו יותר מדאי אבל לא כעבד ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו כעבד עכ"ל כלומר כעבד כנעני והראב"ד חולק עליו וס"ל דמה דאיתמר זה בגמ' שם אינו אלא לענין שמשלמים מס מהשדות וזורעין השדות ומרויחין יותר מהמס שנתנו ואין בזה ריבית מפני שהשדות נמכרו להם ע"פ המלך ודינא דמלכותא דינא אבל לא לענין לעבוד בהם יותר מדאי והרמב"ם ס"ל מדסמיך לה הש"ס לענין השתעבדות ע"ש ש"מ דהאי מילתא נמי כן הוא והמלך יש לו כח לגזור כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף