ערוך השולחן העתיד/זרעים/מז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אמה העבריה היא קטנה בת ישראל שמכרה האב לעבודה כדכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה ובקטנה הכתוב מדבר דהיינו קודם י"ב שנה שזהו זמן גדלות לאשה בהבאת סימנים משתי שערות וא"א לומר כשהיא נערה דהשתא מכורה כבר יוצאה בסימני נערות כמו שיתבאר וק"ו שלא תימכר כשהיא נערה (ערכין כ"ט ב) וכן הוא במכילתא:
(ב) תניא במכילתא וכי ימכור איש את בתו איש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה שהיה בדין ומה אם הבן שאין אביו רשאי למוכרו הרי הוא מוכר את בתו הבת שאביה רשאי למוכרה אינו דין שתמכור את בתה ת"ל כי ימכור איש ולא אשה וכי ימכור איש את בתו ולא את בנו שהיה בדין מה אם הבת שאינה נמכרת בגניבתה אביה רשאי למוכרה הבן שהוא נמכר על הגניבה אינו דין שהאב רשאי למוכרו ת"ל את בתו ולא את בנו וכי ימכור איש את בתו אבל אינה מוכרת עצמה שהיה בדין ומה הבן שאין אביו רשאי למוכרו מוכר את עצמו הבת שאביה רשאי למוכרה אינו דין שתמכור א"ע ת"ל וכו' ע"ש:
(ג) ולכן הקטנה משתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ואז נקראת נערה אין האב יכול למוכרה ואע"פ שיש לו עדיין רשות לקבל קדושיה עד זמן בגרותה מ"מ למוכרה אין ביכולתו והקטנה שהיא איילונית ואינה מביאה שתי שערות והרי היא נחשבת קטנה עד כ' שנה או עד רוב שנותיה כפי הפרטים שנתבארו באהע"ז סי' קנ"ה יכול האב למוכרה עד הזמן שנתבאר אבל הטומטום והאנדרוגינוס אינם נמכרים לא בעבד עברי ולא באמה העבריה וכך שנינו בתוספתא דבכורות פ"ב וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מעבדים ע"ש:
(ד) אין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו (ע' קדושין כ' א) ואעפ"כ כופין את האב לפדותה אחר שמכרה משום פגם משפחה ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה ה"ז עובדת עד שתצא כן הוא לשון הרמב"ם שם והוא תמוה דבגמ' (י"ח א) אמרו דכופין למאן דס"ל שאין יכול למוכרה פעם שני דאל"כ איזה תועלת יש בפדיון וניחוש שמא יחזור וימכרנה אבל הרמב"ם פוסק שם דמותר להאב למוכרה עוד פעם וא"כ איך פסק דכופין אותו לפדותה אבל באמת א"ש דהרמב"ם מפרש הגמ' שכופין הקרובים לפדותה כמ"ש התוס' שם ובזה וודאי אין תועלת כשביכולתו למוכרה פעם אחרת אבל לדידיה מהני הכפייה דאיך ניחוש שיחזור וימכרנה הלא נכוף אותו לפדותו וכקושית התוס' שם (לח"מ) ואע"ג דבעבד עברי הנמכר לישראל אין כופין הקרובים לפדותם כמ"ש בסי' מ"ב סעי' ב' ואיך פריך הש"ס דנכוף לקרובים לפדות די"ל דאמה העבריה יש בזה גנאי גדול לבני המשפחה משא"כ בעבד עברי:
(ה) והנה לפמ"ש ס"ל להרמב"ם דאין כופין להקרובים לפדותה מטעם שמא יחזור האב וימכרנה ולפ"ז אינו מובן במה שפסק גם במת האב דעובדת עד שתצא ולמה לא נכוף לקרובים דבמת הא ליכא חששא שיחזור וימכרנה וגם היא עצמה אין ביכולתה למכור עצמה כמ"ש (מל"מ) ולכן נראה יותר לומר דלפי מאי דקיי"ל בנמכר לישראל דאין כופין את הקרובים לפדות הא נמי אין כופין והגמ' אזלא למאן דס"ל דגם בישראל כופין ואינו להלכה ולכן כתב דהכפייה הוה רק להאב (שם):
(ו) אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר כעבד עברי אך הכסף הוא יותר מבעבד דבעבד די בפרוטה ובאמה העבריה כתב הרמב"ם שם דאינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויים לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא עכ"ל ודבר זה נמצא בגמ' (י"א ב) לב"ש דס"ל אין אשה מתקדשת בפחות מדינר דיליף מאמה העבריה דכתיב והפדה מלמד שמגרעה מפדיונה ותצא ומפרוטה ליכא מה לגרע וכיון דאפיקתא מפרוטה אוקמה אדינר ע"ש ואין הלכה כב"ש וס"ל להרמב"ם דהדקדוק שדקדקו ב"ש בהכרח גם לנו לדקדק והיינו שמפרוטה לא שייך גרעון אמנם במה דס"ל לב"ש דינר לא קיי"ל כן וצריך רק יותר מפרוטה (עמל"מ):
(ז) אך כמה יותר לא נתבאר ונראה דצריך לא פחות משני פרוטות דגרעון בהכרח צריך לפרוטה ושישאר פרוטה דפחות מפרוטה לאו כלום הוא וראיתי מי שכתב דמעט יותר מפרוטה סגי (מל"מ) ולענ"ד צריך שני פרוטות חד לגרעון וחד לשיור:
(ח) ויש בזה שאלה הא גם עבד עברי יוצא בגרעון כסף ונצריך גם בקניינו יותר מפרוטה וי"ל דאע"ג דכן הוא וודאי מ"מ כיון דלא כתיבא במכירתו לשון גרעון אין הכרח שיהא יכול להיות גרעון משא"כ באמה העבריה דכתיבא לשון גרעון במכירתה בהכרח שצריך להיות במכירתה באופן שיוכל להתקיים הגרעון ואע"ג דבגמ' שם (י"ד ב) ילפינן קניינו של עבד עברי דהוה בכסף מאמה העבריה מדכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ע"ש וכיון דבמכירתה בעינן יותר מפרוטה ממילא דגם במכירתו כן די"ל דבמסקנא שם ילפינן ממקום אחר ממכירתו לעכו"ם דדי בפרוטה מדכתיב וכי תשיג וי"ו מוסיף על ענין ראשון (כ"מ ולח"מ ומל"מ) ועוד דהש"ס מוכיח שם מיעוד ע"ש ואין זה שייך בעבד (עמל"מ):
(ט) כיצד קניינה בכסף שהאדון נותן להאב כסף והאב אומר הרי בתי מכורה לך או קנויה לך כיצד בשטר האב כותב על הנייר או על החרס בתי מכורה לך או קנויה לך ונותן השטר ביד האדון ואינה נקנית בחליפין כמ"ש בעבד בסי' מ"א סעי' ד' ע"ש ושם ביארנו מניין שנקנו בשטר ע"ש וכן נתבאר שם דאין נקנין בחזקה ע"ש:
(י) בכל דיני יציאתה לחרות עשתה תורה כעבד עברי שמכרוהו ב"ד והיינו שעובדת שש שנים כדכתיב בפ' ראה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ואם פגע היובל תצא גם קודם שש ואף דלא מצינו זה אצלה בפירוש אך הרי היובל מוציא כל מיני עבדים לחרות ועוד דהוקשה עבריה לעברי ואם מת האדון אינה עובדת את הבן כמו נרצע ועל זה אמרה תורה שם ואף לאמתך תעשה כן וכן מגרעת מפדיונה ויוצאה דזה מפורש אצלה והפדה ואם נתייקרה או הוזלה הולכין הכל לטובתה כמו בעבד וכן אם כתב לה שטר שיחרור ומחל לה על השאר הוה מחילתו מחילה ויצאה חנם אין כסף והטעם ששוותה תורה כמכרוהו ב"ד לפי שגם היא נמכרת בע"כ דאב כמו העבד שב"ד מוכרין אותו בע"כ וזהו שדקדקה תורה כי ימכר וגו' העברי או העבריה כלומר ששניהם בע"כ ולמה אינה עובדת את הבן כנרצע מפני שבה ליכא רציעה והתורה חסה עליה לרכות שנותיה שתעבוד לאדון שלא הורגלה עמו עד עתה:
(יא) עוד יש יתרון לאמה העבריה ביציאתה על העבד שהיא יוצאה בסימני נערות שאם הביאה שתי שערות בהשלמת י"ב שנים לחייה ונעשית נערה יוצאה לחירות חנם בלא כסף ואפילו זה היה למחרת מכירתה אבד האדון הכסף והיא יוצאת לחירות שנאמר ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד ובאה הקבלה שזה הוא הבאת סימני נערות וחוזרת לרשות אביה עד שתתבגר וזהו ששה חדשים אחר זמן הבאת סימנים וכשתתבגר יוצאת גם מרשות אביה לגמרי ונכנסת לרשות עצמה ואם היא איילונית שאין לה סימני נערות הרי היא יוצאה מקטנותה לבגרות לזמן כ' שנה או רוב שנותיה כמ"ש בסעי' ג':
(יב) הא דכתיב לא תצא כצאת העבדים פירושו דאינה יוצאת בראשי איברים כעבד כנעני דכשהאדון מפיל לו אחד מאיבריו יצא לחירות אבל היא אינה יוצאה בזו שהפיל לה שן או סימא לה עין וכן עבד עברי אינו יוצא בזה דהוקשו שניהם יחד וזה שכתבה תורה אצלה משום דהייתי אומר דבושת האשה מרובה הרבה יותר מאיש והייתי אומר דתצא לחרות קמ"ל דאינו כן וא"כ כ"ש בעבד עברי אלא משלם דמי חבלה כלבן חורין (ונ"ל הטעם דעבד כנעני שגופו ממש קנוי לו לעולם לכן קלקול אבר מוציאו לחירות משא"כ עבד עברי ואמה העבריה דגופם קנוי רק למלאכה ועל זמן ידוע אין קלקול אבר מוציאן והוי כקלקול אבר בבן חורין דמשלם):
(יג) נמצאת למד שאמה העבריה נקנית בשני דברים בכסף ובשטר וקונה את עצמה בששה דברים בשנים וביובל בגרעון ובשטר שיחרור ובמיתת האדון ובסימנים ויראה לי דכשהיא י"ב שנה ויום אחד הרי היא יוצאה ואמרינן חזקה שהביאה סימנים אא"כ האדון מברר שלא הביאה סימנים ואע"ג דלא אמרינן חזקה זו לענין חליצה מ"מ לענין שלא תעבוד עוד וודאי אמרינן חזקה זו:
(יד) המוכר את בתו ויצאה בשנים או ביובל או בגרעון או בשטר או במיתת האדון ועדיין היא קטנה יכול האב למכור אותה עוד פעם אבל המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה אין האב יכול למוכרה והכי קיי"ל מוכרין לשפחות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות כן פסק הרמב"ם שם דין י"ג וכך שנינו בברייתא (י"ח א) מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות:
(טו) כתב הרמב"ם שם דין י' יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב ואם מכר או נתן לא עשה כלום שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה עכ"ל כלומר שלא נאמר דכיון שנתנה לו תורה רשות להוציאה לאישות לאחר כמו בנו כמו כן יש לו רשות להוציאה לשפחות על משך זמנו לאחר כמו לבנו ולכן נאמר לא ימשול למכרה ופשוט הוא דאפילו לקדושין אין ביכולתו למוסרה לאחר לבד בנו אבל למוכרה למלאכה אפילו לבנו אין לו רשות:
(טז) יראה לי דאע"ג דלמוכרם לאחרים אין לו רשות מ"מ יכול לצוות עליהם לעשות מלאכה בבית אחרים דמה להן אם יעבדו אצלו במלאכה זו או אצל אחרים והרי אדונם הוא ויכול לעשות מה שצריך בכל מקום שרוצה מיהו שיאכלו אצל אחרים אין ביכולתו דיכולין לומר אצלך ערב לנו ולא אצל אחרים וע"מ כן נמכרנו לך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |