ערוך השולחן העתיד/זרעים/מה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 32: שורה 32:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:עבד עברי]]

גרסה אחרונה מ־21:00, 19 באפריל 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png מה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דיני רציעה ובו י"ד סעיפים

(א) כתיב במכרוהו ב"ד שש שנים יעבוד וגו' ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדוניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם כלומר דהעבד יאמר בסוף השש שנים אהבתי את אדוני ואהבתי את אשתי הכנענית שמסר לי רבי ואהבתי הבנים שילדה לי ורצוני לעבוד עוד והגישו האדון אל הב"ד והגישו לדלת או למזוזה וירצענו לאזנו במרצע ויעבדנו עד היובל וכל אותו הזמן מותר הוא בהשפחה:

(ב) רבן יוחנן בן זכאי היה דורש המקרא הזה כמן חומר מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור"ש ברבי היה דורש המקרא הזה כמן חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם (קדושין כ"ב ב) ולמה לא הצריכה התורה רציעה בתחלת המכירה מפני שאז לא נמכר ברצונו דהב"ד מכרוהו בשביל גניבתו ואף במוכר עצמו לא הצריכה התורה רציעה מפני שהדוחק הביאוהו לזה כדכתיב כי ימוך וגו' אבל זה שמכרוהו ב"ד וכבר עבד שש שנים ועתה מרצונו בוחר להיות עבד ולדור עם הכנענית הצריכתו תורה רציעה:

(ג) דרשו חז"ל (כ"ב א) מדכתיב אם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה שני פעמים אבל בפעם אחת בלבד אינו נרצע אמר בתחלה אפילו שני פעמים ולא אמר בסוף אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה אמר בסוף אפילו שני פעמים ולא אמר בתחלה אינו נרצע שנאמר אם אמור יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד ופירשו בגמ' דאין הכוונה מה שאמרו בתחלה בתחלת שש דפשיטא דאז לא שייך אמירה דאהבתי את אשתי ואת בני שהרי עדיין לא מסר לו כנענית אלא בתחלה היינו בתחלת פרוטה אחרונה ובסוף בסוף פרוטה אחרונה כלומר כשמגיע לתחלת פרוטה האחרונה שעדיין צריך לעבוד לפי החשבון על פרוטה אחת ואחר שהתחיל בפרוטה האחרונה מקרי סוף כיון דלא נשאר ש"פ בשלימות (רש"י) והרמב"ם בפ"ג דין י' כתב דשני האמירות צריכין להיות בתחלת פרוטה אחרונה או קודם מעט ע"ש דס"ל דזה מקרי גם תחלה גם סוף ויראה לי דלא פליג עם רש"י לדינא דבאמת איך אפשר לצמצם בזה והעיקר שלא ישאר מלאכה בשני פרוטות והראשונה צריכה להיות בתחלת פרוטה האחרונה או קודם מעט והאחרונה א"א להיות אחר כלות הפרוטה האחרונה לגמרי:

(ד) אבל מלשונו של הרמב"ם משמע להדיא דשני האמירות צריכים להיות במצב אחד דוקא וגם האמירה האחרונה צריך להיות דוקא בתחלת פרוטה אחרונה או קודם לה מעט וז"ל הרמב"ם עד שיאמר וישנה בסוף שש בתחלת פרוטה אחרונה כיצד כגון שנשאר מן היום שוה פרוטה מדמי מכירתו או יותר מעט אבל אם נשאר פחות מש"פ ה"ז כאומר אחר שש עכ"ל הרי דגם להאמירה האחרונה מצריך שיור ש"פ ונראה דגירסתו היתה בגמ' אמר רבא בתחלת פרוטה אחרונה בסוף שש (ועל"מ ומל"מ שטרחו בכוונת הרמב"ם ולפמ"ש א"ש בפשיטות ודו"ק):

(ה) דין רציעה כתוב גם במשנה תורה בפ' ראה והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ולקחת את המרצע ונתת באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ומזה דרשו בגמ' שם דצריך שיהיה להעבד אשה ובנים לקיים את אשתי ואת בני דכתיב במשפטים ולרבו יהיה אשה ובנים לקיים מה שנאמר בראה ואת ביתך ושיאהב את רבו לקיים מה שנאמר אהבתי את אדוני ושגם רבו יאהבנו לקיים כי טוב לו עמך כלומר שטוב לרבו כשיהיה עמך מפני שאוהבו ושיהיו שניהם בריאים לקיים כי טוב לו עמך דמבואר שיהיו שניהם בטובה וכשאחד מהם חולה אינו בטובה ואם חסר אחד מאלו הפרטים אינו נרצע וכן כתב הרמב"ם שם:

(ו) ויש בזה שאלה מנ"ל דצריך שיהיה גם בנים לרבו הרי לא כתיב רק ואת ביתך זו אשתו ועוד למה לא חשיב שיאהב את אשתו ואת בניו וגם אשתו ובניו של רבו כדכתיב אהבתי וגו' את אשתי ואת בני וברבו כתיב כי אהבך ואת ביתך (עמל"מ) ויש מי שאומר דבאמת א"צ בנים לרבו (שם בשם מהרי"ט) ולא משמע כן (שם) אלא די"ל מדכתיב ואת ביתך לרבות בנים (שם) ובגמ' משמע להדיא דלאו מריבויא דאת דרשינן לה ויותר נראה מדלא נאה לומר לשון אהבה בין אשת איש לאיש זר ובע"כ דואת ביתך אבנים קאי ולכן לא היה ביכולת הש"ס לומר שיאהב את אשת רבו ובניו ולכן השתמטה מזה וגם מאהבתו לאשתו ובניו לא נאה לומר שיאהב את הכנענית אבל וודאי דכן הוא בהכרח דאם לא היה אוהב אשתו ובניו לא היה נשאר עבד על להבא ומדאוהב את רבו ממילא דנמשכה אהבתו בטבע גם לבני ביתו של רבו:

(ז) שנינו במכילתא כי טוב לו עמך שתהיה שוה לו אם היה חיגר או סומא אינו נרצע מלשון זה משמע דהמיעוט הוא מפני שאינן שוין יחד ולפ"ז אם שניהם חיגרין או סומין ה"ז נרצע וראיתי מי שהביאה בלשון זה כי טוב לו שתהא טובתו שוה לך אם היה חיגר וכו' דלפ"ז משמע דהמיעוט הוא מפני שחיגר או סומא אינו בטובה ולפ"ז אפילו שניהם כן אינו נרצע או אפשר שגם לגירסא זו הכוונה שיווי שניהם וצ"ע:

(ח) כשמגיע היובל יצא לחירות ואז אינו מועיל שום דבר לעבוד עוד ונאסר בהאשה הכנענית מיד כשהגיע יובל ולכן אמרו חכמים (ב"ק כ"ח א) דנרצע שמסר לו רבו שפחה כנענית והגיע יובל והיה רבו מסרב בו לצאת ואינו רוצה לצאת וחבל בו פטור שהרי נאסר בשפחה ובדין הכהו כדי שלא יבא לידי איסור אבל אי לאו משום איסורא היה חייב בחבלתו דאע"ג דקיי"ל עביד אינש דינא לנפשיה כמ"ש בח"מ סי' ד' זהו כשהשני עושה לו דבר בממונו אף שהוא בטוח שיגבה בב"ד מ"מ אינו מחויב למיקם עמו בדינא ודיינא משא"כ במקום שאין לו שום היזק כמו בכאן דאדרבא רוצה לעבוד אצלו אי לאו טעמא דעבירה היה צריך לשלם לו חבלתו:

(ט) עבד עברי אם הוא כהן אינו נרצע דכתיב ושב אל משפחתו לחזקה שהיה בה במשפחתו וע"י הרציעה כיון שנעשה בעל מום בנקיבת אזנו אינו יכול לשוב למשרתו שהיה בה מקודם דאין ממנין כהן בעל מום לשום שררה. ודע דממה שהתירה התורה לכהן למכור עצמו בעבד עברי ש"מ דמותר להשתמש בכהן מרצונו והא דאמרינן בירושלמי המשתמש בכהונה מעל זהו בחנם אבל בשכר שרי (סמ"ג עשין פ"ג) ועמ"ש בסעי' י"ד:

(י) המוכר עצמו אינו נרצע ואפילו מאן דיליף שכיר שכיר דכתיב ורצע אדוניו את אזנו אזנו של מכרוהו ב"ד ולא אזנו של מוכר עצמו (גמ' י"ד ב) ובלא זה א"א לקיים רציעה במוכר עצמו שהרי אסור למסור לו שפחה כנענית כמ"ש בסי' הקודם סעי' ח' וא"א לקיים בו אהבתי את אשתי ואת בני (עתו"ס שם ד"ה ולא) וכן במכרוהו ב"ד ונרצע ומת האדון יצא לחפשי ואינו עובד אפילו את הבן דאע"ג דעבד עברי עובד את הבן כמ"ש בסי' מ"ב סעי' ו' אבל בנרצע מיעטה תורה ועבדו לו ולא לבנו לעולם לעולמו של יובל וכתב הרמב"ם בפ"ג דין ז' נמצאת למד שהנרצע אינו קונה א"ע אלא ביובל ובמיתת האדון עכ"ל ומדבריו משמע דשטר אינו מועיל לנרצע וגם לשון המשנה (י"ד ב) כהרמב"ם וצ"ל הטעם דכיון דקניינו הוא ע"י רציעה אין השטר יכול להוציאו וכ"ש גרעון כסף (עמל"מ):

(יא) ודע דבירושלמי פ"א דקדושין סוף הלכה ב' חשיב בפרטי דנרצע דבעינן שיתברכו הנכסים על ידו שנאמר כי טוב לו עמך ע"ש ובש"ס שלנו לא נמצא זה ודרשוה על דרשות אחרות והרי אפילו בהענקה דכתיב להדיא אשר ברכך ד' אלקיך קיי"ל דבין שנתברך הבית בגללו ובין לא נתברך מעניקין לו (י"ז ב) ויתבאר בסי' הבא כ"ש בנרצע דאינו מפורש כל כך ולכן לא קיי"ל כן וגם הרמב"ם לא הזכיר זה:

(יב) אמה העבריה אינה נרצעת וכך דרשו בספרי ואף לאמתך תעשה כן להענקה או אינו אלא לרציעה ת"ל ואם אמור יאמר העבד העבד ולא אמה וכן יראה מענין הכתוב שהרי אומר בנרצע אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני (רמב"ם):

(יג) כיצד הוא דין רציעה האדון מביא את העבד לב"ד של שלשה כדכתיב והגישו אדוניו אל האלקים ואומר לפניהם שעבד זה כבר עברו עליו השש שנים שנמכר והעבד אומר אהבתי וגו' ומגישו אל הדלת או אל המזוזה כשהן עומדין בהבנין דוקא והדלת והמזוזה יכול להיות בין של אדון בין של כל אדם דהא לא כתיב דלתו או מזוזתו ונוטל האדון מרצע של מתכת ומשים אזנו של עבד על הדלת או המזוזה ונוקב את אזנו הימנית בגופה של אוזן והיינו בהסחוס לא בהרכה עד שהמרצע מגיע להדלת או המזוזה שנאמר ונתת באזנו ובדלת ויכול להיות דלת מחוברת בלא מזוזה או מזוזה מחוברת בלא דלת ודווקא האדון בעצמו רוצעו שנאמר ורצע אדוניו לא בנו ולא שליחו ולא שליח ב"ד ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות שאסור לאדון אחד לרצוע שני עבדים וכן ב"ד אחד ביום אחד:

(יד) ויש בזה שאלה דאיך אמרנו בסעי' ט' דנעשה בעל מום ע"י רציעה והא בבכורות ר"פ על אלו מומין תנן דבעינן שיהא הנקב כשיעור כרשינה ובפחות מזה אינו נעשה בעל מום וא"כ ינקבנו בפחות מזה השיעור דהא אין שיעור לנקיבה אך באמת הירושלמי שם מקשה זה ומתרץ שמא יבא לידי כרשינה ע"ש. ולענ"ד נראה מדברי הש"ס שלנו (כ"א ב) דמקודם אמר המרצע להביא מרצע הגדול ואח"כ אמר עניינא דבעל מום ע"ש וכוונתו דמרצע הגדול הוא יותר מכרשינה וכן משמע מדברי הריטב"א ע"ש (והנה בריש פ' על אלו מומין משמע דלפסול אפילו בפחות מכרשינה ע"ש אבל הרמב"ם בפ"ז מה' ביאת המקדש פסק דאינו נפסל בפחות מכרשינה ע"ש ועמל"מ):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף