ערוך השולחן העתיד/זרעים/ל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:38, 19 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כלליות דיני יובל ובו ט"ו סעיפים

(א) במצוות יובל תלוי הרבה עניינים חזרת קרקעות לבעלים ודיני מקדיש שדה אחוזה ומקדיש שדה מכר ומכירת בתי ערי חומה והקדישן ומכירת בתי חצרים והקדישן ודין שדה חרמים מחרמי כהנים ודין עבד עברי ואמה העבריה וקבלת גר תושב (והרמב"ם חלקן בג' מקומות בהלכות שמיטה ויובל כתב דין חזרת שדות ובתים ודין שדה אחוזה ושדה מכר כתב בהל' ערכין וחרמין ודין עבד עברי ואמה העבריה כתב בהל' עבדים וקבלת ג"ת בפי"ד מה' א"ב ואנחנו נבארם בס"ד כולם בכאן):

(ב) כתיב וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה והך והיו לך ימי שבע שבתת השנים מיותר לגמרי כמובן ועל דרך הפשט ה"פ שמזהיר שלא תמנה להיובל שנות הלבנה פשוטות לחשבון י"ב חדשים לשנה אלא תהיינה פשוטות ומעוברות כתקון חכמים שקבלו איש מפי איש עד משה מסיני באופן שיתכוונו עם תשע וארבעים שנות החמה כמו שהענין בשביעית בלי ספק בהיותם תלוים רק בחרישה וזריעה שזה תלוי בשנות החמה (ספורני) דגידול התבואות תלוי בזמני קיץ וחורף ועתותי קיץ וחורף הם לפי חשבון שנות החמה (רש"י סנהדרין י"ג: ד"ה שמור) וזהו שאמר הכתוב והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה כלומר כשיעברו שבע שני שמיטות שהם בשווי שנות הלבנה לשנות החמה ולא לשנות הלבנה בלבד:

(ג) ובתורת כהנים שנינו ומניין שיספור לשני שבוע ת"ל והיו לך ימי שבע שבתת השנים מניין שיספור לשני יובל ת"ל והיו לך תשע וארבעים שנה מניין עשה שביעית אע"פ שאין יובל ת"ל והיו לך ימי שבע שבתות שנים ומניין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל תשע וארבעים שנה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים שביעית נוהגת אע"פ שאין יובל והיובל אינו נוהג אא"כ יש עמו שביעית עכ"ל והלכה כחכמים ואף שרש"י ז"ל בפי' התורה כתב כפי דרשת ר"י ע"ש לא חשש בפירושו לכתוב לפי ההלכה. והנה שביעית בלא יובל משכחת לה כגון שאין כל ישראל בא"י כמו שיתבאר אבל יובל בלא שביעית היכי משכחת לה וצ"ל דה"פ כגון שגלו מא"י וחזרו לפני יובל שלא נהגו שמיטין לא ינהגו אז גם יובל וענין ספירת שמיטין ויובלות יתבאר לפנינו בס"ד:

(ד) ומהו לשון יובל רש"י ז"ל פי' על שם תקיעת שופר ע"ש כדכתיב במשוך היובל המה יעלו בהר דמשום שהשופר הוא של איל ובלשון ערבי קורין לו יובלא (ר"ה כ"ו א) וגם אונקלוס כתב יובלא ע"ש ובוודאי דלא משום זה בלבד הוא דלמה תתפוס התורה לשון ערבי ובאמת כתב הרמב"ן ז"ל דשם יובל הוא על הדרור שכל אחד שב אל משפחתו העבד העברי יוצא לחירות האחוזות שבות לבעליהן והוא לשון הובלה כענין יובל שי לד' אלקים ועל יובל ישלח שרשיו פלגים יבלי מים והם העומקים שהמים יובלו למקומות הצריכים להם וזהו יובל היא תהיה לכם כלומר תהיה הבאה לכולכם זה יבא אל משפחתו וזה תבא אליו אחוזתו (וכן במתן תורה הובלו והובאו לשרשם ודו"ק):

(ה) וכתב הרמב"ם ריש פ"י משמיטה ויובל מצות עשה לספור שבע שבע שנים ולקדש שנת החמשים שנאמר וספרת לך שבע שבתות שנים וגו' וקדשתם את שנת החמשים ושתי מצות אלו מסורין לב"ד הגדול בלבד עכ"ל דכן דרשו בת"כ וספרת לך בב"ד כלומר מדלא כתיב וספרתם לכם כמו בספירת העומר ש"מ דאב"ד הגדול קאי וממילא דוקדשתם קאי ג"כ אב"ד ועוד דכל קידוש הוא בב"ד הגדול כמו קידוש החדש דראש ב"ד אומר מקודש כדאיתא בר"ה (כ"ד א) וגם ביובל הקידוש שב"ד הגדול אומרים מקודשת השנה (רש"י בחומש) ואולי גם כאן הראש ב"ד אומר מקודשת השנה וכל העם עונים אחריו מקודשת מקודשת כמו בר"ח שם והספירה היא בברכה (תוס' מנחות ס"ה א) ובשם ומלכות:

(ו) כיצד היתה הספירה כבר כתבנו בסעי' ג' ע"פ הת"כ שצריך לספור גם שני השמיטות גם שני היובל ולכן בשמיטה ראשונה עומדים ב"ד הגדול בר"ה ביום דהספירה היא ביום ולא בלילה ולא מצאתי זה מפורש אך דנ"ל מדסמכה תורה ספירה לתקיעה ותקיעה הוי ביום כדתניא בת"כ וה"נ ספירה ולא דמי לספירת העומר דהוי רק בלילה דבשם הוי ספירה בכל יום וכתיב תמימות בעינן בתחלת היום אבל הכא הספירה היא פעם אחת בשנה ואולי אינו כן אלא דהוי כספירת העומר וצ"ע ולכשיבא משיח צדקנו במהרה בימינו יתברר הדבר:

(ז) ועומדין ב"ד הגדול ואומרים ברוך אתה ד' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת השמיטה היום שנה ראשונה לשמיטה ובשנה השנית היום שנה שנייה לשמיטה וכן בשלישית וברביעית ובחמשית ובששית ובשנת השמיטה יאמר אשר קדשנו וכו' על ספירת השמיטה והיובל היום שבע שנים שהם שבוע אחד ליובל ובשמינית יאמרו היום שמנה שנים שהם שבוע אחד ושנה אחת ליובל וכן עד י"ד שנה ובשנת הי"ד אומרים היום ארבע עשרה שנה שהם שני שבועות ליובל ואח"כ שני שבועות ושנה אחת וכן עד שנת כ"א ואז יאמרו שלשה שבועות וכן עד שבע שמיטות ובשנת היובל עצמה אין ספירה אלא קידוש ותקיעה וביובל השני מתחיל מחדש כמו ביובל הראשון (וכ"מ מפי' הראב"ד בת"כ) וז"ל דכשאין יובל אין ספירה ואע"ג דיש שמיטה בלא יובל כמ"ש בסעי' ג' מ"מ מה שייך ספירה בלא יובל הלא ההתחברות משמיטה לשמיטה הוי רק ע"י יובל ואם נאמר לספור כל שמיטה ושמיטה שנותיה היום שנה ראשונה לשמיטה וכו' הלא התורה אמרה שבע שנים שבע פעמים שתהא התחברות זל"ז ואם אין יובל אין התחברות:

(ח) מאימתי מנו ישראל שמיטין ויובלות לא מיד כשנכנסו לארץ אלא אחר י"ד שנה מביאתם לארץ והיינו אחר שבע שכיבשו ושבע שחלקו וכל אחד היה מכיר חלקו דבזה שייך שש שנים תזרע שדך וגו' דקודם זה אין זה שדך וז"ל הרמב"ם שם נמצאת אומר בשנת שלש וחמש מאות ואלפים ליצירה מר"ה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שנה שנייה ליצירה התחילו למנות ועשו שנת עשר וחמש מאות ואלפים ליצירה שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ שמיטה ומנו שבע שמיטות וקידשו שנת החמשים שהיא שנת ארבע וששים משנכנסו לארץ עכ"ל וכל זה מוכח בערכין (י"ב ב) ע"ש והחשבון כן הוא דיציאת מצרים היתה באלפים ותמ"ח לבריאה וארבעים שנה הלכו במדבר וי"ד שכבשו וחלקו הרי אלפים ותק"ב ובשנה השלישית התחילו למנות (כ"מ) וכל זה מבואר בפרק לפני אידיהן (ט' א) וזה שכתב מר"ה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שנה שנייה ליצירה הענין כן הוא דהעולם נברא בכ"ה באלול ואדה"ר נברא בר"ה וקביעות המולדות אנו מתחילין למנות ממולד בהר"ד שהוא שנה של תהו ואדה"ר היה מולדו וי"ד ואין אנו חוששין אלא על יצירת האדם שהוא עיקר בריאת העולם (שם) ולכן קראו שנייה ליצירה כלומר לפי חשבון מולד בהר"ד שהוא מולד תהו אבל באמת לפי יצירתו של אדה"ר הוא שנה ראשונה ליצירה וכל זה מבואר ברמב"ם בהל' קידוש החדש פ"י אלא שקיצר שם וביתר ביאור מבואר בתוס' ר"ה (ח' א) ד"ה לתקופות ע"ש:

(ט) כשאנו מונים שבע שמיטות ושנת החמשים יובל הרי יש לדעת אם שנת היובל עולה לחשבון השמיטות אם לאו ויש נ"מ גדולה בזה דאם היובל עולה למנין שמיטות והיינו דהיובל הוא שנה ראשונה לשמיטה ראשונה של יובל השני הולכין השמיטות כסדר בלי הפסק אבל אם שנת היובל אינו עולה בחשבון השמיטות הרי יחסר מכל מאה שנים שתי שנים ויש בזה מחלוקת ר' יהודה ורבנן (ר"ה ט' א) דר"י סבר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן דנחשב גם שנה ראשונה לשמיטה הבאה ורבנן סברי דאינו עולה ע"ש:

(י) והנה הרמב"ם שם דין ז' פסק כרבנן וז"ל שנת יובל אינו עולה ממנין השבוע וכו' ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל עכ"ל אבל רבותינו בעלי התוס' בר"ה שם וכן בלפני אידיהן (ט' ב) פסקו כר"י דכן מבואר להדיא מחשבון הגמ' שם ע"ש ולפ"ז לדבריהם גם עתה שאנו מונין חשבון השמיטות לענין עבודת קרקע בא"י ולשמיטת כספים גם בח"ל כמ"ש בח"מ סי' ס"ז אנו מונין שנה אחר שנה בלי הפסק וכן הוא בטור ח"מ ובש"ע שם וכן נדפס בכל לוחות השנה אבל להרמב"ם היה לנו להסיר מכל מאה שנים שני שנים שלא לחושבן כלל ואין עושין כן האמנם גם הרמב"ם עצמו לא פסק כן כמו שנבאר בס"ד:

(יא) וז"ל הרמב"ם שם דין ג' י"ז יובלים מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ושנה שיצאו בה שחרב הבית בראשונה מוצאי שביעית היתה ושנת ל"ו ביובל היתה שבית ראשון עמד ת"י שנים כיון שחרב הבית בטל מנין זה כשבטלה נשארה הארץ חריבה ע' שנה ונבנה בית שני ועמד ת"ך שנה ובשנה השביעית מבניינו עלה עזרא והיא הביאה השנייה ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר ועשו שנת י"ג לבנין בית שני שמיטה ומנו שבע שמיטות וקידשו שנת החמשים אע"פ שלא היתה שם יובל בבית שני מונין היו אותו כדי לקדש שמיטות נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחלתה מתשרי שאחר החורבן כשני חדשים שהרי מתשרי הוא המנין לשמיטין וליובלות אותה השנה מוצאי שביעית היתה ושנת ט"ו מן היובל התשיעי היתה ולפי חשבון זה שנה זו וכו' ל"ו וט' מאות וד' אלפים ליצירה היא שנת שמיטה והיא שנת כ"א מן היובל:

(יב) וכתב עוד אבל כל הגאונים אמרו שמסורת היא בידיהם איש מפי איש שלא מנו באותן השבעים שנה שבין חורבן בית ראשון ובנין בית שני אלא שמיטות בלבד בלא יובל וכן משחרב באחרונה לא מנו שנת החמשים אלא שבע שבע בלבד מתחלת שנת החורבן וכן עולה בגמ' (לפני אידיהן ט' א) כפי חשבון זה שהוא קבלה ושנת השמיטה ידועה ומפורסמת אצל הגאונים וחכמי א"י וכולן לא מנו אלא לשני חורבן ומשליכין אותן שבע שבע ולפי חשבון זה תהיה שנה זו וכו' מוצאי שביעית ועל זה אנו סומכין וכו' עכ"ל ואח"כ כתב שנת יובל אינה עולה ממנין וכו' עכ"ל וזה סותר לדבריו הקודמים וגם דבריו ודברי הגאונים אחד הם:

(יג) אמנם ביאור דבריו כן הוא דוודאי הרמב"ם פוסק כר"י אמנם זהו בזמן הבית כשנוהג יובל ואפילו בבית שני שלא נהג יובל מ"מ כיון שהבית קיים מנו היובלין לקדש השמיטין אך בזמני החורבן לא מנו כלל כיון שגלו מא"י ושמיטת כספים לשיטת הרמב"ם בריש פ"ט אינו אלא בזמן שהיובל נוהג אך מדרבנן נוהג שמיטת כספים כמ"ש שם וא"כ כשנרצה לידע השנה שאנו עומדים כמה הוא לשמיטה נצטרך למנות לפי חשבון היובל כר' יהודה ולסלק מכל מאה תרתי אבל הגאונים אמרו דגם אחר החורבן מנו שמיטין אך לא לפי היובלות דס"ל דאפילו לר' יהודה א"צ למנות לפי חשבון היובל אלא כשיובל נוהג ולא בזמן שאינו נוהג ולפ"ז ממילא גם בבית שני לא מנו לפי חשבון היובלות כיון שלא היה יובל נוהג בו ולפ"ז יש נ"מ בין חשבונו של הרמב"ם לבין חשבון הגאונים לפי זמנו של הרמב"ם שהיה אלף ומאה ושבע לחורבן שהוא שנת תתקל"ו באלף החמישי ליצירה בשנה אחת ולכן להרמב"ם היה שנה זו שמיטה ולהגאונים מוצאי שביעית כלומר שנה ראשונה לשמיטה הבאה כמו שנבאר החשבון (כנלע"ד וכ"מ מהכ"מ ומ"ש אבל כל הגאונים וכו' שלא מנו אלא שמיטות ולא יובל וכו' ה"פ דלא כהרמב"ם שלא מנו כלל דאלו מנו היו מונין לחשבון היובל דאינו כן אלא מנו ולא מנו רק לשמיטין ולא ליובלות ואח"כ אומר עיקר הדין דיובל אינה עולה ממנין השבוע כר"י וזהו כשיובל נוהג ודו"ק):

(יד) כיצד ע' של חורבן ת"ך שעמד בית שני אלף ומאה ושבע אחר חורבן והם ביחד אלף תקצ"ז כשנחלקם לשביעית שביעית אלף ת' ר' שמיטות וקצ"ז כ"ח שמיטות ושנה אחד ונמצא דזה השנה הוא מוצאי שביעית כלומר שנה ראשונה של שמיטה אחרת וזהו להגאונים משא"כ לחשבון היובל מאלף יוסר עשרה שנים מן ת' שמונה שנים מן צ"ו שני שנים שהוא קרוב למאה הרי כ' שנים ונחסר שנה לג' שמיטות וממילא דשנה זו שנת השמיטה וזהו שאומר הרמב"ם דלחשבונו שנת תתקל"ו הוא שמיטה ולהגאונים מוצאי שביעית ובזמנינו היתה שמיטה בשנת תרנ"ו לאלף הששי ויהיה עוד אי"ה בשנת תרס"ג ונמצא דלדינא עכשיו לא פליג הרמב"ם עם התוס' והכל מודים דאין מחשבין היובלות ואין כן דעת הראב"ד בהשגות שם ולדידיה גם עתה מחשבין היובלות ע"ש:

(טו) כל זמן שהיובל נוהג בארץ נוהג גם בח"ל לענין שילוח עבדים לחירות דאע"ג דכתיב וקראתם דרור בארץ דמשמע ולא בח"ל מ"מ מדכתיב יובל היא בכל מקום א"כ למה נאמר בארץ אלא בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג גם בח"ל בזמן שאין הדרור נוהג בארץ אינו נוהג בח"ל (קדושין ל"ח ב) כלומר דלכאורה כיון דשילוח עבדים הוי חובת הגוף דנוהג בח"ל ככל המצות של חובת הגוף שנוהגות בין בארץ בין בח"ל ושארי מצות של יובל ליכא בח"ל גם כשנוהג בארץ דשמיטת קרקע לא שייך בח"ל דהיא חובת קרקע התלויה בארץ ותקיעת שופר ג"כ לא שייך בח"ל דאינו אלא בב"ד והשמטת כספים ליכא ביובל כלל כמו שיתבאר וא"כ אין בח"ל ענין יובל רק לשילוח עבדים וא"כ למה לא ינהוג יובל בח"ל לעולם ולזה קמ"ל קרא דכשאינו נוהג בארץ אינו נוהג גם בח"ל (ואע"ג דהתקיעות הוא בב"ד סתם ולא בב"ד הגדול מ"מ נ"ל דבח"ל ליכא תקיעות כמו שיתבאר בסי' הבא סעי' ד'):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף