ערוך השולחן העתיד/זרעים/לט: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''מהו עבד עברי דאינו אלא בזמן היובל ובו י"ג סעיפים''' <br>בשלשה מקומות בתורה כתיב דין עבד עברי האחד במשפטים כי תקנה עבד עברי וגו' והשני בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד והשלישי במשנה תורה בראה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' ועבדך שש שנים וגו' ואינם נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג שהרי במשפטים כתיב ואם אמור יאמר העבד וגו' ועבדו לעולם ופירושו לעולמו של יובל כמפורש בבהר עד שנת היובל יעבוד עמך ומזה באמת דריש רבי במכילתא פרשת משפטים וז"ל רבי אומר בא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה וראיה משמואל דכתיב וישב שם עד עולם ואמו הביאתו כאשר גמלתו לשני שנים והוא חי נ"ב שנה כדאיתא שלהי מ"ק והכוונה דעולמו של דור אחד הוא נ' שנה אבל שלא בזמן היובל א"א למכור עצמו בעבד עברי אלא שכיר בעלמא למלאכה ולא קנין הגוף דעבד עברי גופו קנוי {{ממ|קדושין ט"ז א}} וכן אין ב"ד מוכרין אותו כשאין יובל:
{{מרכז|'''מהו עבד עברי דאינו אלא בזמן היובל''' ובו י"ג סעיפים}}
 
{{עוגןמ|א}} בשלשה מקומות בתורה כתיב דין עבד עברי האחד במשפטים כי תקנה עבד עברי וגו' והשני בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד והשלישי במשנה תורה בראה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' ועבדך שש שנים וגו' ואינם נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג שהרי במשפטים כתיב ואם אמור יאמר העבד וגו' ועבדו לעולם ופירושו לעולמו של יובל כמפורש בבהר עד שנת היובל יעבוד עמך ומזה באמת דריש רבי במכילתא פרשת משפטים וז"ל רבי אומר בא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה וראיה משמואל דכתיב וישב שם עד עולם ואמו הביאתו כאשר גמלתו לשני שנים והוא חי נ"ב שנה כדאיתא שלהי מ"ק והכוונה דעולמו של דור אחד הוא נ' שנה אבל שלא בזמן היובל א"א למכור עצמו בעבד עברי אלא שכיר בעלמא למלאכה ולא קנין הגוף דעבד עברי גופו קנוי {{ממ|[[בבלי/קידושין/טז/א|קדושין ט"ז א]]}} וכן אין ב"ד מוכרין אותו כשאין יובל:


{{עוגןמ|ב}} יש שני מיני עבד עברי האחד מי שמוכר עצמו לעבד מפני דוחקו וזהו שנאמר בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי שהוא מוכר את עצמו מרצונו ותניא בת"כ שם מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח {{ממ|המעות}} באפונדתו וליקח לו בהמה כלים ובית אא"כ העני ת"ל וכי ימוך וגו' וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות עבדים וז"ל מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור עצמו וכו' ואינו רשאי למכור א"ע עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו וכו' עכ"ל:
{{עוגןמ|ב}} יש שני מיני עבד עברי האחד מי שמוכר עצמו לעבד מפני דוחקו וזהו שנאמר בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי שהוא מוכר את עצמו מרצונו ותניא בת"כ שם מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח {{ממ|המעות}} באפונדתו וליקח לו בהמה כלים ובית אא"כ העני ת"ל וכי ימוך וגו' וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות עבדים וז"ל מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור עצמו וכו' ואינו רשאי למכור א"ע עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו וכו' עכ"ל:
שורה 29: שורה 31:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:עבד עברי]]

גרסה אחרונה מ־22:03, 19 באפריל 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו עבד עברי דאינו אלא בזמן היובל ובו י"ג סעיפים

(א) בשלשה מקומות בתורה כתיב דין עבד עברי האחד במשפטים כי תקנה עבד עברי וגו' והשני בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד והשלישי במשנה תורה בראה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' ועבדך שש שנים וגו' ואינם נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג שהרי במשפטים כתיב ואם אמור יאמר העבד וגו' ועבדו לעולם ופירושו לעולמו של יובל כמפורש בבהר עד שנת היובל יעבוד עמך ומזה באמת דריש רבי במכילתא פרשת משפטים וז"ל רבי אומר בא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה וראיה משמואל דכתיב וישב שם עד עולם ואמו הביאתו כאשר גמלתו לשני שנים והוא חי נ"ב שנה כדאיתא שלהי מ"ק והכוונה דעולמו של דור אחד הוא נ' שנה אבל שלא בזמן היובל א"א למכור עצמו בעבד עברי אלא שכיר בעלמא למלאכה ולא קנין הגוף דעבד עברי גופו קנוי (קדושין ט"ז א) וכן אין ב"ד מוכרין אותו כשאין יובל:

(ב) יש שני מיני עבד עברי האחד מי שמוכר עצמו לעבד מפני דוחקו וזהו שנאמר בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי שהוא מוכר את עצמו מרצונו ותניא בת"כ שם מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח (המעות) באפונדתו וליקח לו בהמה כלים ובית אא"כ העני ת"ל וכי ימוך וגו' וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות עבדים וז"ל מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור עצמו וכו' ואינו רשאי למכור א"ע עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו וכו' עכ"ל:

(ג) ויש מין עבד עברי שב"ד מוכרין אותו בעד מה שגנב ואיבד הגניבה ואין לו במה לשלם ובזה כתבה תורה במשפטים בעניינא דמחתרת אם אין לו ונמכר בגניבתו שב"ד מוכרין אותו ובזה נאמר במשפטים כי תקנה עבד עברי לא תלה במכירת עצמו כבפרשת בהר אלא בקניית האדון מיד ב"ד וזהו גם שבמשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי שנמכר בעל כרחו בגנבתו:

(ד) ודווקא איש אבל האשה אינה מוכרת עצמה אפילו כשהיא ענייה לשפחה עברית ובמכילתא דרשו זה מדכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה האב מוכר בתו לאמה ולא היא מוכרת את עצמה וגדר גדול גדרה התורה בזה שאם היה רשות לאשה למכור א"ע לשפחה היו מתעללים בה והיתה כהפקר משא"כ האב כשמוכר בתו חדא דקטנה היא שהרי יוצאה בסימנים ואינה עלולה לתאות הפקר ועוד דהאב רואה לאיזה מקום ישר למוכרה וכן ב"ד אין מוכרין את האשה בגניבתה דכתיב ונמכר בגניבתו ולא בגניבתה וכן אסרו לאשה לקנות עבד עברי או עבד כנעני מפני החשד וכן אין הגר נמכר בעבד עברי דבעינן ושב אל משפחתו וליכא (ב"מ ע"א א):

(ה) ודין זה דגר (בזמן הקדמון) מבואר בגמ' (שם) אבל במכילתא ריש משפטים שנינו כי תקנה עבד עברי למה נאמר להביא הגר דברי ר' ישמעאל ר"א אומר אינו צריך אם ישראל עובד שש שנים הוא יעבוד י"ב אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ישראל שש אף הוא שש עכ"ל הרי דגר נמכר לעבד עברי ותירץ הסמ"ג וכן בהגהת מיימוני דהמכילתא מיירי בגר הבא על בת ישראל שמשפחת אם היא לו משפחה (והובא בכ"מ) ולא אבין חדא דהא כתיב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב ומאי מהני משפחת אם ועוד דהא אמרינן בב"ב (ק"ט ב) דמשפחת אם אינה קרויה משפחה ובעיקר הדבר אינו מובן דאם הוא נולד מגר שבא על בת ישראל הרי אינו גר וישראל גמור הוא דאפילו עכו"ם הבא על בת ישראל הוי ישראל גמור ואע"ג דלא דמי דבשם הולך אחר האם אבל בכאן הולך אחר האב מ"מ מה שייך לקרא אותו גר הלא נולד ביהדות וצע"ג:

(ו) ובעיקר הסתירה היה נ"ל דל"ק כלל דבגמ' הא מיירי במוכר עצמו דאקרא דכי ימוך קאי שם ובשם כתיב ושב אל משפחתו והמכילתא הא אקרא דכי תקנה עבד עברי קאי דמיירי במכרוהו ב"ד בגנבתו ובשם הא לא כתיב ושב אל משפחתו ולכן מרבינן שפיר גם גר ואף דבקדושין (ט"ו א) אמרינן דגם במכרוהו ב"ד בעינן ושב אל משפחתו אבל תנאי דמכילתא לא יסבורו כן:

(ז) כשב"ד מוכרין אדם בעד גניבתו היינו כשלא נמצא ממה לגבות ואין מוכרין אותו רק בעד הקרן ולא בעד הכפל או ארבעה וחמשה וביארנו זה בח"מ סי' שמ"ח סעי' י"א ושאינו נמכר בעד גניבת הקדש ובעד גניבת עכו"ם ובגמ' לא נמצא זה רק הרמב"ם בפ"ג מגניבה כתב זה ובוודאי כן הוא דכיון דממעטינן בגנבתו ולא בכפילו (קדושין י"ח א) ממילא דזה לא שייך בהקדש ועכו"ם דליכא בהו כפילא ולכן באלו נשאר עליו חוב ולכשתשיג ידו ישלם וכן באשה כיון שאינה נמכרת:

(ח) בקדושין שם מביא שני ברייתות דבאחת שנינו דאינו נמכר וחוזר ונמכר כלומר דאינו נמכר אלא פעם אחת ובהשנית שנינו דנמכר וחוזר ונמכר ומוקי לה אביי כאן באדם אחד כאן בשני בני אדם ופירש"י דעל העמדה בדין אחת אינו נמכר שני פעמים כגון שגנב אלף דינרים ועמד בדין וחייבוהו שב"ד ימכורו אותו לעבד ואינו שוה אלא ה' מאות אין מוכרין אותו פעם אחרת אלא נשאר עליו חוב וה"ה אם עמד בדין על שני גניבות או יותר בין מאדם אחד בין משני בני אדם אינו נמכר אלא פעם אחת אבל נמכר על כל העמדה בדין אפילו הרבה גניבות כשעמד בדין על כל אחד בפ"ע בין מאדם אחד בין משני בני אדם נמכר וחוזר ונמכר ואביי דאמר אדם אחד ושני בני אדם אורחא דמילתא נקיט דבשני בני אדם מסתמא היו שני העמדות בדין ורבותינו בעלי התוס' פירשו כפשטיה דעל אדם אחד נמכר וחוזר ונמכר אבל על שני בני אדם אינו נמכר וחוזר ונמכר ורש"י ז"ל לא ניחא ליה לפרש כן דלמה אבד השני זכותו לגמרי אלא דבהעמדה בדין תלוי והטעם דגם על פועלי און חסתה התורה על כבודם שלא יעמדו שני פעמים בדין להמכר בעבדות:

(ט) ובאמת הרמב"ם ז"ל בספ"ג מגניבה מפרש ג"כ כפשטיה אך להיפך דבאדם אחד אינו נמכר וחוזר ונמכר ובשני בני אדם נמכר וחוזר ונמכר וזהו גם לפי הסברא כמובן וז"ל הרמב"ם שם היה קרן הגניבה שוה מאה ואין הגנב שוה אלא נ' ה"ז נמכר ושאר הקרן עם הכפל ה"ז עליו חוב עד שיצא בשביעית ויעשיר וישלם היה הגנב שוה יותר מגניבתו אינו נמכר כלל שנאמר ונמכר בגניבתו עד שיהא דמיו כולן מובלעין בגנבתו גנב ונמכר וחזר וגנב אם לשנים גנב ה"ז נמכר פעם שני ואפילו גנב לק' אנשים נמכר ק' פעמים ואם לראשון גנב פעם שנייה אינו נמכר שנית אלא ישאר עליו הכל חוב עכ"ל:

(י) עוד כתב שם גנב לזה וחזר וגנב לזה וחזר וגנב לזה כולן שותפין בו ואם היו דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מזה נמכר ומחלקין ביניהן ושאר הכפילות חוב עליו ואם היו דמיו יתר אינו נמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר עכ"ל. דין זה לא מצאתי מפורש בגמ' אמנם הרמב"ם נ"ל דלמדה מדאמר אביי שם בגניבתו טובא משמע כלומר אפילו של הרבה בני אדם א"כ ממילא הא דכתיב ונמכר בגניבתו היינו שנמכר בפעם אחת וכולן דינם כאדם אחד:

(יא) עוד כתב שותפין שגנבו כאחד משלשין ביניהם וכל אחד מהם נמכר בחלקו מן הקרן וכל מי שדמיו יותר על חלק הקרן שנתחייב בו אינו נמכר עכ"ל וגם זה לא מצאתי מפורש בגמ' אך בוודאי כן הוא ורק דבזה נראה לפמ"ש בח"מ סי' שמ"ח סעי' י"ד דהעיקר לדינא דאם אין לאחד לשלם מחוייב השני לשלם בעדו דכולן אחראין זל"ז א"כ אין דין זה אלא כשלא נמצא לכולם ממה לגבות ובח"מ ס"ס שנ"ב קצרנו בזה ע"ש:

(יב) עבד עברי שמכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל או לגר צדק וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לעכו"ם ואפילו לג"ת ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד כוכבים ואפילו לעבודתה עצמה ה"ז מכור שנאמר או לעקר משפחת גר וזהו הנמכר לעבודתה עצמה בא ואמר הריני מוכר עצמי לזה אין אתה זקוק לו עד שימכור עצמו אבל לאחר שנמכר אע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו שלא יטמא בהם שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו ודרשו בת"כ ולא קודם שנמכר כלומר שאין אתה זקוק לו באמירתו:

(יג) אחד המוכר עצמו ואחד שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרים שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אלא בצינעה ודרך כבוד. ובת"כ פרשת בהר דרשו וכי תשיג יד גר ותושב עמך מי גרם לזה שיעשיר דיבוקו עמך ומך אחיך עמו מי גרם לזה שיעני דיבוקך עמו ונמכר וכו':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף