ערוך השולחן העתיד/זרעים/לז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''דין מקדיש שדה מקנה ודין שומת הקדש ובו ח' סעיפים''' <br>המקדיש שדה מקנה כתוב בתורה בפ' בחקתי ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לד' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לד' בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ וה"פ דשדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא חוזרת לבעליה הראשונים וכמו ששנינו במשנה דערכין {{ממ|כ"ו ב}} שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ומפרש טעמא דקרא וזה שהכתוב הכפיל הלשון לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ זהו דאם הראשון מכר לשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה והייתי אומר שתשוב להשני אשר קנהו מאתו קמ"ל לאשר לו אחוזת הארץ כלומר להראשון אך לפ"ז היה די למיכתב לאשר לו אחוזת הארץ בלבד:
{{מרכז|'''דין מקדיש שדה מקנה ודין שומת הקדש''' ובו ח' סעיפים}}


{{עוגןמ|ב}} ובאמת בת"כ יש דרשא על זה וכן הוא בגמ' {{ממ|כ"ו א}} דתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ יאמר לאשר לו אחוזת הארץ מה ת"ל לאשר קנהו מאתו שדה שיצאת לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים ת"ל לאשר קנהו כלומר שדה אחוזה שיצאה ביובל לכהנים כמ"ש בסי' הקודם ואחר היובל מכרה הכהן וזה הלוקח הקדישה וכשהגיע היובל השני יכול שתהא דינו כיובל הראשון שתחזור להבעלים הראשונים שהוא בעל האחוזה דאינו כן דכיון שביובל ראשון יצאה לכהנים נפסקה אחוזתו ועתה ביובל השני חוזרת להכהן שמכרה ונעשית כשדה מקנה ואם אפילו הראשון מכר להשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה חוזרת להכהן וברמב"ם לא מצאתי דין זה כלל:
{{עוגןמ|א}} המקדיש שדה מקנה כתוב בתורה בפ' בחקתי ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לד' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לד' בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ וה"פ דשדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא חוזרת לבעליה הראשונים וכמו ששנינו במשנה דערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/כו/ב|כ"ו ב]]}} שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ומפרש טעמא דקרא וזה שהכתוב הכפיל הלשון לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ זהו דאם הראשון מכר לשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה והייתי אומר שתשוב להשני אשר קנהו מאתו קמ"ל לאשר לו אחוזת הארץ כלומר להראשון אך לפ"ז היה די למיכתב לאשר לו אחוזת הארץ בלבד:
 
{{עוגןמ|ב}} ובאמת בת"כ יש דרשא על זה וכן הוא בגמ' {{ממ|[[בבלי/ערכין/כו/א|כ"ו א]]}} דתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ יאמר לאשר לו אחוזת הארץ מה ת"ל לאשר קנהו מאתו שדה שיצאת לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים ת"ל לאשר קנהו כלומר שדה אחוזה שיצאה ביובל לכהנים כמ"ש בסי' הקודם ואחר היובל מכרה הכהן וזה הלוקח הקדישה וכשהגיע היובל השני יכול שתהא דינו כיובל הראשון שתחזור להבעלים הראשונים שהוא בעל האחוזה דאינו כן דכיון שביובל ראשון יצאה לכהנים נפסקה אחוזתו ועתה ביובל השני חוזרת להכהן שמכרה ונעשית כשדה מקנה ואם אפילו הראשון מכר להשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה חוזרת להכהן וברמב"ם לא מצאתי דין זה כלל:


{{עוגןמ|ג}} מהו זה דכתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ובת"כ תניא דזהו כמכסת שדה אחוזה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וגם רש"י בחומש פי' כן ע"ש אבל להלכה אינו כן דר' אליעזר ס"ל כן וחכמים פליגי עליה ברפ"ג דערכין דתנן בשדה אחוזה וכו' נותן זרע וכו' ובשדה מקנה נותן את שויו ר"א אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה והלכה כחכמים כמ"ש מפרשי המשניות ופשיטא דכן הוא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכל סוגית הש"ס דערכין הולכת כן:
{{עוגןמ|ג}} מהו זה דכתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ובת"כ תניא דזהו כמכסת שדה אחוזה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וגם רש"י בחומש פי' כן ע"ש אבל להלכה אינו כן דר' אליעזר ס"ל כן וחכמים פליגי עליה ברפ"ג דערכין דתנן בשדה אחוזה וכו' נותן זרע וכו' ובשדה מקנה נותן את שויו ר"א אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה והלכה כחכמים כמ"ש מפרשי המשניות ופשיטא דכן הוא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכל סוגית הש"ס דערכין הולכת כן:


{{עוגןמ|ד}} וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מערכין דין כ"ו וז"ל כיצד דין מקדיש שדה מקנתו שמין אותה בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודה אותה כל מי שירצה ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ל וכבר כתבנו בסי' ל"ה סעי' ד' דנראה לנו דבעל השדה מקנה כשפודה מההקדש בזמן שאין היובל נוהג דמוסיף חומש והבאנו ראיות לזה ע"ש:
{{עוגןמ|ד}} וכ"כ הרמב"ם ב[[רמב"ם/ערכין/ד#כו|פ"ד מערכין דין כ"ו]] וז"ל כיצד דין מקדיש שדה מקנתו שמין אותה בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודה אותה כל מי שירצה ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ל וכבר כתבנו ב[[ערוך השולחן העתיד/זרעים/לה#ד|סי' ל"ה סעי' ד']] דנראה לנו דבעל השדה מקנה כשפודה מההקדש בזמן שאין היובל נוהג דמוסיף חומש והבאנו ראיות לזה ע"ש:


{{עוגןמ|ה}} וכיון דבשדה מקנה פודין בשויו שוב אין חילוק בין הקדיש קרקע בלא אילנות או קרקע ואילנות או אילנות בלא קרקע ובין שדה הראויה לזריעה לבין שדה שאינה ראויה לזריעה כיון דהכל לפי שויו ופשוט הוא דגם בשדה מקנה יכול למכור מנכסיו או ללוות וליגאל וכן גואל לחצאין כמו בשדה אחוזה ואף דהדרש הוא מאם גאול יגאל דכתיב בשדה אחוזה כמבואר בערכין {{ממ|ל' ב}} מ"מ פשיטא דגם בשדה מקנה כן הוא כיון דלא נמצא מיעוט להיפך וכבר כתבנו בסי' ל"ה סעי' ז' דנראה לענ"ד דבשדה מקנה כופין את המקדיש לגאול בין בזמן שהיובל נוהג ובין בזמן שאין היובל נוהג וכן משמע בספ"ק דבכורות דבכל הגאולות מצוה בבעלים יותר ע"ש:
{{עוגןמ|ה}} וכיון דבשדה מקנה פודין בשויו שוב אין חילוק בין הקדיש קרקע בלא אילנות או קרקע ואילנות או אילנות בלא קרקע ובין שדה הראויה לזריעה לבין שדה שאינה ראויה לזריעה כיון דהכל לפי שויו ופשוט הוא דגם בשדה מקנה יכול למכור מנכסיו או ללוות וליגאל וכן גואל לחצאין כמו בשדה אחוזה ואף דהדרש הוא מאם גאול יגאל דכתיב בשדה אחוזה כמבואר בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/ל/ב|ל' ב]]}} מ"מ פשיטא דגם בשדה מקנה כן הוא כיון דלא נמצא מיעוט להיפך וכבר כתבנו ב[[ערוך השולחן העתיד/זרעים/לה#ז|סי' ל"ה סעי' ז']] דנראה לענ"ד דבשדה מקנה כופין את המקדיש לגאול בין בזמן שהיובל נוהג ובין בזמן שאין היובל נוהג וכן משמע בספ"ק דבכורות דבכל הגאולות מצוה בבעלים יותר ע"ש:


{{עוגןמ|ו}} ויש להסתפק בגאלה אחר מיד ההקדש אם ביכולת הבעלים לכופו לפדות ממנו קודם היובל או בזמן שאין היובל נוהג ומלשון הכתוב והגמ' והרמב"ם משמע שאינו יכול לכופו ועמ"ש בסי' ל"ה סעי' י' ובסי' ל"ו סעי' ו':
{{עוגןמ|ו}} ויש להסתפק בגאלה אחר מיד ההקדש אם ביכולת הבעלים לכופו לפדות ממנו קודם היובל או בזמן שאין היובל נוהג ומלשון הכתוב והגמ' והרמב"ם משמע שאינו יכול לכופו ועמ"ש ב[[ערוך השולחן העתיד/זרעים/לה#י|סי' ל"ה סעי' י']] וב[[ערוך השולחן העתיד/זרעים/לו#ו|סי' ל"ו סעי' ו']]:


{{עוגןמ|ז}} כל שדה ששמין אותה להקדש למכור בדמיה מכריזין עליה ששים יום רצופים בבוקר בשעת הכנסת פועלים ובערב בשעת הוצאת פועלים ובעת ההכרזה מסיימין מצריה ואומר כך היא יפה כלומר כך וכך תבואה מוציאה ובכך וכך שומתה כל הרוצה ליקח יבא ויקח ולמה בשעת זמני הפועלים ליכנס ולצאת כדי שמי שירצה ליקח יבקש הפועלים שבדרך הילוכם יבקרו אותה וההכרזה היא במקום אוסף הרבה אנשים כמו בבהכ"נ כמ"ש בח"מ סי' ק"ט בהכרזת נכסי יתומים ודיני שומא נתבאר שם בסי' ק"ג ואחרי השומא וההכרזות מי שירצה ליתן יותר נותן המעות להגזבר והוחלטה לו הקרקע ומיד יוצאה לחולין ואם יש שם פירות תלושין נמכרין בפ"ע דאין להם שייכות להקרקע וכן כל הדברים המבוארים בח"מ סי' רט"ז שאינם שייכים להשדה נמכרים בפ"ע:
{{עוגןמ|ז}} כל שדה ששמין אותה להקדש למכור בדמיה מכריזין עליה ששים יום רצופים בבוקר בשעת הכנסת פועלים ובערב בשעת הוצאת פועלים ובעת ההכרזה מסיימין מצריה ואומר כך היא יפה כלומר כך וכך תבואה מוציאה ובכך וכך שומתה כל הרוצה ליקח יבא ויקח ולמה בשעת זמני הפועלים ליכנס ולצאת כדי שמי שירצה ליקח יבקש הפועלים שבדרך הילוכם יבקרו אותה וההכרזה היא במקום אוסף הרבה אנשים כמו בבהכ"נ כמ"ש בח"מ סי' ק"ט בהכרזת נכסי יתומים ודיני שומא נתבאר שם בסי' ק"ג ואחרי השומא וההכרזות מי שירצה ליתן יותר נותן המעות להגזבר והוחלטה לו הקרקע ומיד יוצאה לחולין ואם יש שם פירות תלושין נמכרין בפ"ע דאין להם שייכות להקרקע וכן כל הדברים המבוארים בח"מ סי' רט"ז שאינם שייכים להשדה נמכרים בפ"ע:

גרסה אחרונה מ־21:06, 19 באפריל 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין מקדיש שדה מקנה ודין שומת הקדש ובו ח' סעיפים

(א) המקדיש שדה מקנה כתוב בתורה בפ' בחקתי ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לד' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לד' בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ וה"פ דשדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא חוזרת לבעליה הראשונים וכמו ששנינו במשנה דערכין (כ"ו ב) שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ומפרש טעמא דקרא וזה שהכתוב הכפיל הלשון לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ זהו דאם הראשון מכר לשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה והייתי אומר שתשוב להשני אשר קנהו מאתו קמ"ל לאשר לו אחוזת הארץ כלומר להראשון אך לפ"ז היה די למיכתב לאשר לו אחוזת הארץ בלבד:

(ב) ובאמת בת"כ יש דרשא על זה וכן הוא בגמ' (כ"ו א) דתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ יאמר לאשר לו אחוזת הארץ מה ת"ל לאשר קנהו מאתו שדה שיצאת לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים ת"ל לאשר קנהו כלומר שדה אחוזה שיצאה ביובל לכהנים כמ"ש בסי' הקודם ואחר היובל מכרה הכהן וזה הלוקח הקדישה וכשהגיע היובל השני יכול שתהא דינו כיובל הראשון שתחזור להבעלים הראשונים שהוא בעל האחוזה דאינו כן דכיון שביובל ראשון יצאה לכהנים נפסקה אחוזתו ועתה ביובל השני חוזרת להכהן שמכרה ונעשית כשדה מקנה ואם אפילו הראשון מכר להשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה חוזרת להכהן וברמב"ם לא מצאתי דין זה כלל:

(ג) מהו זה דכתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ובת"כ תניא דזהו כמכסת שדה אחוזה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וגם רש"י בחומש פי' כן ע"ש אבל להלכה אינו כן דר' אליעזר ס"ל כן וחכמים פליגי עליה ברפ"ג דערכין דתנן בשדה אחוזה וכו' נותן זרע וכו' ובשדה מקנה נותן את שויו ר"א אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה והלכה כחכמים כמ"ש מפרשי המשניות ופשיטא דכן הוא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכל סוגית הש"ס דערכין הולכת כן:

(ד) וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מערכין דין כ"ו וז"ל כיצד דין מקדיש שדה מקנתו שמין אותה בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודה אותה כל מי שירצה ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ל וכבר כתבנו בסי' ל"ה סעי' ד' דנראה לנו דבעל השדה מקנה כשפודה מההקדש בזמן שאין היובל נוהג דמוסיף חומש והבאנו ראיות לזה ע"ש:

(ה) וכיון דבשדה מקנה פודין בשויו שוב אין חילוק בין הקדיש קרקע בלא אילנות או קרקע ואילנות או אילנות בלא קרקע ובין שדה הראויה לזריעה לבין שדה שאינה ראויה לזריעה כיון דהכל לפי שויו ופשוט הוא דגם בשדה מקנה יכול למכור מנכסיו או ללוות וליגאל וכן גואל לחצאין כמו בשדה אחוזה ואף דהדרש הוא מאם גאול יגאל דכתיב בשדה אחוזה כמבואר בערכין (ל' ב) מ"מ פשיטא דגם בשדה מקנה כן הוא כיון דלא נמצא מיעוט להיפך וכבר כתבנו בסי' ל"ה סעי' ז' דנראה לענ"ד דבשדה מקנה כופין את המקדיש לגאול בין בזמן שהיובל נוהג ובין בזמן שאין היובל נוהג וכן משמע בספ"ק דבכורות דבכל הגאולות מצוה בבעלים יותר ע"ש:

(ו) ויש להסתפק בגאלה אחר מיד ההקדש אם ביכולת הבעלים לכופו לפדות ממנו קודם היובל או בזמן שאין היובל נוהג ומלשון הכתוב והגמ' והרמב"ם משמע שאינו יכול לכופו ועמ"ש בסי' ל"ה סעי' י' ובסי' ל"ו סעי' ו':

(ז) כל שדה ששמין אותה להקדש למכור בדמיה מכריזין עליה ששים יום רצופים בבוקר בשעת הכנסת פועלים ובערב בשעת הוצאת פועלים ובעת ההכרזה מסיימין מצריה ואומר כך היא יפה כלומר כך וכך תבואה מוציאה ובכך וכך שומתה כל הרוצה ליקח יבא ויקח ולמה בשעת זמני הפועלים ליכנס ולצאת כדי שמי שירצה ליקח יבקש הפועלים שבדרך הילוכם יבקרו אותה וההכרזה היא במקום אוסף הרבה אנשים כמו בבהכ"נ כמ"ש בח"מ סי' ק"ט בהכרזת נכסי יתומים ודיני שומא נתבאר שם בסי' ק"ג ואחרי השומא וההכרזות מי שירצה ליתן יותר נותן המעות להגזבר והוחלטה לו הקרקע ומיד יוצאה לחולין ואם יש שם פירות תלושין נמכרין בפ"ע דאין להם שייכות להקרקע וכן כל הדברים המבוארים בח"מ סי' רט"ז שאינם שייכים להשדה נמכרים בפ"ע:

(ח) הלוקח שדה מאביו או מאחד משארי מורישיו והקדישה שיש עליה שני שמות שדה מקנה ושדה אחוזה נדונית כשדה אחוזה ולא מיבעיא אם מת אביו ואח"כ הקדיש דבשעת ההקדש כבר ירשה אלא אפילו הקדישה ואח"כ מת אביו דינה כשדה אחוזה דכתיב ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו ומיותר הוא דפשיטא כיון שקנאה אינה אחוזה אלא דה"פ שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה כגון שקנה מאיש זר יצאה שדה שקנאה ממי שראוי להיות מורישו הוה כשדה אחוזה וכל דיני שדה אחוזה נוהג בה ואין זה שייך לדין דקנין פירות כקנין הגוף דמי דאפילו אי כקנין הגוף דמי וכבר היתה קנויה בידו מ"מ התורה גזרה כן (גמ' ספ"ז דערכין ע"ש) ואם האב חי בזמן היובל חוזרת לאביו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף