ערוך השולחן העתיד/זרעים/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין מוכר בית בבתי ערי חומה ובערי פרזים ובו כ"ב סעיפים

(א) המוכר בית בבתי ערי חומה בשעת היובל מפורש בתורה פרשת בהר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדרתיו לא יצא ביובל והוה היפך ממש משדה אחוזה דבשדה אחוזה אינו פודה בפחות משני שנים ובכאן גואל מיד ובשדה אחוזה יש לו רשות לפדות אחר שני שנים מתי שירצה ובכאן אם לא גאלה עד שנה מוחלטת לו ולא לבד שאינו יכול לפדותה עד היובל אלא גם היובל אינו מפקיעו אלא נשארת לפני הלוקח לדורות ולדורי דורות וזהו בבית מעיר המוקפת חומה:

(ב) אבל בבית מעיר פרזי שאינה מוקפת חומה או בתי חצרים שבכפרים ושעל פני השדות דין אחר להם כמפורש בתורה שם ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהיה לו וביובל יצא וה"פ שיש לו כח יפה שבשדות וכח יפה שבבתי ערי חומה ביכולתו לגאל מיד כבתי ערי חומה וביכולתו לגאל גם אחר שנה ושתים מתי שירצה עד היובל ומחשב עם המוכר ומה שדר בו עד עתה ינכה כפי המקח שקנה כפי חשבון השדות שכתבנו בסי' הקודם והיינו לחשוב כמה שנים יש מזמן המכירה עד היובל ולחלוק דמי המכר על אלו השנים והשנים שדר ינכה ומה שיש מעתה עד היובל יחזיר לו המוכר ואם לא גאלהו יצא ביובל להמוכר בלא דמים כלל כללו של דבר דינו ממש כשדה אחוזה אלא שיש לו גם יפוי כח של בית עיר חומה שיכול לגואלה גם מיד:

(ג) ויראה לי אף שאין לנו לחקור טעמי התורה מ"מ אם ביכולתינו ליתן טעמים גם על דרך הפשט נכון הוא והיינו שמפני שבית אחוזתו של אדם חביבה עליו ואינו מוכרה רק מפני הדוחק לכן חסה התורה על המוכר שיהיה ביכולתו לפדותה מיד הלוקח מתי שירצה וביובל יצא שלא רצתה התורה שיהיה לאיש הישראלי קנין עולם בעוה"ז כמו שכתבנו בסי' הקודם סעי' ה' לענין שדה אחוזה וחסה התורה על מכירת בית יותר מעל מכירת שדה שיכול לגואלה גם מיד מפני שדירתו של אדם מוכרחת לו יותר הרבה משדה וא"א להתקיים בלעדי זה וגם נעילת המסחר אינו כבשדה שאין דרך למכור בית ועיקר המסחר הוא בשדות ולכן התירה לו התורה לפדותה גם מיד וגם לאחר זמן:

(ד) ובבתי ערי חומה טעמא אחרינא אית ביה דתנן בפ"ק דכלים דבתי ערי חומה יש להן יותר קדושה מכל א"י כמבואר שם וידוע כמה קשה על איש הישראלי לצאת ממקום קדושה ובתי ערי חומה מעטים היו בא"י ולכן מן הדין היה לאסור לגמרי המכירה בבתי ערי חומה אך שא"א דמה יעשה האיש כשדוחקו גבר עליו ולכן אמרה תורה שאם תמכרנה דע שלא תשוב אליך גם ביובל כדי שיהיה מתון במכירתו רק שאם דוחקך רב תמכרנה ושנה אחד יש לך רשות לגאלו ובטח יתאמץ בכל האמצעים לפדותה במשך השנה ואם קלה בעיניך שלא לפדותה בתוך שנה נשארת לפני הלוקח לעולם דאחרי שגם הוא הורגל בקדושה לא רצתה תורה ליטול ממנו זכות זה אבל בבתי פרזים הרבה יש בא"י והקדושה שוה בכל מקום לכן לא חששה תורה להחליטה להלוקח ואדרבא יכול לפדותה בכל עת שירצה מפני שביתו של אדם חביבה לו ומוכרחת ולהלוקח אין הפסד דיש בתים בא"י לאלפים ולרבבות:

(ה) והרמב"ן ז"ל בפי' התורה נתן טעם אחר בזה וז"ל בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויבוש ממנו בעת שימכרנו רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה ובעבור כי האדם לשדה נעבד וממנו יצא לחם למחייתו רצה שיצא השדה ביובל אבל הבית לאחר הייאוש ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו כי לא תתמעט מחייתו אם יחלט ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי אדמה ועל כן דינם כשדה הארץ עכ"ל. ודע דהבתים הם ג"כ בתי אחוזה לא בתי מקנה כמ"ש בשדות:

(ו) לפיכך המוכר בית בבתי ערי חומה והיינו שהעיר מוקפת חומה הרי זה גואלה כל י"ב חדש מיום שמכר עד י"ב חדש מעת לעת דכתיב ימים תהיה גאולתו וכתיב עד תום שנת ממכרו (ערכין ל"א א) ואע"ג דבכל המספרים שבתורה א"צ מעל"ע אבל כאן צריך מעל"ע משעה לשעה ומותר לו לגאול אפילו באותו יום שמכר וכשרוצה לפדות נותן כל הדמים שלקח מהלוקח ואינו מנכה לו כלום ואין זה רבית שהלוקח דר בה בשביל המתנת המעות דהא לא היה תנאי בזה ויכול היה שלא לפדותו והוא דרך מכירה לא דרך הלואה אבל בבתי פרזים מנכה לו המוכר להלוקח מה שדר בו כבשדות כמ"ש ואפילו פודהו בתוך שנתו (כ"מ להדיא במשנה שם ל"ג. ע"ש) והרמב"ם לא הזכיר מעל"ע וצע"ג:

(ז) הקרובים אין גואלין בית ערי חומה דרק בשדה אחוזה כתיב ובא גואלו וגו' אבל בתי חצרים נגאל בקרובים דכתיב על שדה הארץ יחשב (קדושין כ"א א) ונגד זה קיל בערי חומה דהמוכר עצמו יכול למכור מנכסיו ולפדותו דלא כתיב השיגה ידו אבל בתי חצרים דינן כשדה אך זהו גם בבית עיר חומה דאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין דלענין זה גמרינן גאולתו גאולתו משדה אחוזה (רש"י שם ד"ה הא) ויראה לי הטעם משום דלשון גאולתו משמע גאולה שלו ולא של קרובים ולא של מעות אחרים ולא חצי גאולה אבל שלא למכור מנכסיו אין כאן שום משמעות ולכן ילפינן משדה אחוזה לענין שני דברים אלו דבלא לימוד משדה אחוזה אין זה הכרח בלשון הכתוב שהרי בשדה אחוזה כתיב גאולתו ונגאלת בקרובים אלא כשנלמוד נלמוד יותר הקרוב להלשון ובתי חצרים בכל דבר כשדות:

(ח) מת הלוקח בתוך שנתו יגאל מיד בנו ואע"ג דכתיב לקונה אותו והיורש הא לא קנה ריבתה התורה והיתה גאולתו מכל מקום (ערכין ל"א ב) וכן אם מת המוכר יגאל בנו ואע"ג דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה ואיהו הא לא מכר ריבתה תורה והיתה גאולתו מכל מקום (שם) ונראה דלכן אפילו מתו שניהם גואל בן מיד בן ועמ"ש בסי' הקודם סעי' י"ב:

(ט) מכר לראשון וראשון לשני בתוך השנה מונין השנה לראשון וכיון ששלמה שנה ראשונה הוחלט הבית ביד השני שהראשון מכר להשני כל זכות שתבא לידו והשנה הוא י"ב חדש דכיון ששלמו י"ב חדש ולא גאלה ה"ז נחלטת ואם היתה שנת העיבור אינו נחלט עד סופה שנאמר שנה תמימה לרבות חדש העיבור:

(י) ולפ"ז משכחת לה בשני קניות שהשנייה מוחלטת קודם הראשונה כגון שמכר שני בתים אחד בחצי אדר ראשון ואחד בר"ח אדר שני זה השני כיון שהגיע ר"ח אדר של שנה הבאה נחלט והראשון אינו נחלט עד ט"ו בו לפי שהקניות היו בשנת העיבור ואם מכר באדר בשנה פשוטה ושנה הבאה מעוברת אינו נחלט עד שיעבור אדר השני ואע"ג דבכל הדברים הראשון עיקר מ"מ ריבתה התורה בכאן עד שיעבור כל העיבור אבל בבתי חצרים ובשדות נ"ל דדינם ככל הדברים דלא ריבתה התורה בהם כמו בבתי ערי חומה:

(יא) וכן אם נתן הבית מתנה ולא גאלו כל י"ב חדש הרי הבית נחלט ביד מקבל המתנה דמתנה כמכר בדיני יובל ובגמ' שם יש גם דרש על זה ונ"ל דגם בכאן אם הראשון נתן לשני חשבינן י"ב חדש להראשון ונחלט ביד השני וכן אם ראשון במכר ושני במתנה או להיפך הכל דין אחד להם:

(יב) הגיע יום אחרון מי"ב חדש ורצה המוכר להחזיר להלוקח מעותיו ולא מצא את הלוקח בביתו כגון שנסע לדרכו או בכוונה הטמין א"ע הרי המוכר מניח מעותיו בב"ד ושובר את הדלת ונכנס ואימתי שיבא הלוקח יבא ויטול מעותיו ודבר זה תיקן הלל הזקן (שם ל"ב ב) ואפילו אם נתינה בע"כ לא הוה נתינה גם בכה"ג במקום שצריך ליתן מ"מ תיקן הלל הזקן שיועיל:

(יג) מכר בית עיר חומה והגיע היובל בתוך שנת המכר אינו חוזר ביובל אלא יהיה ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר או תמלא שנה ויחליט וק"ו הוא משדה אחוזה שיוצאת ביובל ועכ"ז אינה יוצאה ביובל קודם שתי שנים כמ"ש בסי' הקודם כ"ש בית עיר חומה שאינו יוצא ביובל ולכן נ"ל דבתי החצרים היובל מוציא אפילו בתוך שנתו כיון דיכול לפדותו מיד וגם היובל מוציאו:

(יד) דבר ידוע שיכול אדם להקדיש את ביתו ושדהו ויכול לפדותה מיד ההקדש וגם אחר יכול לפדותה ופרטי דינים אלו יתבארו בסי' הבא אמנם אם הקדיש אדם בית עיר חומה ולא גאלה מיד ההקדש בתוך שנתו אינה נחלטת להקדש ולא אמרינן לא יהא כח הקדש גרוע מכח הדיוט דגזירת התורה היא שלהקדש אינה נחלטת דכתיב לקונה אותו לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות (שם ל"א ב) ולא עוד אלא אפילו להיפך דמיד ההקדש נחלטת כגון שאחר פדאו מן ההקדש ונמשך שנה מזמן פדייתו מן ההקדש והבעלים לא גאלוהו נחלט הבית להפודה מן ההקדש דבו קרינן לדורותיו (שם) דחשבינן להקדש כבעלים ולא כקונה ולא כמקבל מתנה דאל"כ היה לנו לחשוב שנה מזמן ההקדש וטעמו של דבר נ"ל דכיון דאישתני מהדיוט להקדש הוי כדבר חדש:

(טו) כל שלפנים מן החומה כגון הגינות והמרחצאות והשובכות הרי הם כבתים דבתים לאו דוקא שהרי כתיב אשר בעיר כל מה שבעיר ומ"מ שדות שלפנים מן החומה אינן בכלל זה ודינן כדין השדות שחוץ לעיר שנאמר וקם הבית אשר בעיר בית וכל הדומה לבית ולא השדות וגינה הוי כבית ומיהו דבר תימא הוא ובאמת בגמ' (שם ל"ב א) ליכא גינות אלא מגדלות ושובכין ובורות שיחין ומערות רק ברמב"ם כתוב גנות ואולי טעות הדפוס הוא וצריך לומר גגות וצ"ע:

(טז) הבית או שאר בנין צריך להיות ד' אמות על ד' אמות דפחות מזה לא נקרא בית ואינו נחלט וירושלים אין הבית נחלט בה אף שהיא מוקפת חומה דכתיב לקונה אותו לדורותיו וירושלים לא נתחלקה לשבטים וכן הבית הבנוי בחומה אינו בכלל בתי ערי חומה דבעינן בית שחומה מקיפתה חוץ ממנה וכן עיר שגגותיה חומתה או הים מקיפה אינה כבתי ערי חומה:

(יז) ואין המקום נקרא עיר חומה אא"כ יש בו שלש חצרות או יותר ובכל חצר שני בתים או יותר וכן בעינן שהחומה הוקף תחלה ואח"כ בנו החצרות והבתים אבל אם מקודם בנו החצרות והבתים ואח"כ הקיפו החומה או שיש פחות מג' חצרים או שבחצר אחד מהם אין רק בית אחת אין דינו כעיר חומה אלא כבתי חצרים דפחות מזה אינה בגדר עיר וכן אם לא הקיפוה מקודם לא חל על הבתים בעת בנייתם שם עיר חומה:

(יח) כתב הרמב"ם שם דין ט"ו אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכיבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת עתה הרי הוא כבתי החצרים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אע"פ שעכשיו אינה מוקפת הרי היא כמוקפת עכ"ל ולזה כתיב בתורה אשר לא חומה באל"ף והקרי הוא בוי"ו לומר לך אע"פ שעתה אין לו אך מקודם היתה (גמ') וממילא שמעינן גם להיפך:

(יט) וכתב עוד דכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע וכיון שעלה עזרא בביאה השנייה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר עכ"ל ולדבריו צ"ל הא דאמרינן בגמ' שנתקדשו בימי יהושע זהו בזמן בית ראשון (וכ"כ בכ"מ) ודבר תימא דלמה לו להש"ס להזכיר מה שכבר עבר והו"ל לומר שנתקדשו בימי עזרא:

(כ) אך גם לבד זה אינו מובן מה שייך בימי עזרא קדושת בתי ערי חומה הא לא נהגו יובלות בבית שני כמ"ש לעיל פ"י וגם לענין מעשרות סותר א"ע מה שכתב בספ"א מתרומות דבבית שני כיון שלא היו כל יושביה עליה אין מן התורה חיוב תרומה ומעשרות ע"ש ופשיטא דבתי ערי חומה אינו נוהג רק בזמן היובל:

(כא) ויראה לי כוונה אחרת בדבריו דוודאי עיקר הקדושה היה בימי יהושע אך בחורבן נתבטלה הקדושה ואיהו לא קאמר אלא דעזרא חזר וקידש אותן בתי ערי חומה שהיו בימי יהושע וזה שכתב נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת ה"פ המוקפות חומה מימות יהושע ובאותו העת על הערים קאי כלומר הערים שמצאן עזרא בישובן אף שלא היו אז מוקפות חומה וקידש כל א"י לענין תרומות ומעשרות ולמה עשה כן דאולי יתאספו כל ישראל ולכן הוכרח לקדשן אמנם כשלא נתאספו כל ישראל אין יובל ואין תרומות ומעשרות ואין דיני בתי ערי חומה מיהו קדושתן עליהן ועיקר כוונתו לומר דלכאורה על מה תלינן בימי יהושע הא כבר נחרבה ובטלו הקדושות ולזה אמר שעזרא חזר וקידשן אבל העיקר תלוי על כיבוש יהושע ומה שאמר מנו שמיטין ויובלות כבר ביאר לעיל דמנו יובלות לקדש שמיטין וקדושת עזרא היה מועיל לשמיטין דלשיטתו גם האידנא שביעית דאורייתא בא"י וכל זה הועילה קדושת עזרא:

(כב) וזהו שכתב אח"כ וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות שנאמר והביאך ד' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו אף ירושתך אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו עכ"ל וכללו של דבר דכל הדברים המקודשים בחורבנם נתבטלו לדעת הרמב"ם לבד קדושת בהמ"ק וירושלים וביאר הטעם בספ"ו מבית הבחירה ע"ש ולכן קידש עזרא מחדש ולעתיד לבא נקדש ג"כ מיהו לענין בתי ערי חומה תלוי רק בכניסה לארץ שכן גזרה תורה אשר לו חומה ואשר לא חומה כמ"ש וגם לעתיד לבא לא נקדש בתי ערי חומה אלא אותן שהיו בימי יהושע (כנלע"ד) ויש בעניינים אלו כמה דיעות ויתבאר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף