ערוך השולחן העתיד/זרעים/יד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) עוד מתנה אחת זיכתה תורה לעניים בזרע הארץ והוא נקרא מעשר עני וזהו בשנה שלישית ובשנה ששית של שמיטה והיינו דשנה ראשונה ושנייה אחר שהפרישו תרומה גדולה מפרישין מעשר ראשון ומעשר שני וכן ברביעית וחמישית ובשלישית ובששית מפרישין תחת מעשר שני מעשר עני ומניין למדנו זה דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך ובא הלוי וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו וכן בפ' תבא כתיב כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו הרי דבג' שנים נגמרו כל המעשרות ומה שנשארו מן המעשרות מחוייב לבער וליתנם לכל מי ששייך המעשרות ועל זה שנינו בפ"ה דמע"ש דעיו"ט של פסח בשנה הרביעית היה הביעור ע"ש ושם כתיב מעשר עני לגר ליתום ולאלמנה הרי למדנו שיש מעשר עני:
(ב) ומנין למדנו שמעשר ראשון הוא בכל השנים ומעשר שני בשתי השנים ומעשר עני בג' דהנה על מעשר ראשון כתיב בפ' קרח ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בנ"י את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק (ר"ה י"ב ב) הרי דנוהג בכל השנים ובקרא דכי תכלה כתיב בשנה השלישית שנת המעשר דמשמע שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון אבל מעשר שני תבטל אז ומעשר עני מפורש שם לגר ליתום ולאלמנה כמ"ש הרי דבשלישית נוהג מעשר ראשון ומעשר עני וזהו שנאמר שם ללוי לגר וגו' כלומר ללוי המעשר ראשון ולגר המעשר עני ואין לשאול דא"כ איך אומר שנת המעשר והא אכתי יש שני מעשרות דזה אינה שאלה דהכוונה ממה שנהג עד הנה מעשר אחד כלומר דמע"ש שבשני השנים הקודמים יתבטל (ועוד דכתיב עשר תעשר וגו' שנה שנה ופשטא דקרא שבכל שנה יש שני מעשרות והגם שהרבה דרשות יש בזה בספרי וגמ' מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו):
(ג) ובשנת השמיטה אף שנתבטלו כל המעשרות דבשמיטה כל הפירות הפקר והפקר פטור מן המעשרות מ"מ תקנו שבמדינות הסמוכות לא"י כמו מצרים ועמון ומואב שיפרשו מעשר עני בשביעית כדי שיסמוכו עליהם עניים בשביעית כמו ששנינו בפ"ד דמס' ידים ע"ש ופשוט הוא דמכל המינים שמפרישין מעשר ראשון ומע"ש מפרישין מהן מעשר עני וכל הפטורים ממעשר ראשון ומע"ש פטורין ממעשר עני:
(ד) ודע כי יש שני מיני מעשר עני האחד המתחלק תוך הבית והאחד המתחלק תוך הגרנות ויש נ"מ בהם לדינא כמו שיתבאר ומניין למדנו זה דרשינן בספרי כתוב אחד אומר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך אלמא דצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי לגר וגו' אלמא דבתוך הבית מחלקו הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם יניחנו בחוץ יפסד מכניסו לביתו ומחלקו מכאן ואילך שהם ימי הקיץ מניחו בגרנות והעניים באים ונוטלין (תוס' חולין קל"א. ורא"ש ור"ן בנדרים פ"ד: וע' במפרש שם שכתב כגון שנאנס או לא היו עניים ע"ש ואם כי בוודאי כן הוא אך מי הכריחו לזה וגם ממ"ש בסעי' ו' אינו כן):
(ה) ויש ביניהם הפרש כמ"ש הרמב"ם בפ"ו ממתנות עניים דין י' וז"ל מעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו אבל המתחלק בבית יש בו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה עכ"ל והטעם פשוט דבמתחלק בבית כתיב ונתת כמו בתרומות ומעשרות וכיון דהתורה תלתה בנתינתו ממילא דטובת הנאה שלו כבתרומות ומעשרות אבל בגורן דכתיב והנחת בשעריך והעניים נוטלין אין לו טובת הנאה כיון דלא תלתה בנתינתו וזהו גם טעם לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות שאין לו בהם טובת הנאה כמ"ש בסי' ב' סעי' י"ג ובס"ס הקודם משום דבהם ג"כ לא כתיב לשון נתינה אלא עזיבה או לשון אחר ולא נתינה:
(ו) יראה לי דדווקא במה שהתורה צותה לו להביאו לבית כמו עד הפסח אבל בקיץ כשלא היו עניים או נאנס והוכרח להכניסו לבית אין לו בו טובת הנאה אלא כשיבואו עניים יטלו ככל דיני מעשר עני המתחלק בגורן כיון דעיקרו של מעשר זה הוא מהגורן ולמה ירויח הבעה"ב מזה:
(ז) עוד יש נ"מ דהמתחלק בגורן צריך ליתן כדי שבעו כמו שיתבאר והמתחלק בבית נותן כמה שירצה וז"ל הרמב"ם שם דין ז' בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שובעו שנאמר ואכלת בשעריך ושבעו עכ"ל ונותן לאו דווקא אלא כלומר שיניחנו ליטול כל כך ויותר לא יניחנו דאל"כ יטול אחד הכל ואין זה דומה ללקט שכחה ופאה דהעניים יודעים הזמן ורובן באים משא"כ במעשר עני דאין הזמן ידוע בהכרח לראות שלא יארע שאחד לא יטול כלל ואחד יטול הרבה (כנלע"ד):
(ח) ואח"כ בדין י"ב כתב בד"א שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו בשדה אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל העניים אפילו כזית כזית שאינו מצווה ליתן כדי שובעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקח שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו באו איש ואשה לבית נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה ואח"כ לאיש עכ"ל ודווקא בבית אבל בגורן אין חולקין לאשה כלל דגנאי לאשה להיות בגורן מפני חשש יחוד (כ"מ ביבמות ק'. ע"ש וצ"ע דהא גם בקרא דגורן כתיב ולאלמנה וצ"ל דזהו מדרבנן ואולי בזה יש לבאר דברי רש"י שם שכתב מעשר עני אינו מתחלק אלא בתוך הבית עכ"ל והוא נגד הספרי וש"ס נדרים שם אלא כוונתו על אשה ודע שמ"ש הרמב"ם שהרי אינו מוצא לוקח טעמא דקרא קאמר ודו"ק):
(ט) כמה הוא כדי שבעו בחטים לא יפחות מחצי קב בשעורים קב וכן כוסמין וגרוגרות כן כתב הרמב"ם שם אבל במשנה דפאה פ"ח שנינו קב וחצי כוסמין ודבילה והם תאנים אחר שדרסום בעיגול ונמכרים במשקל לא יפחות ממשקל כ"ה סלעים ויין חצי לוג שמן רביעית אורז רובע הקב ירק ליטרא והוא משקל ל"ה דינר חרובין ג' קבין אגוזים עשרה אפרסקין חמשה רמונים שנים אתרוג אחד ושאר כל הפירות לא יפחות מכדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות ואם לא היה לו רק דבר מועט והעניים מרובין ואינו מגיע לכל אחד כפי השיעורין שבארנו נותן לפניהם מה שיש לו והן מחלקין ביניהן ונראה דה"ה אם מבקשין אותו שיחלק להם יכול לחלקן:
(י) כתבו רבותינו בעלי התוס' בחולין (קל"א. ד"ה יש) דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ואם היה צריך ליתנו לתובעו הוה ממון שיש לו תובעין עכ"ל ולפ"ז במעשר עני המתחלק בגורן כשבא עני לבקש ממנו יכול לומר לא אתן לך אלא לאחר והא דכתיב ובא הלוי וגו' והיתום וגו' ואכלו היינו שיטלו מעצמם וזה ששנינו אין פוחתין לעני בגורן דמשמע שהבעה"ב נותן להם זהו כשרצו בזה העניים והבעה"ב ולפ"ז יראה לי דהמעשר עני שבגורן צריך להיות בשדה דומיא דלקט שכחה ופאה וזה שאמרו בגורן היינו בגורן פתוח או שהגורן הוא בשדה עצמו ולא בבנין הסגור כגרנות שלנו דאל"כ איך יקח העני בעצמו אחרי שהבעה"ב אינו מחוייב ליתן לו דווקא ואפשר דמותר לסוגרו אך כשיבואו עניים שרצונו ליתן להם יפתח והם באים ונוטלין וכן נראה עיקר דאל"כ לקתה מדת הדין דמי שהוא אלם יקח הרבה והחלש לא יטול כלום אלא צריכים הבעלים להשגיח על זה וכשיטול העני שיעורו יכול לעכב עליו שלא יטול עוד יותר (כנלע"ד):
(יא) ודע שבמשנה שם שנינו דמדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים ופירשו (הרמב"ם והרע"ב) דכל מי שמחלק מעשר עני בגורן בין כהן בין לוי ובין ישראל לא יפחתו מליתן לכל עני כמדה זו שנתבאר בחטים חצי קב ובשעורים קב וכו' ואינו מובן מאי קמ"ל וצ"ל דקמ"ל דאע"ג דבקרא דמעשר עני כתיב לוי ג"כ כדכתיב ובא הלוי והגר וגו' והייתי אומר דהוא בעצמו מלוקחי מעשר עני וכ"ש כהן וכיון שכן לא יתן לאחרים ואף כשיתן לא יתן כשיעור שנתבאר קמ"ל דאינו כן דהא גם העני כשיש לו שדה מחוייב ליתן מעשר עני כמ"ש בסעי' ה' ובאמת הך לוי דכתיב מיירי בלוי עני ולא מפני שהוא לוי אלא מפני עניותו (וכ"מ מרש"י ר"ה י"ב: ד"ה או) והיינו כשהוא עני דע"פ רוב הם עניים כיון שלא נטלו חלק בארץ (רש"י שם) ועוד דהייתי אומר כיון שיש להלוי מעשר ראשון לא נניחנו ליטול גם מעשר עני והשמיענו התורה דאם הוא עני יכול ליטול כשאר עניים:
(יב) ויש מרבותינו שפי' מדה זו אמורה בכהנים וכו' כלומר בין כשהמקבל הוא כהן או לוי או ישראל (הר"ש) וקמ"ל דלא תימא כיון דכהן יש לו תרומה ולוי מעשר רשאין לפחות להם מהשיעור שנתבאר קמ"ל דלא (תוי"ט) ויש מרבותינו שפי' דלאו כולהו אמעשר עני קאי אלא דה"פ מדה זו אמורה בין בכהנים בתרומה בין בלוים במעשר בין בישראלים במעשר עני (רא"ש) כלומר דגם נתינת תרומה ומעשר הוי כשיעור זה אבל לא אשתמיט בש"ס בשום מקום לומר כן ועוד דבמעשר עני כתיב ושבעו אבל בתרומה ומעשר הא לא כתיב ושבעו ואולי דכוונתו דמדרבנן תקנו כן וצ"ע והרמב"ם לא הזכיר זה כיון דלפירושו בהנותנים מיירי ממילא כיון שסתם הכל בכלל (ערש"י עירובין כ"ט. ולהרא"ש יש ליישב דבריו ודו"ק):
(יג) עוד שנינו במשנה שם היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה ובפי' המשניות פי' הרמב"ם דאמעשר עני שבבית קאי דבזה יש לו רשות לבלי ליתן עתה כל המעשר לעניים שבאו ויכול ליטול מחצה להצניע בשביל קרוביו וליתן להם מחצה וכן מסתבר דעל מעשר עני שבגורן כיון שאין לו טובת הנאה איך יכול להצניע בשביל קרוביו אבל בחבורו שם כתב היה לו מעשר בגורן ורצה ליתנו לעני קרובו או מיודעו יש להפריש מחצה ליתנו לו והחצי מחלקו לכל עני שיעבור כשיעור שאמרנו עכ"ל (והתוי"ט כתב דבפירושו יש טעות הדפוס ויותר נכון לומר להיפך מטעם שכתבנו וכ"מ להדיא בתוספתא פ"ד):
(יד) אמנם כדברי הרמב"ם בחיבורו כתבו גם מפרשי המשניות וצ"ל אע"ג דאין לו בזה טובת הנאה מ"מ כשאין רצונו ליתן לעניים אלו אלא לאחרים הרשות בידו וכמ"ש בסעי' י'. ודע דבירושלמי איתא על משנה זו ר' יונה פתר מתניתן ביותר מכשיעור וכו' ר' חזקיה פתר מתניתן בכשיעור וכו' ונלע"ד דר"י מפרש לה במעשר עני שבגורן ולכן אם אין יתר מכשיעור אינו יכול להציל ור"ח מפרש לה במעשר עני שבבית ולכן אפילו בכשיעור יכול להציל והרמב"ם לא הזכיר מזה מאומה וצ"ע:
(טו) דבר פשוט הוא דלקט שכחה ופאה ופרט ועוללות ומעשר עני מותרים גם הקרובים ליקח וק"ו הוא דהא בצדקה הקרובים קודמים כמ"ש ביו"ד בסי' רנ"א וא"כ באלו נהי דאינם קודמים משום דהתורה זיכתה לכל העניים בשוה מיהו לא גריעי מהם וזהו שכתב הרמב"ם שם אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו עכ"ל ותמיהני דבירושלמי דפאה (פ"ה הל' ד') מבואר להדיא דאינו רשאי להאכיל לאביו מעשר עני אא"כ הוא ג"כ עני דהכי איתא שם אב ובנו וכו' ונותנין זל"ז מעשר עני אמר ר"י תבא מארה למי שנותן לאביו מעשר עני אמרו מניין שאם היו שניהם עניים כלומר מניין לו לפרנסו אם לא יתן לו מעשר עני אבל כשהבן עשיר מודים לר"י שאין לו לפרנסו ממ"ע וכפי' זה מוכח להדיא בתוספתא פ"ד ע"ש וצ"ע (עמה"פ):
(טז) שני עניים שקבלו שדה באריסות זה מפריש מעשר עני מחלקו ונותנו לחבירו וכן חבירו מפריש מחלקו ונותן לו אבל כל אחד בשלו אסור דהוי כבעלים וכן המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וכן פרט ועוללות בכרם אימתי בזמן שקבל ממנו ליקח חלק בכל השדה לשליש ולרביע כאריס אבל אם א"ל בעל השדה שליש ממה שאתה קוצר שלך וכיוצא בזה והרי אין לו כלום עד אחר קצירה אבל בשעת קצירה הרי הוא עני לפיכך מותר בלקט שכחה ופאה ופרט ועוללות אבל לא במעשר עני שהפרשת מעשר עני הוא אחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר והוי כבעלים על חלק זה ואסור לו ליטול מזה מעשר עני אבל משל בעלים מותר ויראה לי דהחוכר שדה מחבירו בכך וכך כורים לשנה יכול ליטול מכל השדה מעשר עני שהרי הוא כשכיר בעלמא וצריך ליתן לו כורים מתוקנים וכל החיובים הם על בעל השדה:
(יז) המוכר את שדהו קרקע ופירות והעני ה"ז מותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני שלה והלוקח אסור בהן אע"פ שעדיין לא נתן דמים ואפילו לוה המעות ולקחה ה"ז אסור במתנת עניים דאף שעדיין לא קנה כפי עיקר הדין וגם הוא עני שהמעות לוה מאחרים מ"מ שמו על השדה והוא כבעל השדה ואסור לו ליטול הימנה המתנות ודווקא כשמכר לו השדה עם הפירות אבל אם מכר לו אחת מהן שניהן אסורין דלזה אני קורא שדך ולזה אני קורא קצירך ושניהם כבעלים ואם עשה כן ונטל אחד מהן ה"ז גוזל את העניים (ירושלמי פ"ה דפאה הל' ה'):
(יח) מעשר עני אין מוציאין אותו מא"י לח"ל וכך שנינו בספרי שנאמר והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ע"ש כלומר שיאכלוה דווקא בא"י ואף שאין בה קדושה מ"מ צותה התורה לעשות כן ותניא בתוספתא דפאה (פ"ד הל' ט"ז) מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב ואין משלמים ממנו את הגמולים (למי שגמל לו טובה דהוה כפריעת חוב) ואין פודין בו שבויים ואין עושין בו שושבינות (ב"ב קמ"ד: דהוי כתוב) ואין נותנין ממנו דבר לצדקה אבל משלחין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיע (כדי שלא יוציאו לח"ל) ונותנין אותו לחבר עיר בטובה עכ"ל כלומר בטובת הנאה וכ"כ הרמב"ם ספ"ו וטעם כל אלו לפי שהתורה נתנה מעשר עני רק לצרכיו של עני דהא דכתיב ואכלו בשעריך לאו דווקא לאכילה דה"ה לשאר צרכיו אלא אורחא דמילתא נקיט קרא אבל לא לפרוע חובותיו אמנם מה שנותן בדרך גמילות חסד או לחבר עיר בטובה כיון שאינו מוכרח לזה הוי כצרכיו וע' ביו"ד ס"ס רנ"ג דגם מצדקה אין יכולין בעלי חובות להפרע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |