ערוך השולחן העתיד/זרעים/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש לפעמים דגם אם שכח לא הוי שכחה ובו י"ג סעיפים

(א) יש לפעמים דגם אם שכח לא הוי שכחה כדתנן (בפ"ו מ"ג) ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח וכו' מודים שאינו שכחה ואלו הן ראשי שורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם את שלפניהם שכחה את שלאחריהם אינו שכחה יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה מפני שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה עכ"ל המשנה. ובתוספתא (פ"ג ה"ט) תניא העומר שכנגדו מוכיח כיצד מי שהיה לו עשר שורות של עשרה עשרה עמרים ועמר אחד מהם לצפון ולדרום ושכח אין שכחה מפני שנדון כמזרח ומערב עכ"ל התוספתא:

(ב) ולענ"ד ברור דה"פ דמשנה דראשי שורות הוא דבר אחד והעומר שכנגדו מוכיח הוא ענין אחר והמשנה מפרשת הך דראשי שורות והתוספתא מפרשת הך דעומר שכנגדו מוכיח וראיה לזה דהמשנה אומרת אלו הן ראשי שורות ולא מסיימת הך דהעומר שכנגדו מוכיח ולהיפך התוספתא מתחלת בהעומר שכנגדו מוכיח ולא בראשי שורות ושני עניינים הם כמו שנבאר בס"ד:

(ג) והיינו דראשי שורות מקרי ששייר בראש או בסוף שלא עבר דרך עליהם כלל ולא שייך בל תשוב כמובן ולכן שנים שהתחילו מאמצע השורה זה לצפון וזה לדרום ולדוגמא שהיתה שורה של עשרים עמרים והיה לזה להתחיל מהעשירית של צד זה וזה מהעשירית של צד זה ולא התחילו מהעשירית אלא מהתשיעית וממילא דנשאר מאחריהם שני עומרים ואינן שכחה שאינן בבל תשוב שלא עברו עליהן והניחן אלא לא התחילו בהם אבל אם הניחו מלפניהם שפתחו בהתשיעית והניחו השמינית ולקחו השביעית הוי השמינית שכחה שהרי עברו דרך עליהן והוי בבל תשוב וביחיד הוא להיפך כשלא התחיל מראש השורה ממש אלא עשה ראש השורה השנייה ולא התחיל בהראשונה אינה שכחה שהרי לא עבר דרך עליה ולא שייך בל תשוב אבל אם הניח מלאחריו כגון שלקח השנייה ודילג על השלישית ולקח הרביעית הוי שכחה שהרי עבר דרך עליה ושייך בל תשוב וה"ה כשהניח האחרונה ממש ג"כ אינה שכחה כיון שלא עבר דרך עליה:

(ד) ודינים אלו הם בין בעמרים בין בקמה כמבואר בירושלמי וז"ל מניין לראשי שורות אמר ר' יונה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח (כלומר שהתחיל לקצור ודילג על מקצת קמה ולא בשלא התחיל בראש הקמה) עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות עומרים אמר ר' יונה לא תשוב לקחתו ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו (כלומר דמה דלא הלך עד סוף העומרים אינו ממקום שבא שהרי לא הלך לשם כלל ואינו שכחה) עד כדון ראשי שורות קמה וסוף שורות עומרין ראשי שורות עומרים (שזהו ממקום שבא רק לא התחיל בה) וסופי שורות קמה (שהרי התחיל לקצור מקודם זה) אמר ר' יונה ניליף ראשי שורות עומרין מראשי שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין עכ"ל כלומר דלפ"ז אין שכחה רק בדילג באמצע ולא בתחלה ובסוף בין בקמה בין בעומרין (והגירסא שלפנינו בירושלמי נכונה וכמ"ש וכן הובאה גירסא זו בתוי"ט בשם אחד ע"ש והפ"מ הגיה ואינו נכון ע"ש):

(ה) והתוספתא מבארת דין העומר שכנגדו מוכיח כיצד מי שהיו לו עשר שורות של עשרה עשרה עמרים ועמד אחד מהם לצפון ולדרום ושכח אין שכחה מפני שנידון כמזרח ומערב עכ"ל כלומר כגון שעימר שורה ראשונה והתחיל בראשונה ודילג השנייה ועימר השלישית אין השנייה שכחה אף שעבר עליה ודילגה והטעם דאמרינן שהניח השנייה מפני שרצונו לעמוד השורה השנייה מזרח ומערב ונמצא שבזה תהיה השנייה בהסדר וכשיתחיל השורה השנייה ממזרח למערב יעמר ראשונה וזו תהיה השנייה כמובן וכן בכה"ג על כל הסדר וגם בירושלמי מפרש כן אחר שפירש ראשי שורות ע"ש (וגם הר"ש פי' דראשי שורות ועומר שכנגדו מוכיח שני דברים הם ע"ש אבל הוא והרע"ב פירשו דיחיד שהתחיל הוא פי' על עומר שכנגדו מוכיח כמו שנבאר בס"ד):

(ו) אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה דין ודין י"א יש לו דרך אחרת בזה וז"ל הקוצר שהתחיל לקצור מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלאחריו שכחה ושלפניו אינו שכחה שנאמר לא תשוב לקחתו אינו שכחה עד שיעבור ממנו ויניחנו לאחריו זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה עכ"ל ונראה בכוונתו שהתחיל בראש השורה ולא התחיל בראשונה ונשארה לאחוריו כמובן שהרי עומד בפניו להשאר הוי שכחה שהרי צריך לשוב בדרך שהלך וקרינן ביה לא תשוב אע"פ שדרך עליה לא עבר מ"מ בדרך שהלך אין לו לשוב אבל הניח מלפניו כלומר שלא עימר עד סוף השורה אלא כשהגיע להאחרונה או קודם לה הלך לשורה אחרת אינה שכחה שהרי עדיין לא הלך שם ולא קרינן ביה לא תשוב או אפשר דכוונתו בלאחריו שעבר עליו ודילגו ונשאר לאחוריו ושלפניו היינו שלפניו שלא התחיל בו בראש השורה וכן בסופו שלא הלך כנגדו כלל וצ"ע (ובסעי' הבא משמע כפי' הראשון):

(ז) ואח"כ כתב שנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן שלפניהן שכחה מפני שכל אחד מהן זה שלפניו הוא לאחוריו של חבירו והעומר ששכחוהו לאחריהן במקום שהתחילו ממנו אינו שכחה מפני שהוא מעורב עם השורות שמן המזרח למערב והן מוכיחין עליו שאינו שכוח וכן השורות של עמרים שפינו אותן לגורן והתחילו שנים מאמצע שורה ושכחו עומר באמצע בין אחריהן אינו שכחה מפני שהוא באמצע השורה שמן מערב למזרח שעדיין לא התחילו בה והיא מוכחת עליו שאינו שכוח עכ"ל וצ"ע דפתח בקמה וסיים בעומר ועוד למה לפניהן שכחה נאמר ג"כ שיהא ראש שורה ממזרח למערב וי"ל בדוחק דעל שנים שיסכימו יחד בזה אין לומר כן וכבר השיגו הראב"ד ע"ש (והכ"מ טרח לתרץ ואין הדברים מבוררים ולמה ביחיד לא נאמר בלאחריו שכוונתו לעשותו בשורה שממזרח למערב וצ"ע):

(ח) והנה לפי' הרמב"ם הוה ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח דבר אחד כמו שפי' בפירושו וז"ל סדר המשנה היה ראוי להיות כך העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא אם אינו שכוח עכ"ל אבל יש מרבותינו שפירשו ששני דברים הם כפירושינו הקודם (ר"ש ורע"ב) ושנים שהתחילו וכו' מיירי בשורה אחת ולאחריהם אינו שכחה לפי שכל אחד סמך על חבירו ועוד דאין שכחה אלא ממקום שמתחיל ולא כשלא התחיל בו ומשנה דיחיד שהתחיל וכו' מיירי בעשר שורות וזהו ביאור על העומר שכנגדו מוכיח ולאחריו מקרי שהניח באמצע ועבר עליו והוי בבל תשוב ולפניו מקרי בסוף השורה ולא עבר עליו והניחו על השורה שממזרח למערב ע"ש ותמיהני דמה צריך להשורה השנייה שממזרח למערב כיון שלא עבר עליו הרי אין זה בבל תשוב וצ"ע (והתוי"ט ועוד מפרשים האריכו וטרחו הרבה ונדחקו מאד והמחוור כפירושינו הקודם דהמשנה לא ביארה כלל הך דעומר שכנגדו מוכיח וביאור זה הוא בתוספתא כמו שבארנו בס"ד והראב"ד האריך ג"כ בזה ולדבריו ראשי שורות וכו' ג"כ דבר אחד הוא דרק בשורה ראשונה יש עומר שכנגדו מוכיח ע"ש ובמשנה דיחיד שהתחיל מסכים דביחיד אין שכחה רק אם דילג ולא בראש ולא בסוף ע"ש):

(ט) ודע דהירושלמי אחר שהביא התוספתא דעומר שכנגדו מוכיח כמו שבארנו אומר הירושלמי עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה כלומר דהתוספתא אומרת דכשעימר צפון ודרום ושכח אחד אינו שכחה מפני שדעתו לערמה בשורה שמן מזרח למערב כמ"ש ולזה שואל איך הדין אם עימר אח"כ שורה ממזרח למערב ושכחה גם עתה מי אמרינן דעתה הוי וודאי שכחה או דילמא כיון דבפעם ראשון כששכחה היתה ראויה להצטרף לשורה שממזרח למערב ואינה שכחה גם אח"כ לא תיעשה שכחה ופשיט לה דהוי שכחה ע"ש והרמב"ם לא הזכיר זה:

(י) עוד איתא שם עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תנא תני אם נטל את החמישי ה"ז שכחה אית תנא תני אם שהה ליטול את החמישי ה"ז שכחה אמר ר' בון בר חייא מאן דאמר נוטל את החמישי כשיש שם ששי מאן דאמר אם שהה ליטול את החמישי כשאין שם ששי עכ"ל כלומר דאם יש ששה עמרים אז לא הוי רביעי שכחה אלא דוקא כשנטל את החמישי והוה על הרביעי בלא תשוב אבל כל זמן שלא נטלו אע"פ שעומד אצלו וכבר עבר מהרביעי מ"מ אין בו משום בל תשוב דאמרינן דהשלישי הוא סוף שורה ויעשה שורה אחרת ויתחיל מהששי ויטול הששי והחמישי והרביעי אבל כשאין כאן רק חמשה עמרים ופחות מג' לא הוי שורה לפיכך אע"פ שעדיין לא נטל את החמישי הוי הרביעי שכחה כיון שעבר מעליו ועומד אצל החמישי והיה לו פנאי ליטלו ואע"פ שלא נטלו הוה על הרביעי בבל תשוב:

(יא) וכ"כ הרמב"ם בפ"ה דין ו' וז"ל הנוטל עומר ראשון ושני ושלישי ושכח הרביעי אם היה שם ששי אין הרביעי שכחה עד שיטול החמישי ואם היו חמשה בלבד משישהה כדי ליטול החמישי הרי הרביעי שכחה עכ"ל ולא ביאר הטעם דפשוט הוא כמ"ש וכוונתו ג"כ כשעבר מהרביעי ועמד אצל החמישי ושהה כדי נטילה דאם עומד עדיין אצל הרביעי אפילו שהה הרבה פשיטא שאינו שכחה ולא הוצרך לבאר זה דפשוט הוא:

(יב) עוד אמרינן שם בירושלמי היה עומר אחד גדול עימר צד החצון בצד הפנימי נדון בשורה עימר צד הפנימי בצד החצון מהו שידון כשורה עימר צד העליון בצד התחתון נדון בשורה עימר צד התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה עכ"ל ונשאר בתיקו וה"פ לענין מה שנתבאר בעומר שכנגדו מוכיח דלא הוי שכחה משום שהניחו כשיעמור מזרח ומערב ולזה שואל אם היה זה העומר גדול ומחציתו עימר ומחציתו לא עימר אם ג"כ נדון בשורה של מזרח ומערב ולא הוי שכחה והנה בעימר צדו החצון שהוא לצד השדה והפנימי הוא לצד העומרין של מזרח ומערב פשיטא דלא הוי שכחה וכן אם עימר מחצה העליון והניח התחתון שהולך ביחד עם עומרי מזרח ומערב אמנם אם עימר צד הפנימי מה שלצד העומרין ועתה הוא מופלג קצת מעומרי מזרח ומערב וכן כשעימר מחצה התחתון והניח העליון ותמכו ביתידות מהו שידונו כשורה וכיון דהוי ספיקא דדינא יד בעל השדה על העליונה או אפשר דהוי כספק לקט דשייך לעניים ועמ"ש בסי' י' סעי' ד' והרמב"ם ז"ל לא הביא זה כלל:

(יג) ודע דבמשנה שנינו זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה וידוע דבש"ס אומר בכ"מ זה הכלל לאתויי מאי ולכן כתבו רבותינו בעלי התוס' (ב"מ י"א א) דזה הכלל לאתויי קרן זוית עכ"ל ופירשו המפרשים דאפילו מלפניו דאינו שכחה מ"מ בקרן זוית הוי שכחה (מהרש"א ומהר"ם שי"ף):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף