ערוך השולחן/אורח חיים/ב

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ערוך השולחן ‏ אורח חיים ב

סימן ב דין לבישת הבגדים והטנעלים . ובו י"א סעיפים:

א

כבר נתבאר דאפילו בחדרי חדרים צריך האדם לנהוג בצניעות כי הקב"ה מלא כל הארץ ככורו לפיכך אם הוא ישן ערום לא יקום ערום ממטתו אלא ילבש חלוקו בעורו שבב ולא ילבש חלוקו אף מיושב כי יתגלה חצי גופו ערום אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום יהא מכוסה וכן כשהולך לישן ופושט חלוקו לא יפשטנו לא עומר ולא יושב אלא כששעב ומכוסה במכסה על גופו ויניח החלוק אצלו למען בקומו לא יצטרך לישב ערום וזהו ממרת הצניעות ואל יאמר מי רואני כי מלא כל הארץ כבודו יתברך [וברגליו אין קסידא וכן במרחץ]:

ב

ידקדק בחלוקו ללובש־ בררבו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ויתראו התפירות ואמרי החלוק ויתגנה על הבריות וזהו אפילו בחלוק שאין הפרש כל כך בין צד פנימי לחלון וכ"ש בשארי בגרום בי בשם שאדם צריך לצאת ירי הבריות שלא ידברו עליו מרה כמו בן צריך שלא יתגנה בעיני הבריות ואטרינן בשבת [קי"ד.] איזהו ת"ח ובו' זה המקפיד על חלוקו להופכו כלומר שאפילו אם במקדה לבשה מהופכת מטריח את עצמו לפושטה ולהופכה וללובשה ומי שאינו ת"ח לא יטריח כל כך ולכחחלה כל ארם מקפיד בזה [ס"ז סק"ב] ואם בהחלה כך בשארי בגדים על אחת כמה וכמה ובב"ב [נ"ז:] אמרינן חלוק של ת"ח כיצר כל שאין בשרו נראה מתחתיו שיגיע עד לארץ כשהולך יחף [רשב"ס] וממילא דאצלינו אין קפידא אבל הרמב"ם בפ"ה מרעות מפרש שלא תהא רקה מאד עד שבשרו יתראה מתוכה עור אמרינן שם טלית של ח"ח ביצר כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח וטלית הוא בגד העליון והכינה שלא יהא ארוך הבגד התחתון יותר מהעליון ובל ת"ח שנמצא דבב על בגרו כלומר חלב או שומן ובל רבר המאוס חייב מיתה שטשניא את התורה בעיני הבריות [שבח שם] אלא יהיו בנהו נקיים מלכלוכית ואסור לת"ח לילך במנעלים המטולאים בטלאי על גבי טלאי [שם] באופן שיתגנה אא"כ כטיט ורפש בימות הנשמים דאז אין קפידא:

ג

וז"ל הרמב"ם שם דין ט' מלכוש ת"ח הוא מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילכש לא בגדי ארגמן שהכל מסתכלים בהם ולא מלבוש עניים שמבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגרי פשתים הקלים שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו פחוכין על הארץ בבגדי נסי הרוח אלא עד עקבו ובית דילפינן מאבות וממידיס ע"ש ובש"ם דילן שם לא הובאו רק דברי ריב"ל ור"י ולא דברי רשב"נ לכן השמיעו הפוסקים זה]: יד שלו עד ראשי אצבעותיו וכו' ולא יצא מבושם לשוק ולא בכגדים מבושמים ולא ישים בשערו בושם אכל אם משח כשרו כדי להעביר את הזוהמא מותר וכן לא יצא יחיה בלילה אא"ב היה לו ומן קבוע לצאת בו לתלמודו וכל אלו ספני החשד עכ"ל [ע' ברכות מ"ג: ובחולין ל"א. מפרש מפני מזיקין וצ"ע]:

ד

עוד כתב שם בדין ז' ת"ח לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו ולא ינביה קולו כיותר אלא דיב־רו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יראה שלא יתרחק עד שיראה כדברי נמי הרוח ומקדים שלום לכל אדם ודן את כל ארם לכף זכות מספר כשבח חבירו ולא בגנותו בלל אוהב שלום ורודף שלום ואם ראה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק וכו' ואינו מדבר אלא בדברי חכמה וגמ"ח וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בעצק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו עכ"ל וכ"ש שלא יהא רגיל בשבועות ונדרים ולא ירבה סעודתו בכל מקום ויתרחק ממושב לצים ומבני ארם שאינם הנוגים !

ה

אמרינן בשלהי הוריות חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל מטה שאוכל עכבר ומטה שאוכל חתול והאוכל לב של בהמה והרגיל בזיתים והשותה מים של שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זה על גבי זח וי"א אף המניח כליו כלומר בגדיו תחת מראשותיו וחמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכ"ש פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח ומגולגלת היא צלויה קצת [ערש"י שכת ל"ח: ד"ה בשביל] והרגיל בשמן זית והרגיל ביין ובשמים והשותה מיס של שיורי עיסה וי"א אף הטובל אצבעו במלח ואובל:

ו

עוד איתא שם עשרה דברים קשים ללימוד [להבין מס שלומד] העובר תחת אפסר הגמל וכ"ש תחת גמל עצמו והעובר בין שני נמלים והעובר בין שתי נשים ואשה העוברת בין שני אנשים והעובר מתחת ריח רע של נבילה והעובר תחת הנשר שלא עברו תחתיו מים ם' יום והאוכל פת שלא בישל כל צרכו והאוכל בשר מזוהטא ליסטרין וזהו הכף שבוחשין בו את הקדירה והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות והמסתכל בפני המת וי"א אף הקורא כתב שעל גבי הקכד ע"ש ויש שכתבו שהלובשים שני מלבושים ביחד נ"ב קשה לשבחה [מג"א סק"ג בשם כונות] ונראה דבטנעלים אין קפידא:

ז

כתבו רבותינו בעלי הש"ע במעי' ד' ינעול מנעל של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח"ב יגעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של יטין ובטנעלים שלנו מאין להם קשירה ינעול של ימין וזחלה וכשוצלץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה עב"ל ובן בפוזטוקאווז נ"ב כלבישה יטין תחלה ובהפשטה שטאל תחלה [ש"ע הגרש"ז] ויש טי שחולק על זה [ארצה"ח] ואינו עיקר ונם בקשירת□ כטו שאצלינו קושרים הפוזטוקאות על הרנל שקורין פאדופקע"ם ג"ב כן שילבוש הפוזטקא של דנל יטיני ולא יקשרנה ואח"ב ילבוש של שמאל ויקשרנה ואח"ב יקשור של ימין וכן אנו נוהנים ואין לשנות לפי דברי רבותינו בעלי הש"ע ונם הטח• פסק בן ע"ש:

ח

וביאור הדברים דהנה כבל טקום חלקה התורה כבור לימין בטו בעבודת בהט"ק שרק ימין כשד לעבודה וכן בהזאות על כוהן יד וכוהן דגל בפ' מצורע כתיב הומנית וכן בבל מעשי ידי אדם היטין היא העיקרית לכן ילבישוה תחלה ולכן בחליצה יחלוצו השטאל תחלה כדי שהימין תהיה מלובשת עדיין רבבוד האבר הוא כשהוא מלובש אמנם בקשירת תפלין טצינו שהתורה חלקה כבוד לשמאל שהתפילין קושרין על יד שמאל ולכן בל טה שלענין קשירה חולקין כבוד לשטאל ובל לענין נעילה והלבשה חולקין בבור ליטין תחלה וזהו לפי דברי הטור וש"ע וכן הוא בגט' שבת [ס"א.] דאטר רנב"י דרגי עביר טר בריר, דרבנא ובל רבותינו הראשוני' הרי"ף והדטכ"ם והרא"ש והמרדכי והסמ"ג השמיטו לנטרי ולא הזכירו ענין זה בלל וטעמם ברוד משום דאח"ב אוטו־ שם אמר רב אשי חזינא לרב בהנא דלא קפיר ע"ש ורב אשי הוא בתראה [ובארצס"ח כתב דמר בריס דרבינא הוא בתרא כמו רב אשי ע"ש ואינו כן דכאן הוא מר בריה דרבנא ולא דרבינא ועליה אמר רב אשי ביבמות [כ"ב.] לאו מר בריס דרבנא חתוס עלה והיה קדמון ומ"מ בעוש"ע חששו לזה כיון שרנב"י אמר ירא שמים יוצא וכו' ועלינו לקיים דברי העור וש"ע]:

ט

אסור לאדם שיהלך ד אטות כקומה זקופה שנאמר פלא בל הארץ כבודו [קדושין ל"א.] וכל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רנלי השכינה [ברכות מ"נ:] ואין הגונה שילך שחוח אלא שלא ילך זקוף יותר מדאי בגרון נטוי בדרך הנאים וז"ל הרמכ"ם בפ"ה טדעות דין ח' לא ילך ת"ח בקוטר. זקופה ונדון נטוי בענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת בפו הנשים ונסי הרוח כסו שנאסר הלוך וטפוף הלבנה ולא ירוץ ברה"ר בטנהג הטשונעים ולא יכפוף קוסתו כבעלי חטוטרות אלא טטתבל לספה כסו שהוא עוטר בהפלה וטהלך בשוק באים שהוא טהור בעסקיו נם טטהלכו של אדם ניבר אם חבט ובעל דעה הוא או שוטה וסכל ובן אמר שלטה בחכטתו ונם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואטר לכל סכל הוא הוא טודיע לכל על עצמו שהוא סכל עכ"ל:

י

איתא בקדושין שם רב הונא בריח ררב יהושע לא טסני ד' אטות בנילוי הראש אמר שבינה לטעלה מראשי ואיהו נופא אפר בשבר. [קי"ח:] חיהי לי רלא סנינא ד"א בגילוי הראש ושם [קנ"ו:] איתא בפי רישך בי היבי דתיהוי עלך איטתא דשמיא וטביא שם מעשה מבילוי הראש הביא אדם לידי עבירה ואיתא בסם' בלה פעם אחת היו יושבים זקנים בשער ועברו לפניהם שני חנוקות אחד ביפה את ראשו ואחר גילה אה ראשו וחקרו אחרי זה שגילה ראשו ונמצא שהוא טפזר ובן הנדה ע"ש והענין שהראש שכו ה&ווז שד!ו^ סקור החבטה והיראה אין לו להתנלוה לפגע יתב' שטלא כל הארץ בבורו כטו שאין לעטור בסקום קרוש בגילוי ראש ואם אינו עושה כן עזות יצרו טחגבר עליו נם בלא הרגשה והנה יש טן הנדולים הסוברים שמעיקר הדין יש איפור בזה ויש שסוברים שזהו דק מטית חסידות אטנם אם בה ואם כה הנפיק יעיד על זה [ובמקום סהכרח כמו כערכאות סקיר"ה שמדינא דמלכותא אין לילך בכיסוי הראש כשם מותר אך שלא כמקום הכרח מי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור א"ע מזה ודי למבין ודוק]:

יא

ויבדוק נקביו קורם התפלה רא"ר [כרכות מ"ו.] הרוצה לקבל עליו עול מלבות שטים שלטה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל ויש לאדם להנהיג עצטו לפנות בוקר וערב והוא זהירות וזריזות ונקיות ואין לו אלא דק לבחק א"ע אבל אם ברק ואין הסוחרות יוצא אף שלפי דטיוני צריך לזה ט"ם טקרי נוף נקי ומחויב להתפלל וח"ו לעבור זטן ק"ש ספני זח ולא ניתנה תורה לטלאכי השרת וטה לו לעשות ורבים טועים בזה עכ יש להזהירם ולא ילך במקצת נופו ערום וגם לא ילך יחף האין לך טנונה יותר סטי שהולך יחף:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >