עץ יוסף על במדבר רבה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:56, 26 בינואר 2021 מאת עמד (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{מדרש רבה}}")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


במדבר רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על במדבר רבה TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עץ יוסף על במדבר רבה - פרשה ה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים. כצ"ל.

זה שבטו של לוי ומנין שנקרא שבטו של לוי יראי ה' שנאמר (מלאכי ב ה) ואתנם לו מורא וייראני למיחלים לחסדו שהם יושבים. כצ"ל. וכן הוא בתנחומא וילקוט.

מאותן. מכל אותן שונאים שהיו באים נגדינו ולא היתה להם תקומה מפני הארון.

הוא העובר לפניך. אש אוכלה הוא.

מכאן אתה דורש שהיו ב' ניצוצין כו'. עיין בתנחומא סדר ויקהל סימן ז' ומ"ש שם.

מכאן אתה דורש כו'. מדכתיב אש אוכלה. ושני פעמים כתיב הוא שמע מינה שני ניצוצין היו (מתנות כהונה).

שפה. נוגע בחזקה כד"א שייף ועייל (מתנות כהונה).

גרשון טעון כו' פרכת המסך. הרש"ש מוחק תיבת פרכת כי שם פרכת הוא רק על אותו שהיה מבדיל בין קדש לקדש קדשים והוא היה במשא בני קהת.

ד' משפחות. גרשון קהת ומררי ואהרן עם בניו. וכן הוא לקמן בהדיא. ועיין מ"ש לעיל.

עשה להם משה תקנה שהיו מריבין. כצ"ל (א"א).

ב  [עריכה]

לא תטה משפט. דכל מקום שנאמר שער מדבר בסנהדרין או דיינים.

ואומר כל אלמנה וגו'. כי מדרך הטבע לאיש עני ומדוכא כמו אלמנה וכדומה עליהם אין משגיחין מאומה כי מי יריב ריבם. ולזה אמר אל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם. וזהו שאמר הכתוב כפל אל תגזול דל כי דל הוא.

דלים במנין. כי שם דל הונח על מיעוט ורזון הבשר באיש אחד. או במספר הרבוי שהם דלים ורזים במנין.

למה שהיו סמוכים לקדש כו'. ודאי דגם במצרים לא נתרבו מפני שלא היה עליהם שיעבוד. ומי שלא היה בכלל כאשר יענו לא היה גם כן בכלל כן ירבה וכן יפרוץ אבל היה להם להתרבות אחר כך במדבר. על זה אמרו מפני שהיו סמוכים לקדש כו'.

כדי שלא יזוקו ישראל בנגעם בארון. והם כלים בעבורכם. לכן ראוי לחמול עליהם. וזהו אל תגזול דל. כלומר ראוי לתת מתנותיהם התבוננו איך הם דלים במספר מפני שנושאים הארון והם מוסרים את עצמם לסכנה בשבילכם. ועוד כי דל הוא מנחלה ואין לו במה להחיות נפשו.

כי תכלה. וסופו ואכלו בשעריך ולכן כאן דכתיב עני בשער מוסב עליהם.

שאם עשית כן. וגזלת את מתנותיהם.

אל תגזול דל מדבר בבני קהת. מתחלה דרש על כלל לוים שעכ"פ הם שומרים משמרת הקודש משארי כלי בית המקדש. ועתה מפרש על בני קהת שהם נושאים הארון.

ג  [עריכה]

הדא הוא דכתיב ולא דבר ה' כו'. כדמסיק המדרש קל וחומר.

שהיו גרים גרורין. ובתנחומא גריס גרים ארורים.

והרג הכהנים כו'. ומלשון התנחומא משמע שהרג מהגבעונים ממש וכדאיתא בירושלמי סנהדרין שהמית מהגבעונים ז'. שני חוטבי עצים. ושני שואבי מים. ושמש. וסופר. וחזן. ועיין עוד פ"ח סימן ד' מ"ש שם.

אין מדותיו. כלומר אף שמדת הדין מתוחה על העולם ומוסרם לטבע הכולל אשר אינה מבחנת בין טוב לרע. עכ"ז ה' יצילם שלא כדרך הטבע.

אנדרולמוסיא. פי' אבדן כולל על כולם.

חטא דור אנוש איבד אותם. כדאיתא בבראשית רבה פרשה ה' ובסוף פרשה כג.

הציל לחנוך. שנאמר ויתהלך חנוך וגו' ואיננו כי לקח אותו אלהים וס"ל כמ"ד בפרקי דר' אליעזר שחנוך בא חי לגן עדן. ולכן אמר שניצול מפורענות בני דורו. ודייק לה מדלא כתיב ביה לשון וימת כמו באינך וכנגד כל אלו החוטאים שחשב פה רמז (בנחום) שכנגד דור אנוש ודור המבול אמר וכשטף עובר וגו'. וכנגד הסדומיים אמר שם אכלו (באש) כקש יבש. וכנגד המצרים ואויביו ירדף חשך.

והרג לחטאים כו'. ונגף הקב"ה עושי מעשה העגל. עיין בתנחומא כי תשא סימן כו. ובפסיקתא רבתי וברש"י בחומש.

ואצילם מצרה. כלומר התבוננו כי הוא מבני לוי אשר המה קדשו שמי ואיך לא אחוס עליהם.

ד  [עריכה]

מה עסקו של אהרן נזכר כו'. צ"ע דהא מעשה הפרשה באהרן (אהרן ובניו יבואו ושמו וגו') (רד"ל).

למדו מבני אהרן. ולכן היה אהרן עם משה בנבואה זו כדי שיראו את אהרן ויזכרו ממעשה בניו ויזהרו מאד מזה.

כך הוא נטרד. בתמיה. וכי כך הוא נטרד מן העולם ח"ו. ומה יהיה ממנו. והשיב לו ה' שע"י מלקות הוא נפטר.

ומה העובר כו'. כלומר כך חסה עליו התורה שתנתן לו נפשו. אף כי בעבור המצוה.

עשרה לאדם. ובפרקי דר' אליעזר חשיב שם העשרה קללות דאדם וחוה ונחש וארץ. ועיין בילקוט בראשית ועיין בעירובין דף ק' ע"ב ובאבות דר' נתן פרק א'. ועיין בתקונים פ"י פי' הגר"א ז"ל בביאורו שם.

ולא גמר יומו של הקב"ה. ולא שיש אצלו ח"ו זמן. אלא שע"ד השאלה כתבו שיומו של הקב"ה אלף שנים. וזהו שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. והוא לא היה חי כל אלף לקיים כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

ה  [עריכה]

די הוא. היה די שיזכור רק המשפחה. ולמה מזכיר שבטו. רק רמז לו מפני שמשה אולי ראה בנבואה על משפחות בני קהת שיעמדו נגדו וע"י זה יכלו. ואולי יעלה על הדעת מבלי לחמול עליהם. ולזה אמר אל תכריתו את כל השבט כי לא כולם רעים ח"ו.

למען אשר לא יקרב איש זר וגו' כאשר דבר ה' ביד משה לו חסר קרייא. כצ"ל. פי' מה היה חסר אם לא היה כתוב תיבת לו. מהו לו. על קרח וסייעתו.

ו  [עריכה]

שמו בשמם ישראל. ששם אל יש בישראל.

וגבה מהם קמעא קמעא בגלות. וזה אריכת אפים שלא גבה עונם בפעם אחת כי אם מעט מעט. שהאף והכעס היה נמשך במשך זמן ובנקל. ולא בפעם אחת ובחזקה.

ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו'. בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וגו' וכן כשיצאו ישראל במדבר מרדו בו וביקש הקב"ה לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו שנאמר (שם) ואומר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם ואעשה למען שמי וגו'. וכן בני המדבר מרדו כו'. כצ"ל. ור"ל כשיצאו ישראל ממצרים למדבר כתיב וימרו על ים בים סוף. וכן אח"כ במדבר חטאו בעגל ובמרגלים.

יביא להם קץ הגאולה החתום. מרומז זאת במלת אחטם. לפי שהאף והחוטם הונח על הכעס היוצא מהנחירים. ובסגירת האף אז אות כי נתבטל הכעס לגמרי. ואז יתחיל האהבה האמתית בין ישראל לאביהם שבשמים וזהו ותהלתי פי' למען תהלתי אחטם ואסגור כעסי בשלימות. ואביא לכם קץ הגאולה החתום.

לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה. וז"ש ותהלתי בשביל שהם מרוממים תהלתי אחטם ואסבור לך כעסי בשלימות. וזה יהיה לעת התחיה במהרה בימינו.

ונדבק ללסטים. פי' שנדבק ללסטים במקרה שתפסו אותם והוא ביניהם ולכן חמל עליו. ואמר בשביל בני הריני מפנה אותם עכשיו. פי' אהיה מסיר הדין מהם ומכפר להם עכשיו. וכן בנמשל מפני הצדיקים שבהם הוסיף עליהם חצי שמו לבלתי יקטרג מדת הדין על קרח ועדתו שסופן לחטוא איך המה ישאו את עון המקדש.

עד יבוא יומם. היינו בעת שחלקו על הכהונה. שאז נתחלקו לצד אחר מכל הלוים. וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג קרח פי' שנחלק משאר העדה. ולכן לא הגינו הצדיקים עליהם ולא היה שמירת הקב"ה רק על הצדיקים.

ז  [עריכה]

וזאת עשו להם כשם שכתוב באהרן. וזאת וא"ו מוסיף. כלומר הדבר האמור אצלכם הכהנים כן תעשו להם. דאל"כ הוי ליה למימר זאת.

מיד בני קהת שהם שרוים אצל אהל מועד כו'. ואף שבשעת חנייתם היו כל הלוים סמוכים לאהל מועד קהת בעבר דרום. והשאר לשארי רוחות. אמר מיד בני קהת שהם שרוים אצל אהל מועד כו' משום שהם היו היותר גדולים שבלוים.

שנאמר והלוים יחנו סביב וגו'. ולא יהיה קצף.

היו כלין את הפורעניות. פי' היו מונעין את הפורעניות. כמו ויכלא הגשם.

מהרה בדילוג. פי' שילך בקפיצה וריצה. וקדייק מדכתיב מהרה.

ח  [עריכה]

מה ראה הקב"ה להזהיר על משפחות הקהתי יותר משאר המשפחות. הלוים. שגם הם טוענין דברים המקודשים. ומפרש אמת שכל הלוים נשאו המשכן. אבל שבט הקהתי מקודשים יותר מפני שהם נושאים לארון הקודש. לכן צריכין שמירה יתירה.

היו מהלכים יחפים. משום שכינה שהיתה שרויה בארון וכליו.

לפי שאין גדולה לפני האלהים. כלומר שלא יתגאה האדם בלבו שאם יתגאה לא יהיה מרוצה לפניו יתברך. וכאשר יזכור האדם מגדולת הבורא יתברך ומרוממותו איך יתגאה אף שהוא גדול ומובחר משאר בני אדם עכ"ז מהו נגד הבורא יתברך.

בדין הוא שיחיו כו'. בא ליישב כפל לשון דהוי ליה למימר ויחיו. ובודאי ולא ימותו.

שהם כהנים. והם קדש. ואין קדש מזיק לקדש כדלעיל.

זה הארון. הא דכתיב כבלע את הקדש זה הארון.

ט  [עריכה]

כבלע הזה שהוא נופל מן העין כו'. פי' כשיעור הרף עין שהמכסה יורד למטה על העין ומכסה העין וחוזר ונגלה עד מהרה. וזהו הרף עין שנרפה העין מראייתו (מתנות כהונה).

מהו כי ראו בארון ה'. הכוונה כמו דפריך בפרק אלו נאמרים משום דראו ויך. ופרש"י משום דראו ונסתכלו ויך בתמיה.

קוצרים ומשתחוים היו. דייק מדכתיב ובית שמש קוצרים. למאי נכתב זאת אם לא לגנותם. שלא בטלו ממלאכתם לכבודו.

מאן אימרייך. פי' מי הכעיסך שהכעסת ולא הצלת עצמך מן השביה. ואתה מאן פייסך שנתפייסת לבא מאליך (רש"י) ועיין בבראשית רבה פרשה נה.

איתא חמי. בא וראה.

כמה תקלה גדולה. בא להם.

רבי אבוהו ור' אלעזר. מדלא כתיב וחמשים איש בוי"ו. גם מדכתיב איש איש בכל פרט משמע להו דהיינו השבעים היינו החמשים אלף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דא"כ לכתוב חמשים אלף ושבעים איש (רש"א).

שבעים איש זו סנהדרין כו'. ולפי דבריו יתיישב דנקט איש בכל פרט. אבל לא יתיישב דהוי ליה למכתב וחמשים בוי"ו (רש"א).

אליהו אומר. הוא תנא דבי אליהו חלק א' פרק יא ושם הוא בארוכה שנתקבצו ויצאו למלחמה בימי עלי עם הפלשתים ונפלו מהם מישראל כמה אלפים. ובסוף כשהחזירו הפלשתים את הארון נפלו מישראל חמשים אלף איש ונפלה כת סנהדרי גדולה עמהם. ומי הרג אותם הוי אנשי בית שמש שראו את הארון והתחילו שוחקים וזוקפים עיניהם ועומדים ומרקדים ומדברים דברים יתירים. ועי' שם באריכות.

ואיני מכרית שמו. כלומר אני מסבב שינצל נפשו וישאר זרעו ושמו בעולם תמיד.

לו הקשבת וגו'. ויהי כחול זרעיך וגו' לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני. וזהו ואיני מכרית שמו לעולם.

בני אוהבי. אברהם כדכתיב זרע אברהם אוהבי. וגם נקרא אברהם ידיד שנאמר מה לידידי בביתי ודרשו חז"ל על אברהם.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף